ניתוח "כלכליסט": הרבה ועדות חקירה, מעט מים

מעט מאוד אנשים הרימו גבה בשבוע שעבר, לנוכח דו"ח הביניים שפרסמה ועדת החקירה הממלכתית לנושא משבר משק המים. אלו שכן, ידעו למה: הדו"ח הזה הזכיר במידה מטרידה את הדו"ח של ועדת החקירה הפרלמנטרית שמונתה לחקור את אותו עניין ביוני 2001.

שני הדו"חות - זה של 2001 וזה של 2010, דומים להפליא: ההמלצות לפעולה אז דומות להמלצות כיום, ושתי הוועדות אינן נוקבות בשמותיהם של האחראים למצב. נכון, הוועדה הנוכחית צפויה לפרסם את הדו"ח הסופי שלה רק בפברואר 2010 - אבל אם לשפוט על פי דו"ח הביניים, אין מה לצפות לשינוי דרמטי בהמלצות או למיצוי הדין עם האשמים.

הוועדה לביקורת המדינה תתכנס היום לדיון בחוות הדעת של מבקר המדינה על תעריפי המים. זו הזדמנות לדון גם בדמיון בין הדו"חות - ובהתקדמות הקלושה של משק המים, בכל השנים שביניהם.

אשמים: מי צריך שמות?

שתי ועדות החקירה, הפרלמנטרית והממלכתית, הוקמו על רקע דומה: תחושת משבר גובר בעקבות שלוש שנים שחונות, וחשש שלפני תום חודשי הקיץ עלול להיווצר במדינה מחסור במי שתייה.

מבט חטוף בדו"ח הנושן מעורר תחושת דז'ה וו: "כמה סיבות גרמו לתחושת המשבר", מפרט הדו"ח, "דיווחים על ירידה מתחת לקווים האדומים בשלושת מאגרי המים העיקריים של המדינה (הכינרת, אקוויפר ההר ואקוויפר החוף), על סכנת זיהום במי התהום, ועל התמהמהות מקבלי ההחלטות בנקיטת הצעדים הדרושים".

מימין: כסלו, ביין ואבנימלך | צילום: מיכה בריקמן כתום צלמים

שכר בעלי התפקידים בוועדת החקירה. ברוטו, בחישוב שנתי. הוועדה פועלת כשנה וחצי

הוועדה ההיא נדרשה להצביע על האחראים. זה לא הפריע ליו"ר, ח"כ דוד מגן, לכתוב כי הדו"ח "קבע בצורה ברורה מיהם הגורמים האחראים למחדלים החמורים שנחשפו" - ואז להימנע מלנקוב בשמות. "הוועדה נמנעת מלהטיל אשמה למחדל על אדם מסוים בנקודת זמן מסוימת", לשון הדו"ח. "לא חיפשנו דם - חיפשנו מים!".

גם הדו"ח הממלכתי, החדש, לא יצביע ככל הנראה על אשמים, ואיש לא יתבקש לשלם את המחיר. בכל זאת, אף אחד עדיין לא מת ממים.

צעדי חירום: ימומשו, פעם

מיד לאחר סדרת הדיונים הראשונה של הוועדה הפרלמנטרית, מיהרו שר התשתיות אז, אביגדור ליברמן, וראש הממשלה, אריאל שרון, במסגרת תפקידו כיו"ר ועדת השרים לענייני חברה וכלכלה, להקים צוות חירום בין־משרדי ולקבל החלטות מתאימות לצעדי החירום שהסתמנו בדיוני הוועדה. הוחלט על הרחבת היקף ההתפלה באשקלון, על הקמת מתקני התפלה בחדרה (שיחלו לפעול ב־2004), ועל יבוא 100-50 מיליון מ"ק מים בשנה מטורקיה. ההחלטות הללו לא מומשו מעולם: מתקן ההתפלה בחדרה יתפיל מים רק מינואר 2010, ולגבי ההסכם ליבוא מים מטורקיה - הרי שאין כזה.

בעוד שמִדבור אגן הים התיכון הולך וגובר, ומקורות המים הולכים ואוזלים - צריכת המים דווקא עולה. למרות זאת, נשמעים קולות שלפיהם משבר המים הוא פיקציה. בוקי אורן, מנכ"ל מקורות לשעבר, אמר בפאנל "כלכליסט" כי יש בישראל שפע של מים - צריך רק לדעת איך לנהל אותם.

בניגוד לכך, שלושת חברי ועדת החקירה הממלכתית - פרופ' דן ביין, פרופ' יורם אבנימלך ופרופ' יואב כסלו - מבהירים בדו"ח הביניים כי המשבר קיים, וכי הוא עתיד להיוותר בעינו.

רשות המים: עצמאות לכאורה

בדו"ח מ־2001 המליצה הוועדה הפרלמנטרית לבטל את נציבות המים ולהקים רשות מים מקצועית בלתי תלויה. זו היתה ההמלצה היחידה שיושמה - וגם היא רק ב־2007, חמש שנים לאחר פרסום הדו"ח.

ביטול הנציבות נועד לפתור את ניגוד האינטרסים: רשות המים היא אמנם רשות עצמאית, אך כפופה למשרד התשתיות. הכפיפות שנויה במחלוקת. "אין לי שום סמכות אמיתית", אמר שר התשתיות הנוכחי, עוזי לנדאו, בעדותו בפני חברי ועדת החקירה. "אם נציג את זה באופן קיצוני, הם יכולים לקבל אותי בנימוס לכוס קפה, ואנחנו מנהלים שיחה נעימה, אבל אין לי באמת סמכות אמיתית מולם".

