"העבדות היהודית הלבנה: הסיפור שלא סופר על רחל ליברמן", ספרה של פרופ' נורה גליקמן, המובא גם בכתבתה של אביבה לורי מ2009, מביא באופן מלא את חידתה של רחל ליברמן, ש"אומנית", זו אינה מנסה אפילו למצוא לה פתרון. כמה קל להתהדר ב"מסעות מחקר סביב לעולם", כשאחרים חקרו את נושא הזנות בארגנטינה לעייפה. כמה קל בעידן הזה!, לבחור נושא המעורר את החושים כמו זנות יהודית, לתלות כמה שלטי זיכרון וצילומים והופ! תערוכה. שימו לב כי אין פה ניסיון אפילו לניסוח אמירה, מי זקוק לכזו שעה שיש יחצ"נות והקהל הוא אדיוט.

זהו סיפור טרגי שנכתבו עליו ספרים ומחקרים. אתם יכולים לקרוא את ספרו של אילן שיינפלד "מעשה בטבעת" ויש גם ספר של סופר ברזילאי שתורגם לעברית.

דבריך אינם מדוייקים ! נאמר בכתבה כי אין תיעוד,אך יש תיעוד בכתב וישנו ספרו של אילן שיינפלד "מעשה בטבעת". הרעיון שלך מבורך ,כלומר לכתוב על התקופה האפלה ולהאיר פינות חשוכות בהיסטוריה היהודית,וגם להראות כי בסופו של דבר אנו ככל העמים נגועים בנפש מושחתת.

אנשים נראים כמו יצורים

אלאונורה לב כתבה רומן בשם 'שיחות עם המאהב שלי ועם אשתו' שנוגע בעניין הכאוב הזה. דרך אגב יש בתי כנסת שנבנו בארגנטינה וכאן מכספי אחת המאדאמיות.

נותנים להם פרופיל 21. זורקים אותם מהמשטרה. בקיצור, דופקים להם את החיים.

ואף הייתה כתבה בעיתון.

הספר "הטבעת" - חזק מאוד

כתב על כך מנדלה מוכר ספרים, שחי באותה תקופה, באחד מספריו. יחידים וגופים יהודיים בגרמניה ניסו לעצור את הנערות בדרכן לעולם החדש דרך נמלי גרמניה כגון המבורג. היה גם מספר גדול של זונות יהודיות במערב ארצות הברית. אין אלה דברים שנתגלו רק עתה.

70יהודים פולנים. אחוז מקורבנותיהם היו יהודיות. בשלב מסוים הם גורשו לאוסטריה, שם דרשה הקהילה היהודית מהרשויות להוציא אותם להורג, אבל זה היה כעשור וחצי לפני היטל ר והאוסטרים הסתפקו בגירושם לארגנטינה.

רובן ידעו היטב לשם מה הן נסעו לארגנטינה, כמו שהנשים מאוקראינה יודעות היטב לשם מה הן באו לישראל. בכל מקרה מדובר בנשים שבאותו זמן הזנות התאימה להן יותר מאופציות אחרות.

גם הספר "מעשה בטבעת" מתאר בצורה מצמררת את המעשים הללו.

https://trackingthetraffic.org/en/Start-1.html

ברטה פפנהיים הגיעה לארץ כדי לנאום ולתת לתנועה הציונית כלים כדי להתמודד עם הזנות שהיתה בפלסטינה ועם הסחר בנשים יהודיות.

שלום עליכם ניסה, בדרכו החיננית, לספר אותו בזמן-אמת - וכשל. רונלדו ורובל, בן דורנו, הצליח קצת יותר בספרו "לתרגם את חנה". הגיע זמנן של אומנות חזותית ומוסיקה (בנסיבות ההן נולד הטנגו). אם נזכה, אולי יום אחד גם יוצרי קולנוע ירימו את הכפפה. כבוד!