אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
תחושה קלה של חוסר נוחות צילום: אוראל כהן

תחושה קלה של חוסר נוחות

הגיוס המרשים של בטר פלייס אינו בהכרח מבשר טובות

26.01.2010, 08:33 | סופי שולמן

מתי ראיתם בפעם האחרונה סטארט־אפ שמגייס לפי שווי של יותר ממיליארד דולר? סביר להניח שהתשובה היא: מעולם לא. ואולם זה בדיוק מה שקרה בגיוס ההון המרשים של חברת בטר פלייס של שי אגסי והחברה לישראל. החברה, שרבים עדיין לא מבינים עד הסוף מה היא עושה ואיך היא תעשה זאת, גייסה 350 מיליון דולר. גיוס זה מעניק לחברה, שכמו לכל סטארט־אפ שמכבד את עצמו יש בשלב זה רק שורת הוצאות ולא שורת הכנסות, תג שווי של 1.25 מיליארד דולר אחרי הכסף.

בפעם האחרונה שבה גויס סכום כזה על ידי חברה ישראלית בסבב פרטי היה - תחזיקו חזק - בסוף ינואר 2000, לפני עשר שנים בדיוק, כאשר אלי רייפמן הקסים את המשקיעים הבריטים בחזונו הטכנולוגי וקיבל מהם 366 מיליון דולר. אך כגודל ההבטחה כך גם גודל הנפילה. אמבלייז של רייפמן לא הצליחה לממש את ההבטחה, ולכך נוסף גם ניהול גרוע. והתוצאה - כינוס נכסים.

היתרון הבולט של בטר פלייס הוא כמובן בנפשות הפועלות. לאגסי יש רקורד מוכח בזירה הטכנולוגית, כולל הקמת סטארט־אפ מצליח, מכירתו ב־400 מיליון דולר ובהמשך קבלת תפקיד בכיר ב־SAP העולמית. גם הגב הכלכלי של עידן עופר, בעל השליטה בחברה לישראל, מוסיף ממד של עוצמה. אם כי כדאי לזכור שעופר היה גם מיוזמי הקמת מפעל השבבים טאואר, שאף הוא גייס מאות מיליוני דולרים לפני עשור ומוגדר עד היום אחת הפעילויות החלשות של החברה לישראל.

גם זהות המשקיעים, בנק HSBC העולמי ומורגן סטנלי, נותנת את החיזוק הרגיל - "הם בטוח יודעים מה הם עושים". מצד שני, בליהמן ברדרס ובר סטרנס ראינו הוכחות לכך שגם בכירי הבנקאים בעולם לא תמיד יודעים הכל. ואם כבר נזכרים בעבר, ליהמן ברדרס היה זה שסיפק את ממד המוניטין לאמבלייז, כאשר ניהל את אותו גיוס ההון המתוקשר.

ובכל זאת, קיימת תחושה קלה של חוסר נוחות. הסכום העצום גויס עוד לפני שמישהו ראה את הפתרון של בטר פלייס בפעולה. בעולם כבר יש תחרות רצינית לפתרון החדשני של בטר פלייס, למשל טסלה, יצרנית מכוניות ותיקה שקיבלה רק באחרונה הלוואה של כחצי מיליארד דולר מממשלת ארה"ב להקמת מפעל לייצור מכוניות חשמליות. טסלה כבר פרסמה פרטים רבים יחסית על המוצר שלה, לרבות זמן טעינה של 45 דקות שיספיק לנסיעה של 600 ק"מ. המחיר בארה"ב צפוי להיות גבוה - כ־50 אלף דולר.

הרנו החשמלית הראשונה עם הסוללה הנטענת של בטר פלייס צפויה לנחות על הכבישים רק במהלך 2011. עד אז היא מייצגת רק עוד אלטרנטיבה למכונית הרגילה שנוסעת על דלק, ומה שמבדיל אותה מאחרות זה בעיקר הרבה יחסי ציבור והרבה כסף.

תגיות

5 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

5.
השכל והידע מצביע על אפשרות כשל קולוסלי , הלב מאחל הצלחה .
1. סופי שולמן , כל הכבוד להצגת העובדות. 2. לפרויקט בטר פליס כמות עצומה של חוליות טכניות חלשות מאוד ,כל המידע המפורסם נשען על פרסומים בומבסטיים ללא הצגת הצדקה טכנית מנומקת ומבוססת על מסלול נסיעה /ביצועים / עומסים / זמנים וכ' , אין התייחסות לביצועי המכונית ונושא קיבולת הסוללות/טווחי נסיעה ,זמני טעינה,בטיחות, עלויות ביטוח הסוללות המותקנות ברכב , החלפת סוללות בתחנות החלפה , עלויות/כדאיות כלכלית . היריעה רחבה , לצערנו לא ראינו בפרסומים שום מצגת טכנית ראויה להתייחסות .
הלורד בלפור , צפון  |  06.03.10
3.
לא יצליחו
הייתה לי שיחה של כשש שעות עם אחד מהבכירים. כדי להיות כלכליים (לא עובדים, כלכליים) הם צריכים לעבוד עם משוואות ענק, בנות מאות נעלמים, וקבועים שערכם לא ידוע כלל. אינטל עושה דברים מורכבים פי כמה, אך בעלת היגיון כלכלי פשוט. הם עושים המון הנחות, שכישלון כל אחת מהן תהווה מפח נפש עצום למשתמשים. הם ייפלו על הישבן. בטוח.
ליאור  |  27.01.10
2.
הכישלון מובטח ואני רק מקווה שלא עם ישראל ישלם את מחירו
המכונית של שי אגסי שצריך לטעון כל 160 ק"מ, איכות נמוכה של מכונית ומחיר גבוה היא מוצר נחות מבחינה טכנולוגית מול מכונית רגילה ולכן חסר כל סיכוי. תקלות שעוד יקרו (מצברים שיתפוצצו, אנשים שימותו ממכת חשמל תוך כדי הטעינה, חששות מקרינה, ועוד) ירחיקו את הלקוחות מהמכונית החשמלית. האם מתקבל על הדעת שאדם שנוסע מתל אביב לאילת ייאלץ לתדלק בדרך? האם הפתרון של תדלוק יום-יום נראה הגיוני לאדם בעולם המודרני? לכן עד שלא יהיה פתרון טכנולוגי שיוכל להבטיח כ-500 ק"מ עם אורות ומזגן ללא כל תדלוק, ומצברים שלא צריך להשקיע בהחלפתם פעם בשנה כ-10 אלף שקל, אין למכונית של אגסי סיכוי להיות מוצר המוני.
ב.ק.  |  27.01.10