ובלי שום התייחסות?

לדעתי יש בה חצאי אמיתות וקישורים מפוקפקים ושאלות לא קשורות שנועדו להקשות על היכולת לענות על השאלות הרלוונטיות ולקבוע דעות כעובדות בשטח. למשל: "לכל אחד מאיתנו יש סף של טעם טוב, שמתחתיו אנחנו מרגישים לא בנוח. יש לנו דרישות לגבי נורמות התנהגות כלפי האחר, הגדרות של נימוס וגם של אחריות משפטית. העמדות והגבולות האלה נבחנים בעוצמה גוברת בשיח המתווך באינטרנט." הפסקה מתחילה במשפט טריוויאלי שכל אחד עלול להרגיש לא בנוח מדברים של אחרים, ומשם קופצת לקביעה שלכל אחד יש "דרישות, הגדרות, ואחריות משפטית". לי אין דרישות. אני לא מגדיר לאנשים מה הם צריכים להגיד. אולי יש אחריות משפטית שמגבילה את חופש הביטוי בנושאים מאוד ספציפים, אבל זה לא נתון כזה ברור שאפשר לזרוק אותו בסוף משפט מבלבל. טוב לא משנה.

נשמע לא הגיוני? הגיוני מאוד! רק אדם שהוא שלם ועגול, אדם שיודע שאמונתו ומחשבותיו ומעמדו ומהותו לא יכולים להיות מעורערים ולא תלויים בסיפור מפוקפק כזה או אחר ולא מנופח מחשיבות ודתו ודעתו לא נעלה ועולה על אחרים, רק אדם כזה יכול להיות שקט ורגוע ועמיד בפני הצחוק. לא סתם מושב הליצים מהווה את הסכנה הגדולה ביותר לדתות (הקומדיה של אריסטו). בדיחה אחת יכולה לחשוף את המלך במערומיו. מהות הדת היא לשלוט על האדם ועל כספו ועל מוחו. מהות הדת היא לייחס לקבוצה מצומצמת עליונות על אחרים. כנגזרת מכך יש צורך להסתיר את השקרים והעיוותים בדת. כל פירמידת שקר עלולה להיחשף. נפשו של האדם (כל אדם) מודעת לשקרים המהותיים שהוא מניח כאבני יסוד וכאקסיומות. כאשר האקסיומה היא שאנחנו עם נבחר או שאל כזה או אחר הוא אבן בסיס ויסוד שאם נסיר אותה כל המגדל יתמוטט, אנחנו מיד מקבלים מבנה מסוכן שיושב בראש המבנה אדם מעורער שמפחד שכל משב רוח תפיל את המבנה. לעומת זאת הספקנים, אלא שלא מחוייבים ומתחייבים לכל שקר שהוא, אין להם בעיה שיצחקו עליהם ואין להם בעיה לצחוק על אחרים. עצם קיומם ומהותם לא מאויימת על ידי הצחוק והזלזול. אין להם מה להפסיד והמבנה הנפשי שלהם יציב יותר ומרגיש איתן. מסקנה: כל בני האנוש יודעים להבחין בשקר ובקלות הם מבחינים בשקרים הגדולים שהם מספרים לעצמם. כך גם הטיפשים ביותר מבינינו מבינים שהם חיים בלולאה של שקר ויהיו מוכנים להרוג את מי שיערער את עצם קיומם ואמונתם. ואם אתם מכירים אנשים (אתאיסטים) שהם רגישים לכך שאחרים צוחקים עליהם או בזים להם, אפשר לומר בקלות שהם עצמם מרגישים לא ראויים ושיקריים וזאת במנותק מדת. לכן השאלה הממוקדת והנכונה היא לא האם מותר לצחוק על אדם כזה או אחר, אלא עד כמה האדם שעומד מולכם בריא בנפשו ושלם עם השקפת עולמו. אם הוא שלם, אין בכלל ספק שאפשר לומר לו הכל ולצפות לחיוך. מסתבר שאנחנו חיים בעולם מפחיד, עם כל כך הרבה מיליארדים שיודעים שהם חיים בשקר.