וזה הופך אותך למראיין לא טוב. מטרת הראיון היא להכיר את האופי של המועמד ואת הערכים שלו. שים לב שהיא מתייחסת לפתיחה של הראיון לא לכולו.

יש לך מזל. אני כבר 5 שנים מאז סיום התואר ולא מוצאת עבודה

https://www.youtube.com/watch?v=c67rHN4-QKw

כמנהל אם מרואיין שנשאל ספר לי על עצמך יתחיל לספר לי על התחביבים שלו והיכן גדל, אני אוטומטית מוריד לו כמה נקודות בהערכתי אותו. יש לדבר על ההיבטים המקצועיים, ועל ההשכלה. החוכמה היא לעשות זאת תוך שהמרואיין מוסיף ערך מוסף על השורה הזהה שכתובה בקורות חיים.

כן ממש.. כאשר אני אומרת שלא עסקתי בתחום X (למרות שאני בטוחה שזה לא בעיה בשבילי ואלמד מהר תול כדי העבודה ) אני מקבלת תגובות ומבטים של "אה אז אין לה ניסיון בזה ,לא טוב!!!" לכן אנשים מעדיפים להסתכן בלהגיד שהם יודעים ואולי יצאו מזה איך שהוא בראיון , מאשר להגיד "לא יודע" וישללו אותך גם ככהה.

תשובתי היא כנה כי כך אני עובד. במקומות בהם עבדתי תמיד הרגשתי שלא באתי לעבוד אצל אלא עם. אם לחברה יש בעיות,הן הופכות שלי ואני תורם ככל יכולתי לפתור אותן. זו תשובה קצרה שמזמינה את המראיין לעבור לשאלה הבאה שתכלול את מה שהוא מחפש.

אני בתחום התוכנה אם יגיע אלי עובד ויתחיל לקשקש יותר מידי על התחביבים שלו - הוא יראה מאוד לא רציני. תפגין ביטחון - אבל לא מופרז - תמכור את עצמך נכון תהיה חכם , תשובות קצרות ועניניות ואל תרמה. תשדר נינינוחות ואווירה טובה. והכי חשוב - קח בקלות - כולה ראיון כולנו בני אדם.

לך תלמד ותכיר תחום מקצועי כל שהוא. דווקא תבחר ב low tech ששם יש יתרון בולט למי שמבין איך מתנהלים בעסק באופן מקצועי שיווק וכו'. לך תעבוד כאיש מכירות, תגדל מלמטה. כשהלכתי ללמוד מנהל עסקים לתואר ראשון עבדתי במקביל ורכשתי ניסיון במכירות ואחר כך בכלל פניתי למחשבים ורשתות תקשורת. תמיד מנהל העסקים שלמדתי היה לי יתרון תחרותי והיום אני בעל עסק בתחום השיווק ויזם שהביא כמה מוצרים לשוק.

מרואיין שמציין בקורות החיים שלו שהוא מומחה בשפת X ובתחום Y אבל ברגע שאני שואל אותו שאלה הוא עונה לי "תשמע, הרבה זמן לא עסקתי בזה" מקבל אצלי פחות נקודות זכות מאשר מרואיין שמראש איננו לוקח קרדיט על תחום שהוא איננו מכיר "אני לא יודע" . - תשובה הכי פשוטה ואמיתית. ברגע שאני מרגיע את המרואיין שזה בהחלט בסדר לא להכיר תחום שניתן ללמוד בהמשך הוא משתחרר מהלחץ ומראה את האיכויות שלו.

הם לא העלו על דעתם שמדובר במראיינת, כי מולה ניצב גבר (אם כי הוא נראה בן גילה אם לא צעיר יותר לפי מה שאפשר לראות). הם לא היחידים. האפליה מתחילה בתת-מודע!

ובמקרה הפחות טוב-הוא מקבל או פותח אותם לראשונה עם תחילת הראיון, ולא מתוך זלזול, אלא מאילוצי עומס עבודה או ענייני משאבי אנוש. התוצאה היא, שהשאלה הבנאלית הזאת נועדה לחסוך למראיין את המעבר המדוקדק על הקו"ח ולכן לספר סיפורי סבתא במקום נקודות רלוונטיות למשרה המוצעת, עלול לגזול את מעט הזמן שיש למראיין להקדשי למרואיין. יחד עם זה, בהחלט אני מציע לציין אנקדוטות ייחודיות של המרואיין בנקודות רלוונטיות למשרה - למשל התבלטות או הצטיינות בעבודה קודמת, פרסים, יוזמה או הישג מעבר לרגיל בתחום וכו'. המסקנה הינה - להיות עם האצבע על הדופק ולספר את אשר המראיין מבקש, ולא להניח שיש לו/ה בהכרח הרבה זמן לדברים שמעבר.

אני בוגר תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת בר אילן וסטודנט לתואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת תל אביב. עברה כשנה מאז שסיימתי את התואר הראשון, במהלכה שלחתי אלפי קורות חיים וניגשתי רק ל-5 ראיונות עבודה (בכל ראיון כזה התמודדו מולי עשרות אם לא מאות מועמדים). אני על סף ייאוש וחושב לעשות הסבה למקצוע טכנולוגי בקורס של משרד התמ"ת ... (על החתום :אקדמאי מובטל, פסיכומטרי 690, GMAT כמותי 47 , ממוצע סיום תואר ראשון בכלכלה 84)

מראש . מראיין ישראלי מחזיק את קורות החיים על הברכיים וקורא אותם תוך כדי ראיון בסתר.

יאללה, תחזיקו אצבעות... מבטיח לעדכן :-)

גם אם היא תתחיל את סיפור הרזומה שלה בילדות עם רחוב סומסום לעומת זאת אם באה לראיון משהיא מכוערת מנסים לשכוח כמה שיותר מהר. כדי שלא נתעורר באמצע הלילה עם סיוט.