רכב השטח הסיני שוואנג'ואן: דרקון קצוץ כנפיים

"Fly Your Character" - שלוש המילים הללו, שמתנוססות בראש הקטלוג הצבעוני של רכב השטח הסיני שוואנג'וואן CEO (בתרגום חופשי: מנכ"ל) חוברו על ידי מתורגמן שכנראה אינו מבין דבר וחצי דבר בשפה האנגלית. עם קצת מאמץ אפשר לחשוב שאולי מישהו בחברת שוואנג'וואן התכוון לרמוז ללקוחות שעליהם לעוף על כנפי הדמיון שלהם. אולי הכוונה היתה בעצם שהם צריכים מכונית שתבליט תכונות אופי מסוימות שלהם. מה שבטוח, יצאה לו המלצה חמה לרוכשים פוטנציאליים "להעיף את האופי שלהם". הזכיין היווני של שוואנג'וואן, שבעצמו אינו מגלה בקיאות מפליגה בשפה האנגלית, צריך כנראה להסתמך על סיסמאות שיווקיות שיכולות לכל היותר למכור דאודורנט ולא רכב שטח.

גאווה ודעה קדומה

קשה לי מאוד לבחון מכונית סינית בלי להיתפס לדעות קדומות. קודם כל ישנו הרושם הראשוני הקלוקל שיוצר הקטלוג. נכון שהוא כתוב ברובו ביוונית, אבל מי מוכר מכונית באמצעות אנגלית קלוקלת? ושנית, מובן שקשה בכלל להיכנס לסוכנות שמוכרת מכוניות סיניות בלי להיזכר בכל הביקורות הגרועות, הסיפורים המפחידים על טכנולוגיה עתיקה, רמת גימור סובייטית וציונים מבהילים במבחני ריסוק. למעשה, אפילו רכב המבחן אינו נושא תקינה אירופית והגיע ליוון במסגרת הקלה בחוק שמאפשרת יבוא מצומצם מאוד של מכוניות שאינן מחזיקות בתקינה המחייבת.

שוואנג'ואן | צילום: תומר הדר

ולמרות כל אלה, אני ניצב כעת פנים אל פנים מול רכב השטח CEO עם מפתח ביד. מבט ראשון מאחור: לא קיבלתי בכלל רכב שטח סיני. קיבלתי ב.מ.וו X5. סליחה, תיקון, זהו אכן רכב סיני, אך החלק האחורי שלו עוצב כך שייראה בדיוק כמו חלקו האחורי של רכב הכביש־שטח המפואר של ב.מ.וו. אומרים שכאשר מעצבי רכב סינים מעתיקים מוצר של יצרן מערבי הם חולקים לו כבוד. חוקי הנימוס הסיניים נעלמו כנראה מעיניו של בית משפט גרמני שאסר בשנה שעברה על מכירת ה־CEO בגרמניה בגלל הפרת זכויות על עיצובו של ה־X5. מקדימה המצב יותר גרוע. חלקו הקדמי של ה־CEO הוא העתק מדויק להפליא של טויוטה לנד־קרוזר פראדו, פרט לסמל הקדמי שזהה דווקא לזה של יצרנית רכבי השטח סאנגיונג. מאחור מתנוססת מתחת לסמל מדבקת דרקון בצבעי ירוק ואדום. המדבקה מבשרת שהמנוע, בנפח 2.3 ליטרים, הוא מסדרה בעלת השם הקלישאתי FIREPOWER.

