חשבון פתוח: סיפורו של מאבק במערכת הבנקאית

בבית המשפט המחוזי בתל אביב התקבל לפני חודשים ספורים הסכם פשרה בין בנק דיסקונטלש', תושבת הקריות, שלפיו הסכים הבנק לשלם לה פיצוי כספי בהיקף של כ־800 אלף שקל. המקרה מעורר סימני שאלה גדולים בנוגע להתנהלות בנק מול לקוח. הסיפור, שמוצג בהרחבה, יכול ללמד רבות על חובות הבנקים וזכויות הצרכן במקרה שבו לקוח מחליט לתת ייפוי כוח לצד שלישי לפעול בחשבון הבנק שלו.

מיופה הכוח מגיע

לש' יש 100 אלף ש' פנויים

בשנת 1997 החליטה ש' להתגרש מבעלה. בני הזוג מכרו את דירת השיכון שבה התגוררו וחילקו ביניהם את תמורת הדירה. אחרי ניכוי המשכנתה שהיתה על הדירה נשאר בידיה של ש' סכום של כ־100 אלף שקל. ש' עברה להתגורר עם הוריה בקריית חיים, המשיכה לעבוד כמטפלת בקשישים ולהשתכר מתחת לשכר המינימום. את 100 אלף השקלים חשבה להפקיד בחשבון בנק, אלא שהיא מעולם לא ניהלה חשבון בנק ובכל העניינים הפיננסיים טיפל בעלה לשעבר. אולם אז היא הכירה בבית האבות שבו עבדה את נ', שסעד את אמו החולה. השניים נהפכו לידידים, ובשלב מאוחר יותר אף לבני זוג. נ' המליץ לש' לפתוח חשבון בסניף בנק דיסקונט בקריית אתא, שם הוא עבד במשך שנים ארוכות במחלקת ההשקעות. לפי התביעה, נ' הסביר לש' שאמנם הוא כבר לא עובד במקום, אולם יש לו שם הרבה קשרים. להמלצה הזאת נוספה עצה: ש' תיתן לנ' להיות מיופה כוח בחשבון שלה. ב־7.9.97 היא פתחה חשבון בבנק דיסקונט בקריית אתא ונ' נהפך למיופה כוח לענייני השקעות בחשבונה.

מיופה הכוח מצליח

ש' נהפכת למיליונרית

במשך שלוש שנים, מסוף 1997 עד סוף 2000, פעל נ' כמיופה כוח כדין בתחום ההשקעות בחשבונה של ש'. במשך השנים קיבלה ש' מעת לעת דיווח בדואר על הפעולות שנעשו בחשבון ועל מצב החשבון. לשמחתה, חשבון הבנק שלה רק הלך ותפח. לפי התביעה, בסוף שנת 2000 היא קיבלה דיווח מהבנק שבחשבונה יש יתרה העומדת על כ־2 מיליון שקל. זאת כאשר כ־50% מהסכום מופקד בחשבונה ויתרת הסכום מושקע בקרנות הנאמנות של הבנק ובני"ע שונים.

ש' החליטה לא להיות חמדנית יותר. היא השיגה יותר משאי פעם דמיינה לעצמה, ולכן ביקשה להפסיק את ייפוי הכוח של נ' וליהנות ממה שיש לה.

מדריך לחתום על ייפוי כוח ולהישאר בחיים כללים חשובים לפני שנותנים ייפוי כוח לביצוע פעולות בנקאיות בחשבון שלכם רימונה פרקש ברוך, 4 תגובותלכתבה המלאה

לטענתה, היא ניגשה לבנק וביקשה לבטל את ייפוי הכוח, ושם החתימו אותה על טופס של ביטול ייפוי כוח. לטענתה, בקשה זו ניתנה לבנק כבר בשנת 2000. בבנק לעומת זאת טענו שנים אחר כך, כשהוגשה התביעה, כי ייפוי הכוח לא בוטל וכי אין ברשותם טופס המעיד על בקשה לביטולו. עם זאת טען הבנק שב־2002 נודע לו לראשונה על בקשת הלקוחה לביטול ייפוי הכוח. מאוחר יותר טען הבנק כי מ־2002 ואילך הוא שמר על קשר טלפוני רציף עם הלקוחה שאישרה את ביצוע כל פעולות ההשקעה.

איור: רחלי פלאוט

הייפוי הופסק אבל המשיך

ש' מגלה שכל הכסף נעלם

עו"ד תומר ברם

בין השנים 2001–2003 החלה ש' להעלות את רמת חייה. היא אמנם המשיכה לגור בבית הוריה ולטפל בקשישים תמורת שכר מתחת לשכר המינימום, אולם במקביל החלה להרשות לעצמה לראשונה בחייה גם לבזבז כסף. בין היתר היא רכשה לעצמה רכב בסכום של כ־200 אלף שקל. דבר לא עורר את חשדה, גם לא העובדה שמשנת 2001 הפסיק לפתע הבנק לשלוח לה מכתבים המדווחים על מצב החשבון שלה. במהלך המשפט שהתנהל מאוחר יותר העיד גרפולוג כי חתימתה של ש' המאשרת את העברת הדואר הבנקאי שלה לסניף הבנק במקום לביתה זויפה.

