לפעמים חברה קורסת למרות המאמצים הכנים של ההנהלה והעובדים, במקרים כאלו אין ברירה, צריך להכנס לתוכנית הבראה או לפרק. לעיתים חברה קורסת בזמן שעל סיפון האוניה הטובעת חוגגים בעל השליטה ומקורביו. כמו טייקון מסויים שהתגורר באחוזה של 70 מיליון שקנה ע"ח החברה ובשלב מסוים מכר נתחים ממנה לילדיו, לך תדע בכמה. לעיתים מושכים דיווידנדים מטורפים מחברות בת, מעבירים כספים, ממנים קרובי משפחה וחברים בכל מיני משרות מומצאות במשכורות עתק. לעיתים נותנים "תרומות" במיליונים (מקופת החברה) לכל מיני רבנים. לאור חוסר הגינות זאת, יש להגדיר בחוק ובתקנות הגבלות על חברה הממונפת מעבר לרמה מסוימת, הגבלות על משכורות בכירים, הגבלות על גיוס עובדים בכירים, הטלת פיקוח של בעלי החוב על מכירת נכסי החברה, הגבלה ואף איסור משיכת דיוידנדים. בכל מקרה של אי פרעון חוב מעבר לרמה מסוימת אין מנוס מביצוע חקירת חובה ודרישה רטרואקטיבית של החזרים, כולל מגורמים פרטיים. חברה ממונפת שלא תהיה מעוניינת בהגבלות, תאלץ לערוב לחוב בערבויות אישית של הבעלים או לחילופין לפרוע אותו על ידי מתן מניות בתמורה (לעיתים במחיר אובדן השליטה של הבעלים הנוכחי - אבל ככה זה בעסקים).

וזאת הסיבה ל"תוצאה הלא ברורה" באסיפת הנושים, כי לא יכולה להיות תוצאה לא ברורה, או שההצעה עברה או שנכשלה.

אין ספק שהנאמן שומר את האינטרסים של הבנק, הן בשל מה שקורה בפועל והן לגבי תיקים נוספים שיקבל בעתיד מהבנק. לא יתכן מצב שיוגש הסדר שתוצאותיו מעורפלות , מה הבעיה לקבוע מנגנון מסוים ללא התייחסות לגובה ההחזר בפועל. הסכום הסופי יקבע כאשר הנתונים יהיו ידועים. יש פה ריח של תרגיל מסריח שטרבלסי יודע מה יהיה וכנראה גם הבנק , רק לנושים הלא מבוטחים אין מידע. סימן שאלה גדול כיצד שופט נותן יד למקום כזה. לדעתי המתמחה של השופט שמעורב בהליך, כנראה דואג למקום הפרנסה הבא שלו. לצערי הייתי עד למספר הליכים כאלה הזויים כאשר המתמחים מאחורי השופטים שהם באמת משקיעים בתיק, מתכננים את העתיד שלהם על חשבון הציבור.