אכן הרגשה מדוייקת ונכונה. גילוי נאות, גם אני בן דודה לאותה המשפחה.

קצת קשה לאהוד קבוצה שיש בה שני ישראלים - שניהם לא דומיננטים, ואחד מהם הוא בושה של קפטן. גם בתקופות בעבר היה מיעוט ישראלים אבל לפחות הם היו איכותיים ומעוררי הזדהות פחות או יותר - מיקי ומוטי, ואחר כך גם ג'מצ'י, הנפלד, גודס, שפר, קטש ועוד

יש ילדים שנחשפים לכדורגל בגיל9-10 ואףיותר ,ואני נדבקתי בחידק כבר בכיתה א והקבוצה שזכתה באליפותהיתה הפועל תל אביב ולמרות שעונה אחרי הם ירדו ליגה זו עדיין היתה אהבה ממבט ראשון. תתארו לכםילד שגדל בבית דתי לאומי ששנות ה90 היו השנים של מכבי , שכל שאר הילדים סביבך אוהדי מכבי ,מ חיפה וביתר ולא מבינים אך בדיוק אני מצליח לאהוד את יוסי מדר ,מוסקל, שגיב אליהו אלון אופיר ועוד כל מיני שחקנים בינונים. לקראת סוף התיכון שסוף סוף הפועל זכו בגביעים ואף בדאבל היתי כ"כ מאושר וגאה ואפילו יותר גאה בקהל המדהים שהיה להפועל. תמיד חברים אוהדי היריבות פירגנו על השירי עידוד והעידוד הבלתי פוסק בכל המגרשים. אבל ויש אבל גדול לפני 5-6 שנים הקהל של הפועל הפך להיות קהל שנואי על כולם. כל הקטע המטומטם שמייצגים רק את הפועל וכל נושא שירי שואה והשירים לשמעון מזרחי ומוני פנאן פשוט דוחים ומעצבנים. גם ההתנהלות שהיתה נגד טביב שאני חושב לא מעטבגלל שהוא תימני פשוט מעורר גועל. אם בכתבה פה מצד 1הוא מתאר את האהבה למכבי והכאב שנגרםמההתנהלות אז אני בתור אוהד הפועל מצד 1 שמח מאוד בכל נצחון שלהם באירופה וצד 2 מקווה שבליגה בארץ היאתפסיד את האליפות ולא משנה למי. העיקר שבאמת כולם יעודדו ויבנו את הקשר למועדונים בשירי אהדה ולא להתעסק בשנאת

קבוצה ש- 95% מאוהדיה הצביעו נגד עליית ליגה לא ספורטיבית. אני תמהה מה מזרחי היה עושה במצב כזה.

היו מוצאים את הטלוויזיה וכולם מכל הכיתות היו צופים ומריעים כאילו הקבוצה היא חלק מהעם והעם חלק מהקבוצה. היום כבר אין בעצם דבר כזה, מה שנשאר זה אוהדים דבילים שמריעים לקבוצה זרה של שחקנים אמריקאים שאין ביניהם לישראל שום דבר רגשי. פשוט פטטי לראות את אותם אוהדים ואני עצוב בשבילם. מכבי תל אביב זה סתם עסק קר ומגעיל פשוט כמו הפנים של שמעון מזרחי שפשוט מדכא לראות אותו גם כשהם שמחים. שבת שלום

יש סנונית ראשונה להרהורים על השיטה . בהתאחדות הכדורגל בבריטניה יתקיים דיון על כלכלת הספורט. השאלה ברורה: האם רצוי ואפשרי שאיש עסקים מהמפרץ ירכוש חבורת ליגיונרים יבנה קבוצה עם אצטדיון חדש יזכה באליפות הפרימייר ליג תוך ניפוץ החלום של הנוער הבריטי להשתלב בעולם הזוהר ההוא שעל המגרש? האם תפקיד הספוורט הוא לשמש עוד זירה שבה מיליארדרים מגדילים הונם? האם לא חשוב יותר חלומם של אלפי ילדים להגיע למקום שבו מנצנץ הכוכב? הלואי שתקבל החלטה גורפת שתגביל מאד את מספר שחקני הרכש . זה יוריד אולי את הרמה של קבוצות הצמרת הזוהרות אך יאושש מאפרוריות קשה מאות קבוצות אחרות שחיות בתקציב מקומי שפוי . זה יאפשר לנוער לחלום על מקום והשתלבות בצמרת הספורט

ומה עוד אפשר לבקש מקבוצת ספורט? אולי שתהיה רכה נעימה ומוכנה להפסיד שרק לא תפגע בנפשו הרגישה של השחקן ממול ובטח ובטח בנפשם העדינה של אוהדיה של הקבוצה היריבה. קבוצת כדורסל צריכה לנצח בכל מחיר (כמובן ללא עבירות לא ספורטיבות אלא על ידי לחימה ללא פשרות על המגרש) מי שלא מבין את זה יכול לאהוד את הקבוצות החלשות שבעיקר מפסידות ואולי בכלל שלא יהיה אוהד ספורט תחרותי

איך זה שגם אוהדי מכבי מושבעים (וזו זכותם) לא נגעלים מכך שרה"מ מקבל את הקבוצה ואומר למאמן בלאט שמדובר בגביע אירופה הראשון שלו (של בלאט כמאמן), וגם גביע אירופה שלו כרה"מ. הוא היה על הפרקט? מסר אסיסטים? הטביע דאנקים על הראש של ריאל מדריד? אבל ביבי זה ביבי. ממנו אין ציפיות. מה שמעניין הוא מה מאפשר לו להתבטא כך. איזו אווירה ציבורית מאפשרת את זה. חומר למחשבה

אהדה לקבוצת ספורט והרגשות שהיא מעוררת זו בסה"כ חוויה נעימה לי בא להקיא כשאני שומע את הקלישאות בימי זיכרון