באוגוסט 2003 היא ערכה קניות בסופרמרקט. להפתעתה כרטיס האשראי שלה נחסם בשל היעדר כיסוי. ש' התפלאה, שהרי בחשבון הבנק שלה אמור עדיין להיות סכום כסף גדול. היא פנתה מיד לסניף הבנק שלה בקריית אתא, ולתדהמתה נודע לה שכל הכסף שהיה בחשבונה אזל והחשבון אף נמצא ביתרת חובה. כאשר שאלה לפשר העניין הסבירו לה בסניף כי הכסף הושקע בהשקעות כושלות ואין ברשותם מסמך המאשר את ביטול ייפוי הכוח. ההסבר שלהם לפעולות שהמשיכו להתנהל בחשבון גם אחרי 2002, מועד שלגביו הם מסכימים שניתנה בו בקשה לביטול ייפוי הכוח, הוא שכל ההשקעות נעשו בהסכמתה ובאישורה הטלפוני.

הגרסאות הסותרות

ש' תובעת את הבנק

עו"ד אסף ברם

ש' מיהרה למכור את הרכב והחליטה לפנות מיד למשרד עו"ד דורון, טיקוצקי, עמיר, שהסכים לטפל בעניינה תמורת אחוזים. במשך שנתיים התכתב המשרד עם הבנק ועם המפקח על הבנקים. זה האחרון קיבל את תשובת הבנק ושלח אותה לנסות את מזלה מול מערכת המשפט. בשלב זה היא עברה לטיפולם של עורכי הדין אסף ברם ותומר ברם, ממשרד ברם דחוח ושות', שהצליחו בשלב ראשון להשיג במהלך משפט שהתנהל בנפרד פסק דין המאשר פטור מלא מתשלום אגרת משפט. ללא הישג זה ש' לא היתה יכולה להתמודד כלל מול הבנק שכן לא היה ברשותה סכום שיכסה את עלות האגרה, שעמדה על כ־80 אלף שקל.

כאשר החלו תכתובות בין הצדדים לפני המשפט החלו להתגלות הגרסאות השונות: במכתב ששלח הבנק בנובמבר 2003 הוא משיב: "בגין כל פעולה שביקש נ' לבצע בחשבון התובעת, דרשו פקידי הבנק וגם קיבלו אישור טלפוני מהתובעת עצמה על ביצוע אותה פעולה". כעבור כמה שנים, בינואר 2006, שינה הבנק את גרסתו והשיב: "במקום להסתמך על ייפוי כוח בכתב, הציג נ' בפני עובדי הבנק את האישור של התובעת, שניתן באמצעות הטלפון, בהתייחס לכל אחת מהפקודות שניתנו על ידו". מאוחר יותר הודה נ' בכתב ההגנה שלו כי המשיך לפעול בחשבון: "המשכתי לפעול בחשבון מדצמבר 2000 למרות ביטול ייפוי הכוח". נ' טען כי הפעולות שלו בחשבון ללא ייפוי כוח נעשו בהסכמה מלאה של הבנק. "מחלקת הביקורת של הבנק לא הסכימה לכך, אבל סניף קריית אתא התעלם מהוראה מפורשת של מחלקת הביקורת שלו ורצה להפיל עליי את כל האשמה".

גם אם גרסת הבנק נכונה וביטול ייפוי הכוח נעשה בפועל רק אחרי הפגישה של ש' בבנק ב־2002, הרי שמדובר בכל זאת ביותר משנה שבה בוצעו מאות עסקאות בחשבון של ש' שלא בידיעתה. על טענת הבנק כי ש' היא שנתנה את ההוראות השיב נ' בכתב ההגנה כי מדובר בשקר וכזב: "אם ש' דיברה עם יועצי הבנק אלפי פעמים אפשר לפנות לבזק ולבדוק את הנושא בקלות, ובנוסף, כל מומחה מעו"ף ילעג למשפט טיפשי כזה, כל פעולה של אופציית מעו"ף אמורה להתבצע תוך שנייה, כל שנייה השער של האופצייה משתנה, אז הכל קשקוש אחד גדול".

סוף דבר

ש' מקבלת 800 אלף שקל

המשפט עצמו התנהל ב־2009. אחרי שכל הראיות כבר עמדו לנגד עיניהם של כל הנוגעים בדבר, הציעה השופטת מיכל גונן אגמון להגיע להסכם פשרה שיעמוד על סכום של כ־800 אלף שקל, אף שש' תבעה פיצויים של 3.2 מיליון שקל. בסופו של דבר הסכים הבנק להסכם הפשרה והוא קיבל תוקף של פסק דין.

לכאורה, מדובר בסיפור אופטימי של ניצחון האזרח הקטן בהתנהלות שלו מול המערכת הבנקאית. הבנק הסכים להגיע להסכם פשרה ובלבד שלא יצטרך להודות באף אחת מהטענות. אולם בסיפור הנוכחי נותרו לא מעט שאלות מטרידות ולא פתורות, כמו איך הבנק לא תיעד במסמך את הבקשה לביטול ייפוי הכוח? מדוע הבנק לא יצר קשר עם הלקוחה שלו והזהיר אותה שבחשבון הבנק שלה מתבצעות פעולות חריגות שמובילות להפסדים גדולים? איך זה שגם אחרי שייפוי הכוח בוטל המשיכו להתבצע בחשבון הלקוחה במשך יותר משנה עסקאות ספקולטיביות שאינן תואמות את הידע הכישורים והיכולות של בעלת החשבון, בלי שהדבר יעורר תמיהה אצל הבנק שמחויב לנאמנות מול בעל החשבון?

בנק דיסקונט מסר בתגובה: "במוקד המחלוקת עמד מועד ביטול ייפוי הכוח של הלקוחה לבן זוגה דאז. על רקע מחלוקת זו, ובשל הבדלים של גרסה מול גרסה, החליט הבנק להתפשר על סכום המהווה פחות

מ־20% מסכום התביעה המקורי שעמד על כ־3.2 מיליון שקל + ריביות והצמדות".