מאגר מים מותפלים ליד חדרה. יעד ההתפלה לא מומש | צילום: אלעד גרשגורן

זה לא מדויק: באחרונה עמדו על הפרק שתי סוגיות מהותיות במשק המים, ששתיהן סוכמו בלשכתו של לנדאו. מדובר בייקור תעריפי המים ובהיטל הבצורת. שתי הסוגיות הגיעו לפתחן של ועדות הכנסת, והתעורר דיון אם מועצת רשות המים, המורכבת מנציגי ציבור ונציגי ממשלה, מוסמכת לקבוע את תעריפי המים. כך יוצא שמצד אחד רוצים להעניק סמכויות לרשות המים, ומצד שני מפקפקים בנחיצותו של צעד כזה. בוועדה לביקורת המדינה אמר לנדאו: "אני לא חושב שהרשות יכולה לקבל החלטות כמו העלאת תעריפים ב־40%, או לקבוע את מערכת היחסים במשק המים מול הפלסטינים". לנדאו המליץ לוועדה להגדיר מחדש את האחריות של רשות המים.

האירועים האחרונים הביאו את הוועדה הממלכתית לא להמתין לפרסומו של הדו"ח הסופי, ולפרסם דו"ח ביניים מלווה בהמלצות רלבנטיות. בעניין שתי הסוגיות, הוועדה האשימה את הרשות ב"קבלת החלטות ושינוין בתוך זמן קצר, תחת לחץ של גורמים אינטרסנטיים".

הזגזוגים של רשות המים החלו ב־2009, אז החלה הרשות לשקול נקיטת אמצעים לצמצום צריכת המים. תחילה היא התריעה שבכוונתה לאסור השקיית דשאים ציבוריים, ואחרי כן הביעה כוונה לאסור כליל השקיית גינות פרטיות. בדו"ח הביניים נכתב כי "הצהרות הרשות לא היו בהירות ולקו בחוסר עקביות".

השיא היה כאשר הוחלט השנה להטיל היטל צריכה עודפת, הוא היטל הבצורת: גם פה שינתה הרשות את דעתה לנוכח התנגדות מהכנסת וממשרד התשתיות, ודחתה את ההיטל עד אפריל הקרוב. למרות זאת, לאחרונה אמר לנדאו בוועדה לביקורת המדינה: "ההיטל היה חשוב, ומשבר הוא לא שעה למצוא חן בעיני הציבור, אלא לקבל החלטות מעשיות".

"היטל הבצורת הוא אמצעי לגיטימי לעידוד החיסכון", אמר ל"כלכליסט" ראש ועדת החקירה, פרופ' דן ביין. "אם הוחלט לבטל אותו, צריך לדאוג לאמצעים אחרים שבאמצעותם ניתן יהיה להביא לחיסכון. מישהו צריך לשאת בעלויות: אם הצרכנים לא נושאים בזה, אז צריך לגייס את הכסף מהאוצר".

התפלה: רעיון שהתייבש

מסקנות הוועדה הממלכתית יקבעו כנראה שמשבר המים הוא תוצאה של ניהול לא תקין ומחדל ממשלתי. כבר בימי הוועדה הראשונה הסתמנו פתרונות כדוגמת יבוא מים והתפלה, שהונחו על המדף והעלו אבק. בדו"ח שלה כתבה הוועדה הפרלמנטרית: "משבר המים הוא פרי הבאושים של מחדל מתמשך של ממשלות ישראל, שהתעלמו מהכתובת הרשומה כבר שנים רבות על הקיר. הכישלון המהדהד הוא בעיקרו מעשה ידי אדם".

מה אפשר היה לעשות? להתפיל, למשל. הוועדה הפרלמנטרית כבר קבלה, בשעתה, על עיכוב מתמשך בהקמת מפעלי ההתפלה. דו"ח הביניים החדש לא נותר חייב: הוא מעלה כי בישראל מופקים כיום 149 מיליון מ"ק מים מותפלים, בניגוד להחלטת הממשלה שקבעה שיש להתפיל 400 מיליון מ"ק עד 2005.

הוועדה הפרלמנטרית המליצה גם לתמרץ חיסכון במים, ורשות המים הבטיחה בהתאם לכך לחלק חסכמים ולהתקינם חינם בכמיליון בתי אב עד יוני 2009. הם לא הותקנו עד היום.

מוועדת החקירה הממלכתית נמסר בתגובה: "זו פעם ראשונה שקמה ועדת חקירה ממלכתית לחקור את ניהול משק המים, את תפקוד הממונים עליו ואת המשבר בו. הוועדה פרסמה את דו"ח הביניים כדי למנוע את המשך הבלבול שנוצר בציבור וחוסר עקביות בקבלת החלטות. המסמך עוסק בכמה המלצות נקודתיות, ואין בו כדי ללמד על תוכנו של הדו"ח הסופי, שנמצא בשלבי עריכה סופיים".

סמכויותיה ותפקידיה של הוועדה הפרלמנטרית

•לקבוע אילו פעולות ומחדלים גרמו למשבר

•לקבוע מי הגורמים האחראים למשבר

•להמליץ על פעולות דחופות וצעדי חירום

•לבחון הצעות המבוססות על הקמת מתקני התפלה, השבת מי קולחין לחקלאות, קביעת מחירים כלכליים וחינוך לשימוש נכון במים

•להמליץ על פתרונות לטווח הארוך, ובהם תיקוני חקיקה