כמעט אכלתי את זה...

1. נפוטיזם וסידורי עבודה לבני משפחה שלא ממש עובדים והכתבה לא נגעה בנושא זה. אף אחד לא אוהב לעבוד קשה ולראות אנשים שבקושי עובדים ומקבלים משכורת ואף שותפות כי הם בני משפחה של שותף מייסד/ בכיר. 2. שותפים בכירים שכבר לא תורמים תרומה, לא עובדים על עיסקאות/ תיקים, לא מביאים לקוחות ונוגסים בחלק ניכר מרווחי המשרד. בכך ניסו בהרצוג פוקס לטפל וזה דווקא נשמע חיובי (למרות שיכלו למתן- למשל אם שותף עוד עובד שיזכה באחוז מסויים מתרומתו וכו'). כעו"ד ששוקלת את המשך הקריירה, זה בהחלט צעד לעקוב אחריו כשעושים שיקולים להמשך הדרך. ידוע שאנחנו אלה שמביאים את מירב הרווחים ונותנים את מיטב השעות והמאמץ בשביל הצלחת המשרד.

מאותה הסיבה גם קרוב לוודאי שבתום הקריירה הפוליטית שלו נראה גם את בוז'י חוזר למשרד.

Roger, at Cornell University they have an incredible piece of scientific equipment known as the Tunneling Electron Microscope. Now, this microscope is so powerful that by firing electrons you can actually see images of the atom, the infinitesimally minute building blocks of our universe. Roger, if I were using that microscope right now, I still wouldn't be able to locate my interest in your problem.

הסכם הפרישה שהוביל עו"ד לינזן דומה מאד להסכמי הפרישה בפירמות מובילות בארה"ב. פירמה לא יכולה להתפתח כראוי ולתגמל באופן הולם טלנטים צעירים כאשר המבוגרים שותים את כל הכנסות. באופן טבעי הצעירים ושכבת הביניים ממורמרים ומרגישים מקופחים. עורכי הדין המבוגרים (65+) שעדיין עובדים בפירמות מובילות בארה"ב הם "מורידי הגשם". אלה האחראים להביא עוד ועוד ועוד עבודה, לקוחות ועסקאות. שכרם נקבע על פי תפוקה בלבד וממנו מנוכים הוצאות השותפות. אין תשלומי פנסיה. אין אחוזים בשותפות. אין בונוסים. ולאן פונים אלה שפרשו? קריירה שנייה - משרה חלקית באקדמיה, ייעוץ פרטי, עו"ד במחלקות משפטיות של חברות, שרות ציבורי, או סתם פרישה. ההבדל הוא שרובם הרוויחו וחסכו סכומים נכבדים שמאפשרים להם לא לעבוד עוד. לא ברור אם כך הדבר בישראל. בכל מקרה, עו"ד לינזן הוביל מהלך נכון וחשוב מאד. פירמת הרצוג-פוקס-נאמן תהיה בריאה, טובה, תחרותית, וחזקה יותר בעתיד עם יכולת תגמול משופרת, בעיקר לשכבת הביניים. קרוב לוודאי שגם פירמות גדולות אחרות יאמצו מודל דומה.

המשמעות שמי שעוזב לא מקבל כספים מצטמצמת לאור זה שמפרישים כספים בשוטף ומשלמים לו מהם.

האמת צריכה להיאמר : .האווירה שם לא נעימה, בלשון המעטה. .הכסף מתרכז אצל מעט אנשים ,והשותפות שם היא בלוף גדול. לעורכי דין וללקוחות- עדיף משרד בוטיק בתחומי המיסים, ליטיגציה ונדל"ן .

עבדתי פעם אחת בחיים עם אלון סהר. אדם סופר סופר מוכשר והיה תענוג לעבוד איתו. הפסד גדול של הרצוג פוקס נאמן.

מישהו שיודע יותר יכול להסביר?

אם לעומת זאת יש למשרד לקוח גדול - נניח בנק או חברת הייטק שעוזבים ועוברים לעבוד עם משרד אחר.....אז יש לזה משמעות עצומה. עם כל הכבוד לשמות ולמוניטין של הפורשים - שוק עורכי הדין כל כך מוצף - שדי בנקל יוכלו למצוא עורכי דין מחליפים לא פחות טובים.

אבל התמונות לא עושות צדק. פרופ' יובל לוי הוא דווקא אדם נעים יותר ממה שנראה בתמונה. ויש משהו בלהמשיך לעבוד ולא לצאת לפנסיה- פעמים רבות הפנסיה גומרת את האנשים והם לאט לאט דועכים. העובדה כי יש לך מקום לעבוד בו וסיבה לקום כל בוקר- תחושת החיוניות הזו מאוד חשובה. אז לא חייב שיישארו עורכי דין שותפים במשרה מלאה -אפשר לארגן משהו לפי התרומה ולהקטין את התשלומים (שהרי זו בחירה שלהם באיזשהו מקום להמשיך לעבוד). כך שהרעיון של הרצוג לא כ"כ הזוי (לעומת המשרד עצמו שהוא מקום נוראי) - אבל היה צריך למתן אותו יותר. גיל 60 לעורך דין זה בהחלט צעיר

רוב המתמחים ועורכי הדין הצעירים כבר מכירים את המוניטין שיצא בתחום זה להרצוג פוקס נאמן...

באמת לא הגיוני שאנשים יקבלו כסף בשביל לא לעשות כלום רק בגלל תהילת העבר, מגיע שלב בחיים שצריך לפרוש, לקבל את מה שמגיע (ואולי טיפה יותר) להגיד יפה שלום ולא לחמוד לצאן. בהצלחה למיתר עם הרכש החדש (והמכובד בחלקו) ואני לא דואג להרצוג הם פירמה חזקה ואיכותית שתשרוד את הסערה הקטנה הזאת.

בסופו של דבר, אף אחד לא לוקח עימו כלום לקבר והם מורדים ללא ממון ויהלומים אל הקבר והם לא מבינים זאת. המשרדים האלו הם פרה חולבת של הציבור ומוטב להתרחק מהם כמה שיותר.

המשמעות היא שבהרצוג-פוקס-נאמן אתה מקבל כמה שאתה משקיע. במיתר - אתה עובד, וצריך לשלם לעזבונות של עורכי דין שמתו ממזמן. אז אם אתה בחור/ה יצרן, איפה עדיף לך לעבוד? במקום שמאפשר לך לעבוד בשביל עצמך או במקום שמאפשר לך לעבוד בשביל אחרים?