לא מתייחסים פה כלל לעובדה שבייג'ינג היא אחת הערים המזוהמות בעולם מבחינת איכות האוויר. אדם שנמצא ברחוב שם כאילו עישן 2 חבילות סיגריה ביום. אחוז הסרטן יהיה גבוה ביותר שם בעתיד.

אומר לשופט "שנייה, אני בודק בגוגל..." שינון חומר אינסופי זה ההתחלה. בשביל להיות עו"ד טוב (או רופא או מהנדס או כל מקצוע רציני אחר...) צריך גם להבין אותו, לדעת לשלוף אותו ברגע הנכון ולהשתמש בו בשביל לעשות דברים. כל זה ביחד נקרא.... יכולת. תעבוד על זה קצת במקום להתבכיין בטוקבקים

אף אחד לא יסתכל על היכולת שלך (כי בסין לא אכפת מיכולת אלה אם כן באמת הם זקוקים לייבא עובד מומחה בתחום מסויים ובמקרה הזה לרוב מדובר על בני 45-50 עם 20 שנה בתעשייה, לא כאלה שיצאו מהאוניברסיטה לפני יומיים. אכפת להם מסדר והיררכיה. אתה מכיר את המערכונים שבה בחור חדש והוא חרוץ מדיי וכולם כועסים עליו כי הוא גורם להם להיראות רע? זה סין.) ובסין יש אחלה ירקות, יש מצב שהם מושקים במים רעילים, אבל בטעם הם מעולים והמחירים מאוד זולים. צמחונים\טבעונים יכולים לחיות שם ממש בכיף. אוהב בשר עוד יותר :)

שתעודות רשמיות לא מעידות על איכות, זה סתם דרך של קליקה סגורה להשאיר את עצמה סגורה ולהמעיט את כמות המתחרים על המשרות. תעודת הוראה זה קשקושיאדה שלא מלמד איך ללמד, בדיוק כמו שמבחני הלשכה לעורכי דין לא מעידים על איכות העו"ד אלא על שינון חומר אינסופי שניתן היום לחפש בפלאפון ברגע.

כאחד שעבד בסין נהנייתי לעבוד שם ולחוות את המקום האקזוטי הזה אבל ממש ממש לא נהנייתי מהיחס של שלטונות ההגירה שבה כול חידוש /הארכת ויזה הייתה כרוכה בהתנהגות קשוחה ,התיחסות חשדנית ופרצוף זועף של פקיד ההגירה

הסכנה של ללכת בשעות מאוחרות למשל הגזענות הסינית התברואה ושירותי הרפואה,גם אם אתה משלם הון לחברות פרטיות ובתי חולים פרטיים ההתנהגות הסינית הברברית , אתם חושבים שבישראל דוחפים בתור ??? הצחקתם את צ'אנג לי !!!! המחסור במוצרים בסיסיים כמו לחם טוב,מקרר טוב,ירקות טרייים , מייבש כביסה. בטיחות בכבישים ששואפת לאפס,מי שיותר משוגע מנצח בזכות קדימה ועוד מחלות שיש לחברה הסינית ולערים הסיניות אפשר לחיות שם,אבל זה לא כיף בכלל חייתי בשנחאי שנה,בגואנז'ו חצי שנה ובבייג'ין 8 חודשים ואני יודע מה אני אומר

הבחורה בסיפור היא סתם קישקוש, בדיוק כפי שהרבה מהאומנות המודרנית היא קישקוש. היא מעוניינת בחיי מעמד הביניים אבל לא מעוניינת לעסוק במקצוע שיביא לה את המעמד הנ"ל ולכן היא הולכת ללמוד אומנות. לא הנדסה, לא רפואה, לא ראיית חשבון ולא עריכת דין. היא אומרת שהיא מעוניינת להיות מורה אבל את תעודת ההוראה היא מסרבת לעשות. למה? כובע. אבל היי-תראו! בסין משלמים לה פי 4 ממה שהוצע לה בעבודה מזדמנת בארה"ב. משכורת למורים בארה"ב מגיעים לסכומים דומים, כ 50000 בשנה זה החציון. היא אומרת שהיא חוסכת כסף, נראה אותה איך היא לוקחת אותו לארה"ב.

יוקר המחיה בשנחאי ובייג'ינג הרקיע שחקים. דיור, מזון, מסעדות (הסינים היו רגילים לצאת כל יום בערב למסעדה טובה, לאכול ארוחת שחיתות, עם בירות ולהשאיר 70-80 יואן לבנאדם. זה כבר לא המצב) אפילו התחבורה ציבורית יקרו להם. כבר אי אפשר לנסוע חופשי יומי חודשי כמה שבה. יש טוקנים שמגבילים אותך למספר תחנות, למדו את הדבר המסריח הזה מהונג קונג. בקיצור, אלה אם כן יש לכם תואר שני\דוקטורט ואתם מומחים בתחום מסויים עם רקורד עשיר, אין ממש מה לחפש שם. מעמד הביניים נלחם שם לשרוד בדיוק כמו בשאר העולם. ההורים שלהם הם אלו שחיים בנוח ונהנו מתור הזהב (בדיוק כמו ההורים שלנו - מי שהיום בני 45-55).

