בהקשר זה כדאי להזכיר את הספר הנ"ל. ומה מה שאתר סימניה מצטט מהעטיפה האחרורית של הספר: אוליבר סאקס, הנוירולוג הנודע, יוצא שוב במסע לגילוי האנושות על כל גווניה ומוזריותיה, והפעם לאיי מיקרונזיה שבאוקיינוס השקט. סאקס מגיע אל אי האלמוגים פינגלאפ, ומוצא בו קהילה מבודדת של עירווי צבעים מלידה. הוא מקים באי מרפאה, ובה הוא שומע מבני הקהילה על חייהם בעולם שכולו אורות וצללים, על מנהגיהם הייחודיים כעיוורי צבאים ועל התרבות המיוחדת והאקזוטית שלהם. משם נוסע סאקס אל האי גואם, שיושביו נתקפו עוד לפני מאה שנה במחלה נוירולוגית מסתורית שנקראת ליטיקו. במשך שנים ניסו חוקרים מכל העולם לפצח את המחלה, וסאקס המסוקרן יוצא עתה לבדוק את האפשרות שמקורה בעצמי הציקס שיושבי האי ניזונים מהם. האי של עיוורי הצבעים הוא תיעוד מרתק של מסעו של סאקס אל איי מיקרונזיה, מסע אל עולם הנוירולוגיה, הביולוגיה, הגיאולוגיה, הבוטניקה ועוד ועוד - מסע אל עולמנו שלנו. אוליבר סאקס הוא פרופסור לנוירולוגיה בקולג` לרפואה ע``ש אלברט איינשטיין. ספריו שראו אור ב``מחברות לספרות``: יקיצות, האיש שחשב שאשתו היא כובע, אנתרופולוג על המאדים. ``בסקרנותו הנבונה והיוצאת דופן ובכתיבתו המרתקת, סאקס מזכיר לנו עד כמה חיינו יקרים... סאקס הוא אחד במינו`` (``סאנדיי טיימס``)

ואני לא מעוכב צבע. אולי סבך היה מסכים שתקרא לו כך, אני חושב שזו דרך פוגענית לכנות אותי בה. אגב, המשקפיים שאתה מוכר בכתבתך לא מתאימות לכל סוג של עיוור צבעים.