המאמר מעניין ,אבל ידע לא עובר דרך צינורות המחשב והוא דורש תקופות חפיפה ומעבר בין המוסר למקבל אם בכלל יש דבר כזה. בכלל ידע אישי זה משהו אמורפי שפעם עבר מאב לבן ,אבל היום?. הטכנולוגיה היום משתנה ללא הרף ובדרך כלל אין חשיבות לידע היסטורי אלא במקרים מאד חריגים. הבעיה שאירגונים מאבדים יכולות בגלל ניהול גרוע והעדר אסטרטגיות ברורות.

בשנים האחרונות משתלטת על התעשיה הישראלית אופנת המצגות וההצהרות . כמו תמיד מישהוא ייבא משהו מהתרבות הניהולית האמריקאית , אימץ אותו והפך אותו לחזות הכל. לא צריך לדעת כלום, צריך רק להכין מצגות יפות , לתת כמה נקודות עיקריות בשפה מובנת ומתומצתת\ לאמר את הדברים הנכונים וזהו. באם תציבו יעדים \ מטרות תשתמשו באוצר המילים הנכון תהה דרככם סוגה בשושנים. אוי ואבוי למי שמציג שאלה או מעלה ביקורת - מייד הוא מוצג כאוייב האומה , נציג הדור הישן שהביא אותנו למפולת , תוקע מקלות בגלגלים וכדומה. הכל שיטחי \ לא מיקצועי ,לא רציני - אבל נראה מדהים ומעביר מסר חיובי . חרטא- בקיצור.

די במחשב שיקבל החלטות במקומם

וזהו כל הסיפור!!!

בחברות נורמליות שבהם העובדים לא דבוקים עם לוקטייט לכסא עד הפנסיה - שיח כזה בכלל לא קיים. זה ברור שידע ארגוני מתועד והחברה לא תלויה באדם זה או אחר שיתכן ומחר ימצא מקום חדש.