אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
מלחמת המצגות של צה"ל צילום: מיכאל קרמר

מלחמת המצגות של צה"ל

עוזר הרמטכ"ל יצא השבוע כנגד המצגות הממוחשבות בטענה שהן מרדדות את הדיון; הבעיה אינה בטכנולוגיה אלא במשתמש, ובמקום לתקוף אותה כדאי ללמוד להשתמש בטכנולוגיות חלופיות

11.06.2009, 13:07 | שיזף רפאלי
מלחמת חורמה במצגות הממוחשבות החלה השבוע, ביוזמתו של עוזר הרמטכ"ל אל"מ ארז וינר. במאמר שפרסם בכתב העת "מערכות" טען וינר שהמצגות קוסמות לקצינים, אך מרדדות את הדיונים המקצועיים. הטרוניה שלו ברורה: המצגות מתרכזות בהבל הצורני, מסיחות את הדעת מן העיקר וחוסכות מהמרצה את הצורך לנסח דברים קוהרנטיים ורציניים. וינר טען שהתופעה גובה מחיר יקר, וקרא לעקור את הנגע ב"טיפול אלים וחד" באמצעות "פקודות מהרמה הבכירה ביותר".

הטוקבקים לא איחרו לבוא, וארבעה קולות שונים נשמעו בעניין. המגיבים בקול הראשון השיבו אש ברמת הרטוריקה, והתמקדו בהתבטאות המיליטריסטית של וינר: לא כל שינוי בהליכי העבודה צריך להיעשות באופן אלים. לא כל בחינה של תוכנה צריכה להישמע כאילו היא הסתערות. והתבטאויות הננבחות בקול רם ומאיים אינן בהכרח משכנעות או נושכות. האם יש תוכנה שמעצבת את אופן ההתבטאות של וינר ועמיתיו?

הקול השני של המגיבים התייחס לדברים יותר לעומק - ותמך בעמדתו של וינר. "פחות עזרים = יותר תכלס", כתב אחד הטוקבקיסטים. המצגת נהפכת לעתים תכופות לקנקן או מסך עשן שמסתיר את התוכן החשוב, והיא זוכה לתשומת לב רבה מדי. המתנגדים רוצים לראות פחות מצגות גם בחברות אזרחיות ובאקדמיה.

מגיבים מסוג שלישי ראו בטיעוניו של וינר ביטוי להתנגדות עקרונית לטכנולוגיה. היו אפילו תגובות סרקסטיות ששלחו אותו להיסטוריה, עם ביטויים כמו "איש האתמול", "תקופת האבן", "בורות".

זאת לא הטכנולוגיה אלא השימוש בה, טענו התגובות מן הסוג הרביעי - וזאת העמדה שאליה אני מתחבר. הבעיה, אם יש כזאת, היא במשתמש, לא בכלי. סכין יכול להיות מסוכן בידיים לא אמונות, אבל שימושי בידי מי שרוצה לפרוס עוגה. נוהל קרב בצבא, תהליך קבלת החלטות בארגון אזרחי או נוהל דיון של כל מטה מקצועי יכולים להיות טובים או משמימים, עמוקים או שטחיים, יסודיים או מסונוורים באמצעות פירוטכניקה, מחדשים או טוחנים מים. בכל מקרה, לא הטכנולוגיה היא הקובעת. אותה טכנולוגיה עצמה יכולה להיות לעזר או לרועץ. כשם שתוכנת מצגות יכולה לשמש מחסה לקצינים גרועים המעוניינים להסתיר את רדידותם, היא יכולה לשמש אחרים כדי לשכנע או להבהיר בצורה מבריקה. הפוקוס על הטכנולוגיה במקום על מפעיליה או אופני השימוש הוא פשוט מוטעה.

על הסגנון הצבאי־אגרסיבי של וינר אני לא יכול להתלונן; איני אוהב את הסגנון הזה, ואני חושב שהוא תורם לרדידות הדיון לא פחות מן הטכנולוגיה שבה בוחר מאן דהוא כדי להציג דעות או עובדות. אבל אני לא מתבלבל בין עיקר לטפל כמו וינר. אני משתדל לא לערבב בין סגנון לתוכן, ומציע גם לו לנהוג כך.

כמו כן איני שש לתקוף את וינר על מידת הקידמה הטכנולוגית שלו. איני יודע עד כמה הוא משכיל טכנולוגית, והרי גם מי שבקיא בטכנולוגיה עלול לטעות לפעמים. זו לא שאלה של "מודרניות". הסוגיה היא אילו כלים תומכים באיזה תהליך מחשבתי וארגוני, והעיסוק בה צריך להישען על היכרות עם הכלים האפשריים, על מחקר ועל ניסיון. אני משוכנע שלוינר יש ניסיון רב בדיונים משמימים, שבהם אנו אסירים של מצגות משעממות, מטופשות ולא מחדשות. אבל מה הרבותא בציור תוכנה כזאת או אחרת כאשמה? בלי פאוור פוינט כל הקצינים יבריקו? קל מדי לתקוף את הטכנולוגיות במקום לטפל בקצינים רדודים או בהתנהלות השטחית.

