המאמר מתעלם מנקודה קריטית והיא ההשקעה בנוער. חלק מהאסטרטגיה של הקבוצות היא להשקיע בקבוצות הילדים והנוער - אני רק מניח שמתוך אלפי ילדים יוצאים שחקני ליגה בוגרים בודדים ואולי כוכב אחד או שניים. כיצד קבוצה תמשיך להשקיע אם היא לא תוכל לממש את ההשקעה (ראה אייקס כדוגמא)? המשמעות עלולה להיות הפרדה בין אקדמיות הכדורגל הפרטיות והקבוצות הבוגרות

קודם כל, סוכנים לא יעלמו, הם יעבירו שחקנים למועדונים גדולים ויגזרו עמלה מהשחקן עצמו ולא מהמועדונים ("אני אסדר לך קבוצה גדולה יותר, משכורת גדולה יותר ואתה תשלם לי 30% מההפרש בין השכר הנוכחי לחדש). אם יבטלו את החוזים שקיימים גם ב-NBA, אז בכלל יהיה הרבה יותר קל למועדונים גדולים למשוך שחקנים אליהם כי יוכלו להתרכז רק בהצעת שכר שהקבוצה הקטנה לא יכולה להתחרות בה ולא יצטרכו בכלל לחשוב על הסכמת הקבוצה הקטנה ושכנועה באמצעות סכומי כסף גדולים. לקבוצות קטנות לא ישתלם יותר לגדל שחקני כדורגל מצויינים משום שהם למעשה משקיעות כסף בגידול נוער כדי שמישהו אחר יקטוף את הפירות (גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה כלכלית). ומשהו לגבי ה-NBA, זו ליגה שיוויונית עם תקרות שכר, מס יוקרה, מערכת סוציאלית והכי חשוב, דראפט. זו מערכת סופר סגורה ואם ינסו להביא חלקים ממנה למערכת פתוחה כמו הכדורגל זה עלול ליצור דברים מפתיעים. כמו בדיון בין סוציאליסטים לקפיטליסטים, אי אפשר לתת למעסיקים להשתולל על חשבון העובדים אבל גם אי אפשר לתת לעובדים כוח רב מידי על המעסיקים באמצעות תקנות וחוקים, המצב הנוכחי יחסית סביר ויוצר מצב די מאוזן, שיתרכזו בתיקון הליקויים ולא בשינוי השיטה.