העם נגד מדיה עוינת

המדיה החדשים משנים את השפה ואת האופן שאנחנו משתמשים בה. יש לנו בודק איות, ואגרון שמציע מלים נרדפות. אנחנו מחליפים גופן בקלות, אבל קשה יותר לנקד. יש מגבלות אורך, כמו 140 התווים של טוויטר, ושימוש בריגשונים (emoticons), ובראשם הסמיילי המפורסם. והשינויים דורשים כל הזמן שמות חדשים. איך קוראים לזרבובית של הפייסבוק? מה שמו העברי של טוויטר?

פה ושם כבר היו שמות עבריים שתפסו. הטלפון אמנם לא נהפך לשח־רחוק, אבל המחשב דחק את הקומפיוטר, ובצדו יש לנו כונן, מדפסת, מסך, עכבר ואפילו דפדפן. המאבק הזה לא קל: אנחנו עדיין שולחים יותר אסאמאסים ממסרונים, ואני בטוח שהמייל מושרש יותר מהדוא"ל. קשה להתחרות במושגים גלובליים, שחלקם מגובים בצבאות מיתוג ופרסום. יש גם ממד של קוּליוּת (סליחה, מגניבוּת) בשימוש במושגים לועזיים, בעיקר בסביבה שכולה קורצת חוץ לארץ. אבל השימוש בלועזית, שיכול להיות נוח ומועיל לסטטוס, עלול לגרום נזק אם הוא נעשה לא נכון. כמו במקרה של המדיה.

המייל מושרש יותר מהדואר | צילום: shutterstock

להפתעתי, גייסות ההגנה על המשגה מאורגנים, ואני נתקל בתגובות כמעט־אלימות להתעקשות שלי על שימוש נכון ונבון. העדינים סופקים כפיים ומפצירים בי לוותר, בטענה שהמדיה הנקבה היא כבר שיבוש שאי אפשר לעקור. אם שיבוש כבר חל, הוא חל — לא ראוי, לא כדאי ואי אפשר לעקור אותו. ואני אומר, ברוח המצווה, אחרי רבים אולי להטות — אבל לא הכרחי שאחרי רבים להטעות. והלא זה בדיוק העניין: מדיה הם רבים, לא יחידה.

מנציחי השיבוש טוענים שהשימוש במדיה כנקבה מופיע בכמה מילונים, ושהאקדמיה ללשון עברית קיבלה איזו החלטה בעניין. מי שממשיכה לקרוא לעצמה אקדמיה אינה סמכות בעברית בשבילי. כפי שאפשר לראות מהטיפול התבוסתני שחכמי האקדמיה נותנים למדיה, גם בלטינית היא (הם?) לא ממש מבינים. מוסד שניסה לכפות עלינו חֲפִיץ במקום גאדג'ט, מִרשֶׁתֶת כתחליף לאינטרנט או רגֶשֶׁת שעושה אלרגיה אבל לא מורה על המחלה — ראוי שיתעלמו ממנו.

המדיה הנקבה רק מזמינה את השיבוש מדיות (ומה הריבוי שלהם? "מדיותים"?). היא לא לבד, כמובן; יש עוד צירופים שמעידים על בורות, רשלנות לשונית וחוסר חשיבה, ובהם "מידע אינפורמטיבי" ו"עולם גלובלי". מעוררי חלחלה, אבל פופולריים.

רשת חברתית | צילום: אייבלסטוק

הרשת היא בית חם לאהבת השפה וליצירתיות לשונית כבר מראשיתה. בלשנים, סוציוליגוויסטים וסתם חדי לשון היו בין הראשונים לזהות את איכויות האינטרנט. קבוצת השיח "Linguist" היתה קהילה וירטואלית מעניינת, משתפת וסוערת, עם מאות חברים שהתכתבו באמצעות המחשב כבר בשנות השמונים, עשור לפני האינטרנט, ופורומים המוקדשים לשפה פועלים בכל הפלטפורמות הווירטואליות. האתר urbandictionary.com ובן דמותו העברי (והנפלא) dorbanot.com הם מקום מפגש משעשע ויצירתי להתחדשות הלשון וליצירת מושגים חדשים. גם בכל אלה ניטש הוויכוח הבלתי פוסק בין בלשנים פרסקריפטיביים לדסקריפטיביים — בין אלה המכתיבים תשובה נכונה, אבירי הדקדוק, לאלה העוסקים בתיאור הקיים, שגרירי חוכמת ההמונים.

אבל המדיה בנקבה אינה דיון המתנהל בין שתי האסכולות האלו, אלא בסך הכל עוד הזדמנות להבדיל שלא לצורך בינינו לשאר העולם. בכל העולם יש מדיה רבים, רק אצלנו מתעקשים לטעות בדמיון המקרי בין צורת הרבים הלטינית לצורת הנקבה העברית, המסתיימת גם היא בתנועת הקמץ. בואו לא נשחק סתם את המדיה הרבים לכלל יחידה בודדת. המדיה מאוימים ומצטמצמים גם כך בגלל השינויים הטכנולוגיים. עדיפים בעיני מדיה עוינים על מדיה עוינת.