אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"ממשלות ישראל לא בונות את המדינה לטווח ארוך" צילום: אלעד גרשגורן

"ממשלות ישראל לא בונות את המדינה לטווח ארוך"

בכירי המשק מציגים פתרונות לנתונים המבהילים על המגזר החרדי, שלפיהם כבר בעשורים הקרובים לא יהיה מי שיישא בנטל הכלכלה ויביא לצמיחה

05.05.2010, 07:02 | כתבי כלכליסט

פרופ' דני צידון, ראש חטיבת שוקי הון בבנק לאומי: "ממשלות ישראל לא בונות את המדינה לטווח ארוך"

דני צידון, צילום: עמית שעל דני צידון | צילום: עמית שעל דני צידון, צילום: עמית שעל
בשנת 2000 היה חבר פרופ' דני צידון, כיום ראש חטיבת שוקי הון בבנק לאומי, בצוות כלכלנים שחיברו בעבור ראש הממשלה דאז אהוד ברק מסמך שניסח סדר עדיפויות לאומיות בתחום הכלכלי־חברתי. בין חברי הצוות היו גם פרופ' חיים בן שחר, פרופ' אלחנן הלפמן, פרופ' מנואל טרכטנברג, פרופ' אפרים צדקה ופרופ' דן בן דוד, שכעבור עשר שנים חיבר דו"ח עם ממצאים דומים כמנהל מרכז טאוב.

"הבעיות שהצבענו עליהן לפני עשר שנים דומות מאוד למגמות שדן בן דוד מצביע עליהן כעת. לפני עשר שנים רבים חלקו על המגמות שהצבענו עליהן; היום אף אחד לא חולק על כך שמדובר בעובדות נכונות. מכיוון שעברו עשר שנים ולא נעשה דבר, נראה שהטיפול בבעיות התעסוקה והחינוך מקבל מקום נמוך בסדר העדיפויות של ממשלות ישראל", אומר צידון ל"כלכליסט".

ישראל 2040 - מי יישא בנטל הצמיחה 

"החרדים לא עובדים? שקר מובנה"

כך הנציחה המדינה את הפער בין המגזר החרדי לחילוני

קריאת השכמה לכלכלת ישראל

פרשנות - דרושים: חוטבי עצים ושואבי מים

 

לדברי צידון, "מאז 1985, השנה שבה גובשה תוכנית הייצוב במשק, כל המשקל של המדיניות הכלכלית של הממשלה הושם על התוויית מדיניות פיסקאלית אחראית שתגרום לאינפלציה נמוכה ולירידה בחוב הממשלתי לרמה המקובלת בעולם המערבי. כשהיה צריך לשנות את הפוקוס ולדאוג לעתיד של המשק באמצעות עידוד יציאה לעבודה ושיפור ההשכלה - הממשלות, מכל המפלגות, לא עשו זאת".

האם הממשלה יכולה לדעתך לשנות את הכיוון שאליו הולך המשק?

"אני בהחלט חושב שעדיין אפשר לשנות, אבל מדובר בתהליך ארוך ולא פשוט שיכול להימשך 10־15 שנה: להחזיר אנשים למעגל התעסוקה, לשפר את רמת ההשכלה ולהתאימה לצרכים של משק מודרני. השינוי יצטרך להיות שילוב של חקיקה, הקצאת משאבים ובעיקר בניית תמריצים נכונים. זהו עניין שיש עליו הסכמה לאומית יחסית רחבה, ואני חושב שאפשר וצריך יהיה לעשות זאת תוך שיתוף פעולה עם החרדים. אם הדבר יתבצע בכפייה - לא בטוח שהוא יהיה יעיל מבחינה כלכלית".

אחד הנתונים שהדו"ח מצביע עליהם הוא התרחבות הפער בפריון העבודה בין מדינות ה־G7 למדינת ישראל.

"פריון עבודה נמוך במשק הישראלי בהשוואה למשקים מערביים אחרים הוא תופעה כללית במשק הישראלי שדורשת הבנה וטיפול. לא ברור איך משנים את תהליכי העבודה כדי שהפריון יעלה, כי אפילו בסקטורים שמובילים את המשק, כמו הייטק, פריון העבודה בישראל נמוך ביחס לעולם המערבי".

עוד בעיה שהדו"ח מציין היא ההשכלה הגבוהה ובריחת המוחות. עד כמה חמורה הבעיה?

"מי שהמציא את המשבר בהשכלה הגבוהה הן ממשלות ישראל. ההידרדרות של ההשכלה הגבוהה בעשר השנים האחרונות לא היתה מתרחשת אם המדינה היתה משקיעה מיליארדי שקלים בודדים. לא צריך להסתובב במסדרונות של האוניברסיטה כדי להבין מהי המשמעות של העובדה שאנשים לא מגיעים לאקדמיה או בוחרים לעזוב את הארץ לאוניברסיטאות בחו"ל. המשבר הזה ניתן לפתרון על ידי הקצאת משאבים, ומדהים אותי שממשלות ישראל לא פתרו אותו. העובדה שהמשבר הזה הופך ליותר ויותר אקוטי מראה שממשלות ישראל בכלל לא בכיוון לבנות את המדינה לטווח הארוך".

צידון מתייחס לשני אירועים שלטעמו יש להביא בחשבון כשבוחנים את התוואי שבו צועד המשק: "הדו"ח של בן דוד מסתכל על מה שקרה לישראל בעשורים האחרונים, אבל לא מתייחס לשני אלמנטים חשובים: העובדה שמדינת ישראל יוצאת בימים אלה ממשבר עולמי משמעותי ביותר עם משמעויות לעתיד; וגילוי הגז הטבעי מול חופי ישראל. מצד אחד, התגלה משאב טבע שהכנסות בצדו, אך מצד שני יש חשש שהדבר יגרום לתופעת 'המחלה ההולנדית' - עלייה בהכנסות מהמשאב הטבעי תגרום לירידה ברמה התחרותית של הסקטור היצרני".

