הייתי בת 12 בלבד אבל זוכרת היטב את מותו של מושיק ושל דודי השכן. היום הזכרנו את משפחתך, עם הוריו של מתן גוטליב, בשיחה על המשך החיים אחרי האסון, עם הוריו של אור אסרף.

היינו שכנים ברחוב הרצל בצפת אימי שרה ז׳ל הייתה מפקחת במשרד-הבריאות בצפת ועבדה עם אביך, ואני כילד בעלתי שעות במשרד ברחוב ירושלים ,,,והייתי יושב ומצייר אצל אביך במשרד הייתה פינה פנויה,, אימך ז״ל הייתה מורה שלי בממלכתי א׳ בתקופת טוביאש ז״ל ויונה חסון ז״ל השכנים שלכם שאותם הזכרת משפ׳ הרמלין גם איבדו בן את דוד ז״ל וכך בית ליד בית השכול היכה! ובסמוך גרו משפחות לוי ולובלינר!! שמחתי לשמוע שהאחיות שלך נישארו לגור בצפון לא הרחק מהבית,,,(צפת)!

כתבה מרגשת מאוד.

בעלי נהרג בתאונת דרכים, נפגע על ידי נהג משאית של אוסם. עיניין השכחה, לקיתי בפוסט טראומה שהתבטאה באובדן מערכתי של כלהחושים..היום, שמונה וחצי שנים אחרי חזרו אליחושיי אבל מוחלשים, בינייהם הזיכרון. הדברים שכתב המנכ"ל (לא כיהןבזמן התאונה) מאוד מזכירים את התהליך שעברתי...להמשיך בשביל ולמען הילדים אבלזה הכל למראית עיו בפנים, הכל רועש...חצי שעה לפני שקראתי את הכתבה כתבתי לאהובי פוסט בפייסבוק שלו על כך. לכן, הצטמררתי.

זכיתי, שמזל אמך היתה מחנכת שלי, מורה לחיים. משפחה למופת, ערכית, צנעה, ומעורבת בחיי הקהילה בעיר. כל טוב לך ולמשפחתך,

שמי אלי וינשטיין ואני הייתי מפקדו של אחיך משה צאיג באימון צוות מחלקה פלוגה בגדוד 79 לפני מלחמת יום כיפור הצוות שלי היה מורכב כולו מיוצאי פנימיה צבאית ואחיך משה משכמו ומעלה התרגשתי מאוד לקרוא את הכתבה !!

שקוראים את הכתבה הזו זה גורם לדמעות ומחזק את הגעגועים העזים לדור הנפלא והיקר הזה שלא ישוב עוד לעולם. בימים טרופים אלה כאשר לנגד עינינו רואים את התפוררות הציונות התקווה והרצון למדינה עם עקרונות לעשיה יושר והמשכיות לא נשאר אלא לכאוב את אובדנו של אותו דור יקר ונפלא שחזונו נראה אחרת. חבל על אובדן של כל אלה שחלמו שתהיה לנו מדינה לתפארת אבל זה חלום שנגוז. תודה עמוקה על ששיתפת אותנו בכתבה כה מרגשת. איריס 8.5.15

לא נקנה מוצרי אוסם. היום זה לא יום הזיכרון וכבודו במקומו מונח אבל מה הקשר של זה לאתר כלכליסט? אה שנמשיך להחרים אותכם. בגללכם יש פיות רעבים במדינה. 10% רווח נקי בזמן שכולם פה מקוששים כסף. חזירים נמאסתם