חד וחלק. כל מי שמתחיל לומר "כן,אבל, זה וזה לא תורם לחברה" הוא בעצם אדם שחותר תחת הרציונל הרפואי שקיים לאורך כל שנות הציביליזציה, עד לאותו מדרון חלקלק שבו משמידים אנשים על ימין ועל שמאל. אם מדובר בכסף, אזי בכתבה עצמה מופיע שיש הרבה מאד כסף בעולם הרפואה, ואינטרסים לא כשרים בהכרח. אז בא הישראלי הממוצע ואומר" הפתרון שלי הוא למנוע יותר רפואה כי זה עולה כסף. זה שהכסף שנחסך ילך למי שמלכתחילה עשה מהלכים לא ראויים? לא אכפת לי. אני אתעלם מהמצוקה עד שתגיע אלי". אז עשו עליכם סיבוב, גבירותי ורבותי. גם תמרנו את הקורלציה בין כסף לרפואה כדי שלא תקבלו טיפול כשתצטרכו אותו, גם גרמו לכם לחשוב שאין מספיק כסף, וגם הופכים אתכם לתומכי המתת-החסד של חולים ע"י שכנועם למות בהקדם. מה זה אם לא פאשיזם חדש?

"מומחה לאתיקה מטעם עצמו וגיבור מקלדת" הוא אדם שנוטל לעצמו את הזכות לקבוע עבור אחרים מנוחות ביתו ,מי יחיה מי ימות ומדוע, והכל בחסות חופש הביטוי. מדוע זה לא ראוי? מכיוון שיש דבר כזה שנקרא "ההיסטוריה של העולם" ובהיסטוריה של העולם ידוע לכל, כולל למי שמתעקש להכחיש זאת, שמשטרים שבהם נתנו לגיטימציה לעשות איפה ואיפה בטיפול רפואי, בשיקום בריאותו של אדם חולה או נכה וכו', על בסיס קריטריונים שרירותיים של "תרומה לחברה" הם בעצם משטרים שהם רודניים, כולל כאלה שפגעו בעם היהודי, וכן כאלה שחיסלו את עצמם מבפנים בגלל הקפדה מוגזמת על כשירות פיזית כמו הספרטנים אז אין חוכמות: או שמעניקים טיפול רפואי והארכת הכשירות לכל אדם שהוא עד מותו הטבעי, שבכל מקרה יבוא, או שמתחילים להשמיד את החברה מבפנים ע"י סלקטיביות שרירותית ומוגזמת. ההדחקה שאתם נוקטים בה בנוסח "אני אדרוש מה שמגיע לי אבל האחר הוא פרזיט בגלל שהוא לא אני" היא בסופו של דבר בומרנג שחוזר למי שהתחיל לזרוק אותו, וזה שפוגעים במי שנחשב "נטל על החברה" לא אומר שנשארים בריאים לנצח. בסופו של דבר כולנו נמות השאלה היא איך אנחנו חיים לפני כן כולל זה עם זה.

לעשות את אותם החישובים לבין אדם בריא לבן אדם נכה (או חולה כרוני) שבמילא צפוי לחיות פחות. משם יש חובה להמשיך ולהשוות גם את תרומתו לחברה ומן הסתם כל המובטלים צריכים לקבל הרבה פחות משמנתה של החברה (אם כי בינינו, חלקית, זה קורה גם ככה בצורה עקיפה). להשוות יעילות של תרוות זה דבר אחד- להשוות אם כדאי להשקיע בתרופה שתציל חיים של מישהו ששווה פחות מבחינת תולת חיים- זה כבר דבר אחר לחלוטין. בהגיון הזה יש להפנות את כל תחום הרפואה למחלות ילדות ותו לא!

