עד שהעובד שהוא בחר בו כקורבנו לא יתאבד הפסיכופת לא ירפה מההתעללות הסדיסטית.

עצלן מתעצל כי הוא לא רוצה לעבוד. הוא שם ויודעים שהוא כזה, עד שפוליטית הוא יעלה למישהו על העצבים. הרכלן מרכל כי כולם רכלנים. שכחתם לכתוב על השחקנים, על אלה שמתעסקים בלרחרח אצל אחרים או להתקדם עם הסדינים כדי שתהיה להם עבודה.

איפה חי הכתב?

עובד = בן אנוש = מורכבות ומצבי רוח = כתבה בכלכליסט על טיפוסים מוזרים מה עושים?? הומור. תמיד עוזר . לצחוק על עצמך ועל האחרים (בעדינות יתירה) ליצור פתיחות בין כולם ודיבור משתף. להביא לידיעת המנהל ואם הוא לא לוקח אחריות שיתכבד ויקח שיעורים פרטיים בניהול אנשים קשים לפעמים לקחת יועץ ארגוני מוזר כמוני שיודע איך ליצור אווירה וסביבת עבודה נעימה..

נראה לי שאני עונה על כל הקטגוריות שצויינו: אני אוהב לקשקש בקול רם כשאני מדבר עם אשתי בטלפון, מרכל על העובדים האחרים במשרד כשאני במטבחון, אוכל את ארוחת הצהריים המסריחה שלי שאשתי האהובה הכינה במשרד, אוהב לראות את השולחן שלי מבולגן כי זה נותן לי תחושה שאני ממש עובד... שלא לציין את זה שאם ממש חם בחוץ, החולצה שלי ממש מסריחה מהגב שלה, מה שגורם לי להפעיל את מיזוג האוויר על 18 מעלות... צורח על כולם במשרד אם הם מעיזים להוריד את דרגת הקור או לכבות את המזגן... מתלונן בדרמטיות לפני העובדים האחרים במשרד על התנאים האיומים שנותנים לנו, והכי גרוע, ממש לא בא לי לעבוד בעבודה המחורבנת הזו, אז אני דוגל במשפט הידוע: לך אל הנמלה עצל, ראה דרכיה ולמד, מכיוון שמה שאי אפשר לדחות למחר אני דוחה למחרתיים...

זאת שלעולם תכשל ותכשיל כל פרייקט

רגע אחד היא נחמדה ורגע אחרי זה היא נבזית, רעה, עצבנית וצועקת. לצערי היא עובדת במגזר הציבורי ולא ניתן לפטר אותה, מצד שני הוועד כן יכול להעיף אותה למחלקה אחרת.....