הממנוה על ההגבלים העסקיים לשעבר - רונית קן - היה נוח לה להתעלם מההסדר הכובל של דלק קידוחים ורציו - לעובדה שבעלה עובד בכיר ברציו היה חלק ב"התעלמות" - כמו כן לאחר שפרשה משירות ציבורי, רונית קן מונתה "לפתע" לדירקטורית ברציו.

החליטה לא להשקיע בגלל שהיא מתמחה בהנזלה ושותפות לוויתן החליטו על ייצוא בצנרת. מוזמנים לבדוק. חוץ מזה הצטרפות של ווודסייד ללוויתן לא משנה כהוא זה את המונופול. משקיעים לא באים כי אין סיכוי שיימצאו פה תגליות נוספות (את זה אמרה ועדת צמח, לא בדיוק ועדה אנטי טייקונים) בהיקף של תמר ולוויתן, לכן לא יהיה להם סיכוי להתחרות במונופול. למדינה יש את המשאבים הפיננסיים לפתח את המאגר. אם המדינה חושבת שנכון לפתח את לוויתן כעת (אפשר לפתח אבל לא לייצא) היא צריכה להיכנס שותפה במאגר. ואם היית כל כך דואג לתעשייה, היית מתעקש לעמוד בהתחייבות שלכם להניח צינור שני מתמר, ככה הגז היה יכול להגיע כבר ב-2016 ולא רק ב-2019 לפי המתווה הנוכחי.

התנגדות הציבור נובעת מהבטחת ההתעשרות לבעלי החברות על חשבון הציבור. מחוסר פיקוח על המחיר. הממשלה מנסה להקטין את ההתנגדות על ידי טענה שההתנגדות פוליטית וכדי שתומכי הימין יפסיקו לחשוב באופן ענייני ויתמכו בהסכם באופן אוטומטי. הוסיפו להסכם פיקוח על המחיר והשוואתו למחיר הנמוך בעולם- בגלל קירבת המאגרים לחוף, ותשיגו הסכמה ציבורית.

אבל לציבור, כך מסתמן, יש ביצי-פלדה. אם הוא ימשיך לדרוך עליהן, אנחנו ממש נתרגז.

הרי ברור שתזכו בטריליונים

נו באמת, קראת את הדוחות שלהם? הקידוח בישראל הוא by far הכי רווחי שלהם ומהווה נתח מרכזי ביותר מהפעילות שלהם. זה נכון שהסביבה הרגולטורית צריכה להיות מוגדרת וברורה, אבל בצורה כזאת שתטיב עם האזרחים, ולא תשדוד אותם.

וודסייד ברחה כי החברות שכבר יש בידיהן רשיונות הפקה הבריחו אותן. הן רצו מחיר לא הגיוני, ולא כלכלי מוודסייד, ולכן וודסייד לא הסכימה לבצע את העסקה. החזירות של קבוצת המונופול היא שמנעה כניסה של חברה מתחרה. לא שום דבר אחר.

ציבורית ומעמיקה על מה שטוב למדינה ולא לחברות, כי הגז הוא שלנו וניסיון העבר הוכיח ש אם יהיה יציבות וגם מחיר תחרותי, יהיו חברות שיסכימו לפתח ולהוציא את הגז מהאדמה. הבעיה היא הון שלטון, כולל כנראה כותב הכתבה.

אין ספק שהפופוליזם הזול מבית מדרשה של שלי חימוביץ ואיזה זליכה אחד הם שורש הבעיה של המדינה והעתיד יוכיח את זה והציבור יקיא אותם