את זה, או שאין. הכשרה היא סתם ביזנס. זה כמו להכשיר אנשים לשיחת נפש. קשקוש.

בימים אלו אני עושה את העבודה המעשית שלי כמלווה רוחנית באחד מבתי החולים, במחלקה ממנה יוצאים רק בכיוון אחד... ואני פוגשת שוב ושוב את ה ח ל ל הזה, המקום שבו בן האנוש לא נראה ולא נשמע, במובן הכי אישי ועמוק. במקומות האלו יש מדע ורפואה הכי מתקדמים אבל אין מי שתפקידו להקשיב, להכיל, לתמוך, לראות את ה א ד ם, שהוא כל כך הרבה מעבר לגוף ומחלה. הלוואי ונוכל להעניק סוף חיים מכבד ואנושי למי שהולך מאיתנו ואין לו מי שיתן לו את היד הזו.

איך מצטרפים לתוכנית כזו? אשמח לעזור גם

כמלווה רוחנית אני נמצאת תדיר במוסדות גריאטריים, מחלקות פנימיות ועם אנשים בסוף חייהם. ברוב המקומות המיועדים למגורי קשישים בישראל; סיעודיים, תשושים וכדומה, אף אחד לא היה רוצה לשהות אפילו יום אחד, והליווי הרוחני מחזיר לאנשים היקרים האלה שמץ מאנושיותם, משמעותם ומעניק נחמה וחמלה. גם במחלקות הפנימיות, אני נענית לרוב בפנים מאירות להצעתי לגשת ולהיפגש עם החולים ובני משפחתם. אני משערת שהאווירה הטובה, המוכנות להקשיב ולהנכיח אינטימיות במקומות זרים ובלתי אישיים; משפרת מאד את הרגשתם.