שרי שולטת?

שני הכוכבים הראשיים בתוכנית הריאליטי המעניינת ביותר בסביבה, שרי אריסון וסטנלי פישר, אינם ישראלים של ממש. שניהם מגיעים מתרבות אנגלו-סקסית ובהתאם לכך אמורים לדבר בשקט, באנדרסטייטמנט ולא לגלוש לפסים אישיים. בקיצור, כל אותן התכונות הטובות שמגיעות מתרבויות הרחוקות מהלוונט החם, המיוזע והעצבני.

ואולם בפועל ההתכתשות בין השניים כבר לא מזכירה אפילו את התרבות הקלוקלת שלנו, אלא גולשת רחוק יותר, אל ערבות רוסיה. בנק ישראל, שעדיין לא חשף את "הבשר" האמיתי שעומד מאחורי דרישתו להדיח את יו"ר הפועלים דני דנקנר, מתנהל בשלב זה כרגולטור במדינה שבה הכל מותר והמושג "בעל שליטה" הוא בר-חלוף. על הנייר הוא אולי קיים, אך בפועל כולם יודעים מי כאן הבוס האמיתי וככזה אין צורך ממשי בהצגת הוכחות ונימוקים לדרישה, שיכולה להיות בנסיבות אחרות לגיטימית לחלוטין, לבצע שינויים דרמטיים בהנהלה של מוסד פיננסי שנמצא בבעלות פרטית.

אלא שבניגוד לקורבנות ההלאמות "האלגנטיות" של ולדימיר פוטין, ראש ממשלת רוסיה ושל ממשיך דרכו, הנשיא הנוכחי דמיטרי מדבדב, לטייקונים הישראלים אין ממש שאיפות פוליטיות. הם אולי מעצבנים לא מעט אנשים, התנהגותם לעתים מנקרת עיניים ועכשיו הם גם חייבים לציבור הרבה כסף, אבל הם לא אוליגרכים ולכן גם אין סיבה של ממש כדי שהרגולטור יתייחס אליהם ככאלה.

מדוע הטייקונים הישראלים אינם אוליגרכים? הגדרה של אוליגרכיה היא "שלטון מועטים", כלומר קבוצה קטנה שולטת בפועל במדינה, לא רק במונחים הכלכליים, אלא גם במונחים הפוליטיים. כך היה ברוסיה בתקופתו של בוריס ילצין, שהייתה זו שהחזירה לשימוש פופולרי, לעתים יותר מדי, את המושג הלקוח מימי יוון העתיקה.

ילצין נבחר לכהונתו השנייה בזכות מימון נדיב ביותר של קבוצת אנשי עסקים, שבתמורה קיבלו כמעט בחינם את החברות הגדולות במדינה. גם לאחר בחירתו, נהגו האוליגרכים להסתובב בקרמלין כמו בביתם, להשתתף בישיבות שוטפות עם הממשלה ולקחת חלק פעיל בהחלטות. אחד מהם, בוריס ברזובסקי שמו, אף הרחיק עד לתפקיד הרשמי בכיר בממשל ילצין. בחבורה זו היה גם מיכאל חודורקובסקי, האיש העשיר ברוסיה, שיושב כבר לא מעט שנים בכלא בסיביר, לאחר שחברת הנפט יוקוס - שאותה רכש מהמדינה בתקופת ילצין - הולאמה מחדש. גם חודורקובסקי היה מקורב לשלטון. מקורב עד כדי כך, שהחליט להריץ מפלגה שנסמכה כמעט אך ורק על מימון אישי שלו, כשהוא עצמו מתכנן להתמודד לנשיאות רוסיה בהמשך ואף מצהיר על כך.

האם שרי אריסון או יצחק תשובה לדוגמה השפיעו על בחירתו של בנימין נתניהו לראשות הממשלה? הייתכן למשל כי לב לבייב יתמודד על ראשות הממשלה בבחירות הבאות? אולי משפחת עופר תדרוש משר החוץ לנהל מדיניות שתתאים יותר לאינטרס העסקי שלה וגם תקבל את זה? ספק רב. הם מקורבים, הם חזקים, אבל לא עד כדי כך.

ברוסיה הכל מותר. לכן גם מדבדב מרגיש בימים אלה בנוח לבוא בדרישה למיכאל פרידמן, בעל השליטה באחד הבנקים הגדולים במדינה, לתת הקלות באשראי לאוליגרך אחר, אולג דריפסקה שמו. זה האחרון חייב לאלפא בנק של פרידמן כ-800 מיליון דולר והבנק דורש, במידה רבה של צדק, להמיר חלק מהחוב במניות, מכיוון שדריפסקה לא עומד בהתחייבויות. שני האוליגרכים התכתשו ביניהם, דריפסקה התלונן למדבדב והנשיא זימן אליו את פרידמן לשיחה "חברית", בה נרמז לו כי במידה ולא יתגמש עם החוב, המדינה "תציל" את הבנק שלו מקריסה. האם זו הצצה לפרק הבא של תוכנית המציאות שלנו?