ברגים שמחפשים בית

דווקא תא הנוסעים של ה־CEO, לפחות במבט ראשון, הוא בגדר הפתעה. הוא מרווח מאוד, בין מושב הנהג למושב הנוסע מזדקרת קונסולת אחסון נאה, ויש אפילו צמד מחזיקי כוסות. אך הרושם הראשוני הטוב מתפוגג במהרה כשמתבוננים בפרטים הקטנים. זה מתחיל בספרות בתוך מד המהירות שנראות כאילו צוירו בצבעי מים, ממשיך בריפוד המושבים שמזכיר ריפודים סינתטיים שנמכרים בעשרות שקלים בחנויות מפוקפקות לאביזרי רכב, ומסתיים בפתיחת הקונסולה המרכזית שחושפת שפע של ברגים וחלקי פלסטיק יתומים שאף אחד, כולל אנשי הסוכנות, לא יודע מהיכן נפלו. העברת יד זהירה על לוח המחוונים וסביבותיו חושפת כרית אוויר משוחררת ושפע של ראשי ברגים חשופים שממתינים לקרוע את הבשר. ועוד לא הגענו לפלסטיקים שבדלתות ובקונסולה עצמה. אלה מזכירים יותר מכל את הפלסטיקה שהיתה נפוצה במכוניות הקוריאניות הראשונות שהגיעו לישראל אי שם בראשית שנות התשעים, רק שהפלסטיקים ההם לא הרעישו וחרקו כל אימת שמערכת הסטריאו העלובה הופעלה.

רגע האמת - הענק הסיני מסרב לזוז

עכשיו מגיע רגע הנסיעה. לפחות לא צריך לרדת לשטח, הכבישים היווניים מספיק גרועים. אני משלב את ידית ההילוכים הארוכה להילוך ראשון ומשחרר את המצמד לאט. בהתחלה לא קורה כלום. גם אחר כך לא קורה כלום. מהלך ידית ההילוכים מעורפל למדי ואני מבצע ניסיון נוסף, הפעם יותר מוצלח. מסקנה ראשונה: 147 כוחות הסוס של הענק הסיני, שמגיעים ממנוע שמבוסס על תכנון עתיק של מיצובישי, אינם מסוגלים להזיז את 2.5 הטונות של ה־CEO בהצלחה. המנוע עצמו רועש למדי אך האשמה אינה טמונה בו, אלא בבידוד הקול הנחות של ה־CEO. רעשי המנוע מתחרים בשלל רעשים שעולים מתא הנוסעים עצמו. בהאצות מתונות יש רשרוש מברגים משוחררים. בהאצות חזקות, אם ניתן אכן להגדירן כ"חזקות", יש חריקות מוזרות מהחלק הקדמי. את הבלמים של ה־CEO ניתן להגדיר כ"גבוליים". אולי בסין לא צריך לעצור, אך ביוון צריך ועוד איך. הדוושה ספוגית, וכדי לגרום ל־CEO המגודל לעצור צריך ממש לאמץ את רגל ימין, שגם ככה אינה מצליחה למצוא מדרס נוח. התנהגות הכביש של ה־CEO מזכירה יותר מהכל נהיגה ברכב כביש־שטח בן 20 שנה שעל בולמי הזעזועים שלו אבד הכלח כבר מזמן. למרות הצמיגים האיכותיים שהותקנו ברכב המבחן, ה־CEO רוכן בפראות בכל סיבוב, מאבד אחיזה בקלות עקב חוסר עידון מוחלט של מערכת המתלים ומקפיץ את יושבי הרכב בכל כניסה לבור עמוק. את פרק הנסיעה אפשר לסכם בשתי מילים: לא מומלץ.

פנים ה-CEO | צילום: תומר הדר

המהפכה הסינית תצטרך לחכות

הדיון בשאלה "מתי מכוניות סיניות יגיעו לישראל" מסרב לרדת מהכותרות בשנים האחרונות. מדי חודש נמצא יבואן רכב זה או אחר שמספר לתקשורת על זיכיון יבוא שקיבל כדי להביא לישראל בבוא היום מכונית סינית. ובכן, בהתחשב בממצאי נסיעת המבחן ב־CEO אפשר רק לומר שלסינים יש עוד הרבה מה ללמוד, כמעט בכל תחום אפשרי הקשור בייצורה של מכונית איכותית, או אפילו של מכונית ברמת גימור סבירה. לעת עתה גם מחירים אטרקטיביים לא יכולים להסוות את העובדה שמדובר במוצר נחות.