קחו את הדוגמה של ג'ימי קרטר והדיווח בהרחבה על החלמתו מסרטן. רק שכחו לציין שהוא חצה את גיל ה-90 מחד והוציא מאות אלפי דולרים מכיסו לטיפולים מאידך. 1. מה הטעם להאריך חיים בגיל הנ"ל (עדיף מותי מחיי) 2. לכמה אנשים בעולם יש את היכולת הכספית הנ"ל. העיקר שסגן נשיא ארה"ב הכריז באופן פופוליסטי שהפיתוח צריך להיות כמו המרוץ לירח; וכל זאת, כי שיכל את בנו - צעיר לכשלעצמו. בעולם ה-3 לעומת זאת, לא מספיקים לחלות בסרטן כי הם לא חוצים את גיל ה-50 וכאן צריך להשקיע את מלוא המאמץ הכלכלי. התחלואה בסין אגב, בזינוק מאז המהפכה הכלכלית ומספר החולים בסרטן הריאות (יש כסף לסיגריות...מוזר הא?) מאמיר; וכמובן התפתחות של מחלות אחרות עקב החשיפה לתזונה מערבית קלוקלת של "תרבות השפע". ללא קשר, ברכותי למושא הכתבה וברוכים הבאים לישראל (תודה שהיא קשה).

אכן טיפול בתרופות הביולוגיות החדשות והיקרות מאריך את תוחלת החיים רק במספר שבועות בממוצע. אבל הממוצע הזה כולל חולים שכלל לא מגיבים לטיפול או מגיבים מעט (ואלו מרבית החולים) וחולים שאצלם הטיפול גורם לנסיגת המחלה למשך הרבה חודשים. השפעת הטיפול הביולוגי תלויה בהרבה גורמים, כמו הפרופיל הגנטי של החולה ומאפיינים ספציפים של הגידול. במידה וניתן יהיה לזהות סמנים ביולוגיים בגידול ובחולה אשר מבטיחים תגובה טובה וממושכת לטיפול, ניתן יהיה לטפל באותה תרופה אך ורק בחולים אלו (אפילו אם הם מהווים רק 20% מכלל החולים בגידול מסויים) וכך לשפר את המדד עלות-תועלת. כיום נעשים מחקרים בכיוון זה.

קנאביס יכול להפחית חלק מתופעות הלוואי של המחלה ושל הטיפולים אבל מעולם לא הוכח מדעית שהוא מרפא סרטן.

כמו שבאפריקה מוכת האיידס לא מכירים בפטנט על התרופות המרכיבות הקוקטייל. ומייצרים בעצמם את התרופות, שבמערב משלמים הון עבורם. כך צריכה לנהוג כל מדינה ,ששמה את טובת החולים בראש מעייניה ולא את הטייקונים, לגבי תרופות מצילות חיים.

את זה אף רופא לא יספר לחולה כי כולם מקבלים כסף מחברות התרופות. עצוב!

...את משפחתי ולהשאיר אותה חסרת כל, בניסיון נואש להציל את חיי בעזרת תרופה שעלותה אסטרונומית. עם זאת, אני יודע שרבים אינם חזקים דיים כדי לקבל החלטה כזאת, ולכן יש לנו תופעה שלילית של תרופות בעלות מופרזת. אם חולי הסרטן היו מסרבים לשלם, חברות התרופות היו נאלצות להוריד מחירים.

טוב, בוא נמשיך את החשבון... 6 צוללות דולפין = 4800 שנות חיים איכותיות מטוסי f35 = 9500 שנות חיים איכותיות מימון משרדי הממשלה והכנסת = x שנות חיים איכותיות כולנו עוורים. רוב התקציב של מדינת ישראל לא שווה את עצמו, ואל תשכחו שחיים רק פעם אחת.