הנדסת אלקטרוניקה אנאלוגית, למשל. לצערי, זה נכון גם בתחומים אחרים: מי שמקצועו במערב הוא קומבינה, יגיע לסין ויעשו לו בית-ספר.

"אבל לא יכולתי להתמודד עם הגישה של הקולגות הסינים שלי ובכלל עם חוסר הלוגיקה שבה דברים התנהלו. הרגשתי שאני עוברת התמוטטות עצבים. כמורים היה סדר יום שנקבע מראש אבל תמיד בסוף שיבצו לנו שיעורים מחוץ לשעות העבודה והכריחו אותי ללמד, אפילו שלפי החוזה לא הייתי צריכה. הייתי המורה הזרה היחידה בבית הספר והייתי שונה. הסינים התרגלו למלא פקודות, ואילו אני ניסיתי כל הזמן להתווכח עם דברים, לא הבנתי את השיטה. לפעמים אמרו לי כן על משהו, הבטיחו לשנות, אבל בסוף שום דבר לא קרה". בקיצור, כסף זה לא הכל בחיים.

למדו תארים חסרי תועלת, לא מצאו עבודה (כמה מפתיע) וטסו ללמד אנגלית בסין. אם אותם צעירים היו לומדים מקצוע אמיתי כמו חשמלאי, אינסטלטור, סיעוד, בנייה הם היו מוצאים עבודה מצויינת באירופה עם תנאים סוציאלים מלאים ובלי סרטן ריאות בגיל 40. המצב בעולם הוא באשמת מערכת החינוך המערבית שחיסלה את החינוך המקצועי ומכרה לדור שלם חלומות ואשליות. אף אחד לא צריך עוד מישהי עם תואר באומנות, אבל כן צריך אחות שתעשה משמרת לילה בבית חולים. אף אחד לא צריך עוד אחד שכותב בלוג, אבל צריך מישהו שילך לעבוד בבנייה.

ארה"ב בסכנה הכי גדולה פשוט מפני שבמעבר מברבריזם לדקאדנס הם מעולם לא עברו בתרבות. אם ארה"ב לא תהיה אימפריה אנשים ימותו שם ברעב. הרבה לפני שתשימו לב.

אני בלי תואר מרוויח פה 2,500 דולר לחודש, ברוטו. גר במרכז העיר, ליד כמעט כל סוג של בילוי וחנות שאפשר לדמיין. שכר הדירה אמנם גבוה (יחסית לסין. בישראל זה נחשב שכ"ד ממוצע מחוץ לת"א), אבל אם מבקשים מסוכן נדל"ן (שיש בכל פינה, ברצינות) למצוא לכם דירה באזור מסוים בתקציב מסוים, יש כל כך הרבה דירות, שסיכוי גבוה שתמצאו. ולא חייבים לגור באזור המרכזי, יש תחבורה ציבורית מצוינת, כולל תחתית סופר מהירה ויעילה עם תחנה כל 1-2 ק"מ באזור המרכזי והמון אוטובוסים מכל מקום לכל מקום. ושפע מוניות (נורמליות, לא מסריחות) במחיר מצחיק. רק מה שאני לא מסכים איתו זה שקשה להתחבר עם הסינים. זה דווקא קל מאד וכיף. הם כמעט כולם אנשים פשוטים, במובן הטוב של המילה, ילדים טובים כאלה, שנמשכים מאד לכל דבר זר (אצלם אנחנו אקזוטיים כמו שאסייתים זה אקזוטי אצלנו) ויצאו מגדרם בשביל לעזור לזר שצריך עזרה. וכמובן עם תרבות חזקה של הכנסת אורחים. וגם קל מאד למצוא סינים דוברי אנגלית בכל חברה בין לאומית או בכל אוניברסיטה (אלה שלומדים לתואר בספרות אנגלית. יש הרבה.) אם מתייחסים אליהם ואל התרבות שלהם בכבוד מינימלי, לא בעיה למצוא ידידים וחברים (או יותר מזה). אגב, לישראלים יש יתרון התחלתי: רוב הסינים מכירים את ישראל ומעריצים ישראלים ויהודים. אני לא אשכח איך באחד החגים הסתובבתי בחוץ ופתאום קלטתי על שלט חוצות ענק וידאו של ביבי מברך את העם הסיני. אף מנהיג זר אחר לא שודר ככה. כתוצאה מכך כל תהליך בניית היחסים, גם אישיים וגם מקצועיים, קל הרבה יותר.

אפשר אולי להרוויח מלא כסף בתור מעצבת גרפית בהייטק. אבל היא אמנית ולא מעצבת, והיא כמובן לא רוצה לעבוד כל היום מול מחשב, והיא רוצה להשפיע, והיא לא רוצה, והיא רוצה, והיא לא רוצה אנשים שוכחים שבסופו של דבר מה שקובע זה היצע וביקוש. מי שרוצה להרוויח כסף טוב במערב יכול לעשות את זה, גם במשרות הייטק וגם במשרות פשוטות שצריך כמו אינסטלטורים חבל שעיתון כלכלי עסוק כל היום בלראות שחורות במקום לנתח את המציאות באמת