פרשנות: שרם ופודים איבדו את הבושה

צמד הפיננסיירים יצחק שרם ויאיר פודים רוכבים כבר מתחילת שנות התשעים על המחזוריות שמספקת הבורסה. בתקופות הגאות - שרם ופודים פורחים. זוהי שעתם היפה: הם מנפיקים, מגייסים חוב ומשקיעים באופנה התורנית. בתקופות שפל, כשהבועה מתפוצצת, החברות שלהם משלמות מחיר כבד ומוחקות מאות מיליוני שקלים. בדרך, הם כמובן דואגים לרפד היטב את חשבון הבנק שלהם ונמצאים באופן תדיר בחלק העליון של טבלת מקבלי המשכורות.

כל עוד הם עמדו בתשלומים לבעלי החוב שלהם, קשה היה לבוא אליהם בטענות, אך כעת - כשהם מבקשים מבעלי האג"ח לממן את החגיגה - צריך להגיד להם לא. לפחות עד שהם יעשו הכל כדי להשיב למשקיעים את הכסף בזמן. הכל, זה אומר לממש את כל האחזקות של לידר, להכניס את היד לכיס, ואם צריך - לערוב לבעלי האג"ח. לא מכיוון שהם חייבים, אלא מכיוון שלא מדובר בעוד חברה שנקלעה לקשיים כלכליים בעקבות המשבר. אם מיקי שטראוס עדיין היה שותף בקבוצה, קשה להאמין שהיה מסכים למהלך מסוג זה.

אחת מהזרועות המרכזיות של לידר היא חברת לידר שוקי הון, שפעילותה המרכזית היא חיתום וברוקראז' בשוק ההון. במסגרת פעילויות אלו משכנעת ומבצעת לידר שוקי הון עסקאות בניירות ערך עבור לקוחותיה.

בתחום הזה אמינות היא מעל לכל. כיצד תוכל לידר שוקי הון לשכנע את המשקיעים המוסדיים להשקיע באיגרות חוב של חברה שאותה היא מובילה להנפקה, אם הקבוצה שאליה היא שייכת אינה עומדת בחובותיה בעצמה? אולי כדאי היה ששרם ופודים יקחו דוגמה מעמיתיהם מפועלים אי.בי.אי. אלה, כפי שפורסם ב"כלכליסט", מתכוונים להעמיד ערבות לאיגרות החוב של חברת ג'י.אם.אף שבה השקיעו, אף שאינם מחויבים לכך משפטית. בפועלים אי.בי.אי סבורים שלמוניטין שלהם יש מחיר, והם היו מוכנים לשלם על כך - ובגדול. שרם ופודים, לעומת זאת, החליטו לבחור דרך נוחה בהרבה.