הפרטה: הדחליל ששתק

הביקורת המושמעת כלפי מבקרי השיטה הקפיטליסטית, המפרסמים את דבר ביקורתם ביתר שאת בתקופה האחרונה לאור המשבר הכלכלי הרובץ לפתחה של מדינת ישראל, מתרכזת בטענה כי הם עסוקים בהפרכת טיעונים חלולים ואינם מתמודדים עם טענות קונקרטיות.

בטור שפרסם פרופ' עומר מואב ב-16.10 ("להרוג דחליל ולנוח") אף הושוו אותם המבקרים לבוני דחליל ניאו-ליברלי, התוקפים את משנתו. בבסיס ההשוואה מונחת הטענה כי דבריהם של המבקרים נאמרים ללא קשר למציאות כלשהי וכאשר עליהם להתמודד עם טיעונים אמיתיים מפיהם של אנשים בשר ודם – הופכים המבקרים לאובדי עצות.

יפה ככל שיהיה הדימוי - טעות קשה ומרה ביסודו. השיטה הניאו-ליברלית משולה לרכבת הנוסעת במהירות מקסימאלית על מסלולה, תוך הנחה שאינה ניתנת לבדיקה, כי המסלול הוא אינסופי וכי לנוסעים בו לא צפוי כל מכשול. באופן טבעי, הנוסעים ברכבת, שרובם לא בחרו להיות בה ואף אחד מהם גם לא נשאל מעולם לעמדתו באשר למהירות נסיעתה של הרכבת, מוטרדים ממה שצופנת להם הנסיעה המהירה. כאשר מנסים הנוסעים לעמוד על טיבו ואיכותו של המסלול או לבחון את מידת היכרותו של הנהג עם תוואי המסלול ותלאותיו - הם מופנים לניסיונו רב השנים של הנהג ומתבקשים לתת בו את מבטחם.

כאשר מתעקשים הנוסעים ושואלים האם לא צפויה הרכבת להיתקל בתהום מפתיעה או במכשול כלשהו - מצביעים נהג הקטר ותומכיו על הדרך שעברה הרכבת עד כה, כמו אומרים – אם לא נתקלנו במכשול עד כה, מדוע שנתקל בו כעת? הנוסעים ממשיכים ומקשים ומציעים לנהג הקטר ותומכיו להאט את קצב הנסיעה, כך שבמידה ויבוא המכשול, יוכל הנהג לבלום את הרכבת על נוסעיה הרבים ולמנוע משבר או אסון. אז עולה חמתו של הכלכלן הנמנה על קבוצת תומכי הנהג המשתולל והוא מספר לחבריו את סיפור בוני הדחליל הניאו-ליברלי. סיפור זה עוסק באלו שביקשו להזהיר מפני הלא ידוע ותמכו בנקיטת צעדי זהירות קונקרטיים כדי שניתן יהיה למנוע אסון עתידי. חבריו טופחים לו על השכם - תוך שהרכבת שועטת לתהום.

כך, קיים גם קשר מובהק בין המשבר הכלכלי העומד בפתח ובין שאלת ההפרטה בכלל ושאלת הפרטה של סמכויות שלטוניות מובהקות בפרט, כפי שעולה מעתירת המרכז האקדמי למשפט ולעסקים וגונדר (בדימוס) שלמה טויזר, המתנגדים להפרטתו המלאה של בית-סוהר בישראל.

הקשר הוא כפול: ראשית, טוענים המבקרים את ההפרטה כי שומה על קובעי המדיניות בישראל לנהוג בזהירות ובאיפוק באשר להעברת סמכויות לגורמים פרטיים. במידה ואכן נחוצה הפרטה של שירות ציבורי כה חשוב, יש לעשות זאת בצעדים מדודים – קרי, הפרטה השומרת בשלב הראשון את הסמכויות לשימוש בכוח בידיה של המדינה. מדיניות זו מוכרת במדינות העולם כהפרטה חלקית. שנית, טוענים המתנגדים להפרטתו המלאה של בית סוהר בישראל, כי יש לקיים מנגנון פיקוח אפקטיבי, הבוחן את פעולותיו של הגוף הפרטי הבא בנעלי המדינה בטרם נגרמה טעות או משבר.

רק צעדים כאלו יוכלו בסופו של דבר למנוע את נפילתה של רכבת ההפרטה לתהום העמוקה.

הכותב מייצגת את העותרים בעתירה המתנגדת להפרטתם המלאה של בתי סוהר בישראל