מה קשור "גיבורי מקלדת"? מה קשור "מומחה לאתיקה"? לא אני (מס' 6) ולא מס' 2 כתבנו =מה= צריכה להיות המדיניות. רק כתבנו שצריכה להיות מדיניות שתוגדר באופן שיטתי ושמדובר בנושא לא פשוט. ברור שאם חלילה מישהו שאני מכיר ויקר לי היה במצב שהוא היה צריך תרופה אז הייתי עושה מה שאני יכול בשביל לעזור לו, כולל לדרוש מהמדינה לעזור לו. כמו שאם חלילה מישהו שקרוב לי היה נחטף ע"י ארגון טרור הייתי נלחם כדי שהוא ישוחרר גם אם באופן אובייקטיבי אני חושב שאסור לנהל מו"מ עם טרוריסטים כי בתמונה הכוללת זה עושה נזק. כמו כן שים לב שכתבתי "מדיניות שתשקף את המוסר הציבורי". לא החלטתי בעצמי מה סדר העדיפויות ואני גם לא חושב שיש סדר עדיפויות אחיד ואוניברסלי שבהכרח נכון לכל מדינה או קבוצה של אנשים. הייתי שמח אם חלוקת המשאבים היתה עולה בקנה אחד עם תפיסת העולם שלי, הווה אומר - קודם כל לדאוג לתת את הטיפול המיטבי והתרופות הכי יקרות לי, לבני משפחתי, ולחבריי. אח"כ לדאוג לילדים. אח"כ לדאוג למבוגרים שתרמו לחברה. וכו'. אבל אני מציאותי ואני מבין שחלוקת משאבים לפי המנגנון הנ"ל היא לא ריאלית (בהנחה שחלק גדול מהאוכלוסיה גם היה שם את עצמו ואת בני משפחתו לפני כולם; אין מספיק כסף בשביל לתת את התנאים הכי טובים והכי יקרים לכולם), אז אני מציע לתת למומחים לקבוע את דרך החלוקה האופטימלית, באופן מתמטי נטול פופוליזם ונטול פניות שלוקח בחשבון את מגוון האינטרסים והעמדות המוסריות של הציבור. וכל זה בלי קשר לסעיף הראשון שכתבתי, שמכיר בצורך לפקח על מחירי התרופות ולוודא שחברות התרופות לא משתוללות רק בגלל שהן יכולות.

בארה"ב ההסבר על זה מכוסה בביטוח הבריאותי. בארץ מפחדים לגעת בנושא

לפי תגובות 2 או 6, כל אחד נוטל לעצמו את התואר "מומחה לאתיקה" ומחליט למי יש זכות לחיים או לא. לכאורה מי שבעד מצב שבו תרופות תהיינה במחיר סביר לכל נפש הוא "לא רציונלי". האם כשאתם תרצו תרופה לעצמכם או לבן משפחתכם תסכימו שיעמוד מעליו איזה פקיד וישאל "מה תרומתו לאנושות" וכל מה שתוכלו לומר להגנתכם הוא "זה סבא שלי אני אוהב אותו" והפקיד יאמר "אתה לא רציונלי סבא שלך לא היה אלא אדם פשוט". כישראלים מן הסתם תהפכו שולחנות... מה גם שהרופא בכתבה הודה בכך שהשיקול העיקרי הוא הצלת חיים ע"י איתור תרופות מועילות לעומת אלה שאינן מועילות. אז כשבא מישהו שלמד יותר מכם ומציע להציל חיים אתם מנסים לסתור אותו? מי אתם בכלל? גיבורי מקלדת.

מצב שבו כל ישראלי שני חושב שיש לו את הזכות לקבוע מי יחיה, מי ימות, לפי איזה קריטריונים, גם כשמדובר בעמך מהטוקבק ולא אנשים שלמדו רפואה או יש להם אפשרות לנתח את הנתונים כמו הרופא ששוחחו איתו בכתבה. שימו לב לכך שהוא, כבעל השיקולים הקרים , אמר שהוא מבין את רצונו של כל אדם לחיות, וכן שלדעתו לא כל השיקולים של חברות התרופות סבירים . שאיפתו העקרונית היא שתהיינה תרופות יעילות כלומר מאריכות חיים ("מצילות חיים" זה אותו דבר|) במחיר סביר. אבל בישראל כנראה מעדיפים לחסל כל חולה שהוא. למה?ככה.בגלל הפחד מאמפתיה.