זו לא טענה חדשה, העמדה שהשמיע השבוע וינר. פרופ' אדווארד טאפטי, מהחוקרים המובילים שעוסקים באופן הצגת נתונים, כבר הרבה לבקר את המצגות. טאפטי, שכבר זכה לכינוי "דה וינצ'י של הדאטה", גיבש כתב אישום רהוט נגד המצגות, שמסייעות לדובר ולא לקהל, מזמינות פשטנות ומכרסמות מזמן הדיון. הוא אפילו הרחיק לכת והאשים את ההישענות היתרה על מצגות באסונות של ממש, כולל התרסקות מעברות החלל של אילן רמון. אבל טאפטי, שלא כמו וינר, גם מציע חלופות טכנולוגיות, לא רק פקודות.

וינר מצא שעיר לעזאזל קל ונגיש מדי, ומעל בתפקידו להציג חלופה שמנצלת את הטכנולוגיה. לשלוח את מכיני המצגות "בפקודה" להכין ניירות של כמה עמודים הוא אכן צעד רגרסיבי. בעידן של התפוצצות מידע, לא בטוח שפרוזה היא הפתרון הנחוץ או היעיל. אולי במקום לפסול בלהט אמצעים כאלה או אחרים, כדאי להשקיע קצת יותר בלימוד, עדכון ושימוש נכון באמצעים שכבר קיימים? אולי ראוי לעסוק בשימוש יצירתי ופרודוקטיבי בכלי הצגה וניהול ישיבות? אולי קצת יותר מה כן במקום מה לא?

אני לא מאמין שוינר באמת מתכוון לשלול את הצורך בעבודה צוותית או בהצגה לקהל מקבלי ההחלטות. הוא אינו קורא לבטל את הפורמט הניהולי שנקרא בצבא "קבוצת פקודות" ובאזרחות קונסיליום או היוועצות מומחים. לכן איני מקבל את הפקודה שלו לחזור למסמכים ארכניים, וממליץ גם לתלמידיי לחפש תורות ניהול במקום אחר, אולי קצת פחות פסקני.

אני מציע שוינר ואחרים, בדברם על אמצעים תומכי החלטה ודיון, יתפנו לעסוק בטכנולוגיות כגון שווקי מידע וניבוי, כלי ויקי וכלי מיפוי קוגניטיבי, במקום להתנפל על שעיר לעזאזל - תוכנה כזאת או אחרת שהיא ממילא בת חלוף. בצבא, כמו באזרחות, נחוצים יותר תחכום ותמיכה בניהולן ישיבות ודיונים, ולא חזרה לאחור. 

פרופ' שיזף רפאלי הוא ראש בית הספר לניהול והמרכז לחקר חברת המידע באוניברסיטת חיפה. sheizaf.rafaeli.net

