מגיב 1, אין סיכוי שאתה אזרח עובד שלקחו לו דרך קרנות הפניסיה המחזיקות שליש מהמניות, דרך המדינה ודרך חברות הביטוח שני מליארד שקל. מה שאתה בעצם אומר שיש כאן איזה הוקוס פוקוס משפטי שהופך מלבין הון לאימא תרזה, אתה יכול למכור את זה בטוקבק אבל לא לשופט כאבוב.

להנהלת הבנק נוח לסגור את הפרשה עם הIRS ע״י תשלום כופר גבוה מאוד ע״ח בעלי המניות ללא האשמות אישיות ופליליות. האוזר רומז ומנחה את מנהלי התיקים המוסדיים המחזיקים במניות בנאמנות עבור הציבור, לא להסכים לכך. לדעתו, המנהלים האשמים בעבר ובהווה צריכים לשאת חלק ניכר מהאשמה הן בתשלום אישי והן בהיבט הפלילי. אישית אני מסכים איתו מאוד. זה חשוב גם בהיבט ארוע זה וגם בהיבט ארוך טווח לבנקאים במיוחד. שכר ועונש: הצלחת-קבלת (בונוס) שברת-שילמת.

בתור אדם פרטי אם הוא רוצה שיכתוב את דעתו בטוקבק. בתור יו"ר רשות ניירות ערך לא אמורה להיות לו דעה בנושא כי אין לו שם סמכות בענין. גם ליועץ המשפטי אין שום סמכות בענין. מדובר פה על אכיפה של חקיקה של מדינה זרה וזה בין בנק לאומי - חברות הבנות שלו למדינה הזרה. אין ברשות הבוחשים הישראלים מידע שבנק לאומי ביצע עבירות כלשהן אפילו על חוקי ארצות הברית. התביעה שם מאשימה אותם והם עשו איזשהו הסדר כופר כמו שעושים עם רשויות מס. זה שהם עשו הסדר זו לא הודאה באשמה. אלא שאם זה יגיע למשפט - בתור בנק זר בבית משפט אמריקאי שמואשם על עבירות מס - הסיכוי לקבל משפט הוגן קלוש. לכן הם צמצמו סיכונים ועשו הסדר. כחלק מההסדר נדמה לי שגם נקבע שאף אחד מן הצדדים לא יתן פומבי לפרטים - כך שלבוחשים פה גם אין זכות לקבל מידע. יש גבולות ריבוניים של המדינה ושם סמכותם של הבוחשים מסתיימת. גם בנק לאומי עושה את ההסדר רק כי הוא רוצה להמשיך לעשות עסקים בארה"ב. מי שמוותר על קשרים עם ארצות הברית לא צריך לעשות שם שום הסדרים.