כל הגישה היא מאוד נאיבית. יש שאלה יותר בסיסית - תרופות עם אפקט קטנטן כמו "תוספת" של חודשים בודדים לאורך חיים ויש כאלו ש"מוסיפות" אף שבועות (לטענת החברות והאונקולוגים) - כמעט בטוח שתרופות כאלו או רק מזיקות לחולים ומקצרות את חייהם או לא משפיעות בכלל. צריך להבין שהרוב הגדול של המחקרים ממומנים ע"י חברות התרופות, הפרוטוקולים של המחקרים מוטים מאוד לקבל אפקט חיובי, בנוסף לא מפרסמים את המחקרים השליליים - התוצאה שיש הטייה חזקה מאוד של הספרות הרפואית לטובת להראות אפקט חיבי. וכמובן לא לשכוח יש גם רמאות פשוטה והתעלמות ממידע ידוע (ויוקס - הכי מפורסם) - יש המון דוגמאות (ואלו רק שנחשפו). אם אחרי כל ההטייה הזאת כל מה שהם מצליחים להראות זה תועלת של "כמה חודשים" - זה לא פחות מאחיזת עיניים. בושה לממסד הרפואי שמשתף איתם פעולה (תמורת הרבה הרבה כסף) ובוז לאלו שלא פותחים את עיניהם ולא "מבינים את הבעייה" - כי לא משתלם להבין את הבעייה.

ראשית, באופן כללי יכול להיות שיש מקום לרגולציה על התמחור של חברות התרופות. צריך לאפשר לחברות האלו להרוויח, וכדי לעודד תרופות מהפכניות יכול להיות שלגיטימי גם לאפשר להן, במקרים מסוימים, להתעשר - אבל צריך גם לשמור על איזון ולוודא שהן לא גובות מחירים שערורתיים רק בגלל שהן יכולות ובלי קשר לעלויות (ובכללן המחיר של רכישת והשארת כשרונות-על בחברה). שנית, בסקר בגוף הכתבה מופיעה השאלה: "האם שנת חיים לחולה סופני שווה חצי מיליון דולר". לא ניתן לתת תשובה רצינית לשאלה הזו בלי הקשר. קודם כל - שווה למי? לחולה? למדינה? שנית - לאיזו מטרה ישמש הכסף אם הוא לא יושקע באותה שנת חיים? האם הוא יציל ילדים שחולים במחלות אחרות ממוות, או יממן חינוך, או יממן גלידה, או יממן לימודי ישיבה? שלישית, בהרחבה למה שמס' 2 כתב, בשנת חיים של מי מדובר? האם מדובר באדם שהקדיש את חייו לעזרה לזולת ועכשיו ראוי שנחזיר לו? אולי מדובר בחוקר מבריק שנמצא על סף פריצת דרך חסרת תקדים ויש אינטרס ציבורי לאפשר לו להמשיך בעבודתו שנה נוספת? או לחלופין אולי מדובר באדם שרצח או אנס ואין הצדקה מוסרית לדאוג לו לטיפול מעבר לאיזשהו מינימום מוסכם. לא קל להגדיר מדיניות שתשקף את המוסר הציבורי אבל חשוב לשים גם את הפופוליזם וגם את הפוליטיקלי קורקט בצד ובאמת לנסות לבנות נוסחאות מתמטיות שישקללו את כל השיקולים המורכבים והאפורים האלו. העניין רלוונטי לא רק בכל הנוגע לתרופות יקרות למחלות ממאירות, אלא גם לדיונים כלליים על סל התרופות, ואפילו, ברמת המקרו - לתקציב המדינה כולו.

in the US the physicians take so much for just seeing the patient.... and this is done hand-in-hand with the health insurance companies the high costs require having a health insurance, the health insurance pay less to the physician because of inter-net agreements without these agreements physician would charge less for a visit. hence, the regular people pay lots of money to both health insurance companies and physicians. but I guess it is easiest to blame pharma companies. the fault for high treatment costs fall on both the companies and physicians

האונקולוג של בעלי הציע לו תרופה מחוץ לסל. בעלי השיב מיד שהוא לא רוצה. אחרי 13 ימים הלך לעולמו. למה להציע תרופות יקרות לאדם שימיו ספורים בלאו הכי? מה זה היה נותן לו? עוד כמה ימי סבל?

יש הבדל בין כמה צריך לשלם עבור איזה סוג של ריפוי. זה לא רק תלוי בלכמה זמן הריפוי (אבל זה בהחלט המרכיב העיקרי) אלא גם בגיל המטופל. האם שווה להעריך את חייו של בן 80 בדיוק כמו בן 40? נכון, נושא כאוב וקשה ברמה האישית אבל ברמה הקולקטיבית אין ספק שיש כאן השלכות מרחיקות לכת.