לא הבנתי - הבעיה היא שיש עובדים שיש להם בטחון תעסוקתי? שלא כולם חייבים לחיות בחוסר בטחון מוחלט וחרדה מתמדת לעתיד לבוא? אולי הבעיה היא שלא יותר אנשים חיים ככה? במקום להיכנס בעובדי המגזר הציבורי כדאי לדרוש שגם לעובדי המגזר הפרטי תהיה הגנה כזו, או כמה שיותר קרובה אליה (אגב - זה שאף אחד לא מתעסק בשכר הבכירים במגזר הפרטי, ברכב חברה במגזר הפרטי ועוד דברים כאלה, כי זה חופש ומה אתם בוחשים לי בכיס - זה קצת צביעות, לא?)

הוא שנאמר הכללה בין עובד נמל מרצה באוניברסיטה פקיד ממוצע ומנהל מחלקה בבית חולים . איפה המכנה המשותף כשבאים לומר השכר הממוצע של עובדי מדינה וגופים ציבוריים?

מרוב ערבוב של טענות דמגוגיות, הכתבה הזו מתפספסת הטענה העקרונית נכונה, הממוצע של המשכורות במגזר הציבורי גבוה מדי בהשוואה למגזר הפרטי. במיוחד בהתחשב בכך שבמגזר הזה יש בטחון תעסוקתי גבוה, ותביעה נמוכה "להביא תוצאות", שמשמעותן מדידה בכסף. אבל, אני לא בטוח איך מתמחרים נכון מנהל טיפול נמרץ בבי"ח מול נתב בנמל מול מנכ"ל חברה ציבורית או מול מנהל בבנק. לא בטוח בכלל שפערים של פי 3 ואפילו פי 10 באותו גוף אינם בגדר הסביר.

זה לא הוגן להכליל את עובדי המדינה עם הנמלים ובתי החולים והאוניברסיטאות.שכר ממוצע של העובדים ברשות המיסים לא כולל את המנהללים והמנכלים בקושי מגיע לשכר הממוצע במשק חלקם מקבלים השלמת הכנסה