תגיות

22 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

22.
מי שסובר שביקורת על שימוש בתוכנה מסוג אחד זה ביקורת על הטכנולוגיה
שיפשפש במחשבותיו ויבחן את תגובתו. מה קרה? נגעו בקודש הקדשים של המאה ה-21? דברו סרה בשליחי הגאולה? לכל כלי יש טווח המעלות של השימושים בו וצריך לבדוק האם דיונים צה"ליים מסויימים מתאימים להצגה במצגת, או אפילו לתמיכה במצגת, וכיצד. לדוגמה, האם תכנון של מבצע צבאי, או אפילו של תכנית מגירה לפעולה צבאית, היא מתאימה למצגות? נסו להציג טיעון משפטי מורכב בעזרת מצגת ותיווכחו. המצגת היא כלי, עם המבנה שלה ועם ההטיות שמושכות אותנו ועם הפעולות שהיא מאפשרת. כל כלי הוא כזה: מבנה פעולות הטיות ומגבלות. אין טעם לשתות מרק בסכין גילוח, ובמזלג אין טעם לשתות יין. הפיסיקאי ריצ'ארד פיינמן לעג לחרירי הכדורים שאנשי נאסא השתמשו בהם (ה"בוליטים") בכל פעם שהציגו את דבריהם עוד שנים לפני שמחשבו את הרעיון הזה בעזרת ה"פוארפוינט". כנראה שגם בנאסא חשבו שהוא היה טיפש.
יהושפט , הרצליה  |  24.02.11
21.
יצא המרצה מן השק...
כאחד בעל נסיון של שנים בהכנת מצגות באירגון תעשייתי, הסכמתי עם המאמר של אל"מ ארז וינר ב120%. מעולם לא ניסח כל כך טוב מישהו זר לי,את הדעה האישית שלי. מכלי נהדר לעזרה בהצגת נושא, הפך במהלך השנים הפאור פוינט, לכלי "נהדר" לשיווק עצמי של המציג. נוצרה מציאות בה : פירוטכניקה טובה = מצגת טובה = המציג/המרצה שווה. ובהפוך על הפוך אירוני על הפתגם הידוע, אפשר לסכם זאת באימרה "על תסתכל בקנקן, אלא על האריזה שלו...". בעידן של התפוצצות מידע שהולך ומחריף , יש צורך להשקיע הרבה מחשבה בתימצות המידע שמוצג למנהלים/מפקדים, אך כשזה קשה מעדיפים המציגים להשקיע בפירוטכניקה, בהומור לשם הומור וכו'. המצב בתעשייה חמור לא פחות מאשר בצה"ל, המצגות הפכו לגולם שקם על יוצרו. שעות רבות מאוד (שמשמעותם כסף רב) מושקעות במצגות. שבמקרה הטוב הן בעלות תוכן איכותי אך האימפקט שלהם קצר מאוד והן הופכות מהר מאוד למידע סמוי, ובמקרה הרע הם מצגות דביליות , שהשיטחיות וחוסר האמינות שולטות בהן . במקרים רבים כשנדרש לחקור נושא, במקום לחקור לעומק, להוציא דו"ח איכותי ומפורט ואח"כ להציג במצגת את תקציר המנהלים, עושים קיצור דרך וכל עבודת "התחקיר" מתרכזת באיך להציג למנהל את המידע שהוא רוצה לשמוע או שאתה רוצה להשמיע . ביננו, הגיע הזמן לחזור לדיונים של פעם , עם לוח וטושים. כך ניתן יהיה לעשות דיון ענייני, סיעור מוחות, שמיעת דעות שונות וכו' ולא לבהות במצגת שמישהו הכין. לדעתי רק במקרים של הצגת סרט/אנימציה חשובה , או כשרוצים להכנס למערכת מידע פעילה בזמן הדיון , יש להשתמש במקרן.
יהודה , אזור המרכז  |  14.06.09
20.
צודק - הPOWERPOINT הרס את צה"ל
שנים אני קצין עוד מעידן הטלקים והמפות נייר. אין לי בעיה עם מחשבים, אני עובד בחברות היטק ושולט במערכות מידע. אבל שאני בא היום למילואים אני מזועזע. צה"ל הפך את הPOWERPOINT כלי שולי של הצגת מצגות לכלי העבודה העיקרי שלו בבניית תוכניות מבצע וניהול הקרב. מה שעשינו פעם ב 15 דקות עם טוש ומפה לוקח להם היום 3 שעות של עיצוב פונטים ובחירת צבאים ומצריך 10 פקידות. דו"ח ששרבטנו עם דף ועפרון ושלחנו לאוגדה ב5 דקות היום מצריך כתיבה מחדש ומילוי מצגת POWERPOINT שלוקח שעתיים. אחר כך מתפלאים שמפסידים במלחמות? טכנולוגיה זה לא הכל בחיים יעילות זה כן.
אלעד קצין במי"ל  |  13.06.09
18.
המצגת הפכה להיות לב הדיון, וזו הבעיה
הפרדוקס עם מצגות הוא שככל שהן יותר טובות, יותר מלוטשות ויותר מרהיבות, כך הן פחות טובות לקידום מטרת הדיון. המשתתפים בדיון נדבקים למצגת, מרותקים אליה ומסתנוורים ממנה. מצד שני, המצגת מאפשרת להעביר מידע בהיקף בלתי מוגבל וקיימת תסמונת של אצבע קלה על העכבר - מצגות לדיונים של שעה, עם 60 שקפים, כלומר פחות מחצי דקה לשקף, אם ניקח בחשבון שאנשים גם צריכים להתייחס לדברים שהוצגו. התפוקות הנדרשות מדיון הן ברורות: קבלת החלטות. אם לא התקבלו החלטות בדיון, הדיון מיותר. אם לא היה צורך לכתחילה בקבלת החלטות אלא בעדכונים בלבד, הדיון מיותר. הבעיה היא בכך שהמצגת משמשת בעיקר כדי להזריק מידע ולא כדי להציג את הנקודות המרכזיות להחלטה. זה די דומה למה שעושה לנו הטלויזיה - הזרקת מידע בלבד, ללא יכולת להתערב, להתייחס או להשפיע. אנחנו מתרגלים לצפות במצגת כמו בטלויזיה. ותחשבו מה קורה בבית כשנפגשים עם המשפחה או החברים והטלויזיה דולקת. אוטומטית כולם מפנים מבט לכיוונה ונשאבים לצפייה. מדי פעם יכול להיות שמישהו זורק איזה הערה. לצערי גיליתי כי ככל שאני משקיע פחות במצגת, כך הדיון הופך להיות יותר איכותי ומועיל. פעם הגעתי לדיון בצבא בלי מצגת. שאל אותי המפקד למה אין מצגת לדיון, אז אמרתי לו שאני צריך שהוא יקבל כמה החלטות שחשוב לי שהוא יקבל, וחבל לבזבז את הזמן על הצגת מצגות. הוא חייך והבין מצויין למה אני מתכוון.
יניב  |  13.06.09
לכל התגובות