מסכימה עם כל מילה, עם זאת ישנו גבול מסויים עובד לא אמור לדבר עם הבוס שלו על ענייניו האישיים או בעיותיו הבוס הוא לא פסיכולוג אך חשוב מאוד ליצור אינטראקציה נעימה בין הבוס לעובדים ולתגמל אותם בהתאם, מצד הבוס טוב לשאול לשחומות לשאול ולשלום העובד ולהתעניין מצד העובד לא טוב לפנות ולבכות כל בעיה אישית שיש לו

שאחרי יומיים קמתי ועזבתי. בזמן הקצר שהייתי שם הוא הספיק למתוח ביקורת על אופן החשיבה שלי, לטרטר אותי במטלה שולית, להתעלם ממני בבוקר וכשפניתי אליו נעץ בי מבט מקפיא. כל זאת בזמן שביקשתי הכוונה לגבי נהלי עבודה הנהוגים במקום. הבוס לפניו היה ההיפך: נגיש, חברותי, נעים. חבל רק שהוא ״דפק״ אותי במשכורת ולא שילם שעות נוספות. בשורה התחתונה, נדיר למצוא מקום עבודה אידיאלי. אבל בוס שיודע לנהל ותנאי שכר לא הכי טובים הם הרע במיעוטו. כשהבוס מגעיל - העובדים קפואים ומדוכאים ויום חביב יכול להיהפך לסיוט.

היה לי מנהל חסר כל כישורי ניהול (והוא מנכל חברה!). הכתבה מתארת במדויק את כל מה שהפריע לי (היו עוד דברים, אבל המתואר בכתבה זה העיקר). ברחתי אחרי חודשיים שהוא ״ניהל״ אותי ואני מצטערת שלא עשיתי את זה קודם. הוא היה מנהל מהגיהנום. פתאום כל המנהלים הקודמים שלי נראו לי מדהימים לידו. עובדים אכן עוזבים מנהל ולא חברה. וההרגשה היא אכן הרגשה של רצון יומיומי לברוח מהגהנום.

וכל בוקר אני מגלה שגם הפעם החייזרים החליטו שיש גבול מה הם מוכנים לקחת :)

או הפרעה כל שהיא. זוהי אבחנה של מנהל אשר לא היה לו מושג מה עובר עלי ביום יום. את הקשיים שיש. הכל עבר טוב ויפה עד הרגע שבו קצה נפשי ונכנסתי לשיחה עימו. במקום להבין את קשיי נפלט לו כי אני בעל הפרעה אובססיבית כל שהיא שעד היום היתה בסדר - אי לכך העדפתי לשמור הכל לעצמי ולא לשוחח עם אחרים על כך. אך אחריות אני כבר לא מוכן לקבל אלא לעשות את מה נדרש ממני בתפקיד ולא יותר( נראה כי זה יפגע בעתידי במקום אך עדיף להגיע רגוע לעבודה ולא עצבני)