כאילו שבישראל אפשר לקנות בקבוק במסעדה בפחות מ 150-200 ש"ח לבקבוק שעולה בסופר 20 שקלים

המציאות היא שלא צריך להיות מומחה כדי לחוש הבדלים בין יין מסדרה נמוכה ליין מסדרה גבוהה של אותו יקב. היינות היקרים יותר עשויים אחרת והיין מקבל טעמים יותר עדינים ומורכבים, האלכוהול פחות תוקפני וכו. נכון שבין יין של סדרה גבוהה לסדרת פרימיום, הקורא המצוי לא יבחין בפערים שמצדיקים את הפער במחיר אבל בסופו של דבר מי שמעריך את הדקויות ומוכן לשלם, שיהיה בריא. מי שקונה יין רק לפי מחיר עושה זאת משיקולי יוקרה ולא בגלל טעם. אפשר לזלזל באדם כזה או להבין שיש אנשים שמחפשים הערכה מהסביבה באמצעות קניות יקרות (מישהן אמר אייפון...)

לכל אוהבי היין אני ממליץ להביא את יין למסעדה מהבית. אין כל הצדקה למחירי המשכנתא המטורפים של היין במסעדות . עדיף לשתות יין טוב שאוהבים בתוספת של דמי חליצה בלבד מצריכת יין ביינוני במחיר מופקע.

אבל אם אתם רוצים, הנה מעשיה/אנקדוטה שתיתן לכם מושג מהו שווי יחסי של יין (שמעתי אותה מידיד בלגי שמחזיק במרתפו לא פחות מ-200 בקבוקים בכל זמן נתון): מגיעות חגיגות סיום הבציר של שנה שצפויה להחשב טובה במיוחד, וכתב עיתון נשלח לראיין את מנהלו של אחד היקבים של הברון רוטשילד, ושאל אותו בין השאר אם הוא זוכר מה היה היין הכי טוב ששתה בחייו, והמנהל הותיק והמקשיש עונה תשובה מפתיעה: "או, בודאי שאני זוכר! כשהייתי בן 18, היתה לי חברה בת 17, ובסופי שבוע היינו יוצאים לטיולי אופניים לאורך הנחל ועושים פיקניק. לפני שהיינו יוצאים לטיול היינו עוברים בחנות, וקונים באגט, נקניקים, גבינות, ובקבוק יין של 2 פרנק. למיטב זכרוני זה היה היין הכי טוב ששתיתי בחיי....". את ה"שווי" של היין קובעות הנסיבות והחברה יותר מאשר כל דבר אחר, ומי שצריך שמה שהוא ישתה יהיה "שווה" 200 ש"ח לבקבוק, כנראה שהחברה והנסיבות לא משהו מיוחד....

בתורת השיווק קיים מושג הנקרא מחיר עוגן. הכוונה היא לרמת מחיר שהמשווק/יצרן קבע למוצר מסויים וזה התקבע אצל הלקוח כמחיר המוצר. כל מחיר מעל מחיר העוגן ייתפס ע"י הלקוח/קונה כמחיר מופרז ואילו כל מחיר הנמוך ממחיר העוגן ייתפס ע"י הקונה/לקוח כמחיר הזדמנות. אם היה נקבע לבקבוק יין מסויים מחיר של 40$ והיו מצעים אותו במחיר של 50$ יש להניח שהמכירות ירדו. לעומת זאת לו היה נמכר במחיר של 30$ הלקוח/קונה היה רואה כאן הזדמנות והמכירות היו עלות. בשיטה זאת "משכנעים" אותנו הלקוחות/צרכנים לקנות מוצרים בהזדמנות אך ורק בגלל קביעת מחיר עוגן גבוה יותר לעומת המחיר הנמוך יותר הנדרש בפועל.

הכל עניין של תדמית (וטעם אישי). מה שמעניין שבחלק מהניסויים בדקו "מומחים" ביינות שדיברו על עפיצות, וכו' - לא ידעו להבדיל בבדיקה עיוורת בין יין ב- 20 ש"ח ליין ב- 200 ש"ח. יתר על כן, דעתם על יין ב-20 ש"ח שתואר ע"י המלצר כאיכותי (כלומר פלצני) היה שהוא מצויין. בעוד שדעתם על יין יקר שתואר ע"י המלצר כ"פשוט" היתה מאוד מסוייגת. בקיצור, בקשו מהמלצר לטעום והתחילו מהיין הזול ליקר. עצרו כשהיין טעים לכם.