דב לאוטמן, צילום: שאול גולן דב לאוטמן | צילום: שאול גולן דב לאוטמן, צילום: שאול גולן
דב לאוטמן, מייסד דלתא: "יש להגיע להסדר חדש בהסכמה עם החרדים"

השאלה היא לא האם האוכלוסייה החרדית גדלה ובכמה, אלא האם מדובר בחרדים בעלי ההשכלה המינימלית הנדרשת לעולם העבודה. הנתונים שכבר פורסמו במחקרים האחרונים מראים כי אין ספק שאם שיעור האוכלוסייה שלא לומד לימודי יסוד הולך וגדל, רמת ההכנסה של המדינה תרד, ולטווח של שנים מגמה זו עלולה להביא לנזק גדול לחברה ולכלכלה - ובעקיפין גם לביטחון.

השאלה היא גם לא רק כמה מהחרדים עובדים, אלא גם במה הם עובדים. האם יכולה היום חברה בעולם המודרני, שבו אנו מתחרים ואוי לנו אם לא נהיה בו, שיהיה בה שיעור הולך וגדל של אזרחים המוגדרים כעובדים עניים? מצב עניינים שכזה צריך להדאיג גם את העולם החרדי. ראשיו צריכים לזכור כי יש כבר כיום חרדים שלומדים מקצועות שעוזרים להם להשתלב בתעסוקה, ואם חלק מהחרדים עושים את זה - אז מדוע לא כולם?

המחקרים מוכיחים שתהיה לנו בעיה, ואפשר לראות את זה בשטח. לכן אני מוטרד. ברור לכולם שהפערים בחברה הישראלית הולכים וגדלים, בין עוני לעושר, ערבים ויהודים וכדומה. לא צריך להיות חוקר גדול כדי לראות שחינוך ותעסוקה הולכים יד ביד. לכן, אני חושב שהחינוך צריך לעלות לראש סדר העדיפויות היום. אם יש חלק מהאוכלוסייה שלא מקבל חינוך נאות, מחובתנו לדאוג לכך שיקבל זאת. באיזו צורה - בחקיקה או בהסדר אחר - זו כבר שאלה אחרת.

צריך לגרום לכך שיהיו בתי ספר מוכרים על ידי השלטון וימומנו על ידיו ויהיו מחויבים לעמוד בהגדרות שייקבעו, כגון היעדר אפליה, ניקיון, ושאחוז מסוים מהלימודים יהיו לימודי ליבה.

הגיע רגע האמת, שבו יש להתגבר על השיקולים הפוליטיים ולעשות מה שנכון כדי להציל את המדינה ולהצעיד אותה לעולם המודרני. בקריית הממשלה יודעים את זה והם לא חייבים ללכת להסדר כפוי. אפשר לעשות את זה גם בהסכמה. אבל אין לוותר על הדבר העיקרי - לימודי הליבה וחינוך נאות. אחרי הכל, זו לא עבירה ללמוד אנגלית וחשבון כפי שהחרדים עושים בארה"ב. אני מקווה שהפוליטיקאים יבינו שזהו רגע האמת. כולם יודעים את זה, כולל החרדים.

אורנה סגל, מנכ"לית מנפאואר ישראל: "המעסיקים הם החסם העיקרי לתעסוקת חרדים"

אורנה סגל, צילום: איציק שוקל אורנה סגל | צילום: איציק שוקל אורנה סגל, צילום: איציק שוקל

בשנים האחרונות אנו רואים שינוי מהותי בגישה של האוכלוסייה החרדית להשתלבות בכוח העבודה בישראל. להערכתנו, כיום יש כ־20 אלף חרדים שמחפשים עבודה.על פי בדיקה שערכה מנפאואר, נשים חרדיות יוצאות לעבודה בגיל 20, לאחר החתונה, וגברים בגיל 25. רובם מבקשים לעבוד במגוון רחב של תחומים במקום לבחור במקצועות המוגדרים כייעודיים לחרדים. כך למשל מעוניינים החרדים להשתלב בשוק הפיננסי כיועצי השקעות, בתעשיית ההייטק ועוד.

אך המחסום העיקרי כיום הוא לא החרדים, אלא דווקא המעסיקים. רבים מהמעסיקים אינם חרדים ולכן חוששים לשלב חרדים בכוח העבודה. הסיבה לכך היא לרוב חשש מהלא מוכר, ולא סיבות מקצועיות כלשהן.

אולם בדיקה שערכה מנפאואר מגלה כי למרות הפערים הגדולים שקיימים בציבור החרדי מבחינת ידע בתחומי המתמטיקה, החרדים הם בעלי יכולת למידה גבוהה. היכולת הזאת נובעת ממסגרת לימודים אינטנסיבית המאפיינת את מוסדות החינוך, החל בגן הילדים. ילד חרדי לומד קרוא וכתוב בגיל שלוש, ומאז מעשיר את ידיעותיו בחומר תורני רב ו

מגוון, המחייב שקדנות ויכולת ניתוח ותפיסה גבוהה. כך, למשל, מגיעים החרדים במכינות קדם אקדמיות להישגים מרשימים. בכיתות לימוד חרדיות לפסיכומטרי הציון הממוצע גבוה מהממוצע הארצי בפער של יותר מ־10%. במבחני המיצ"ב, שבהם משתתפים בתי ספר חרדיים לבנות, מקבלות התלמידות ציונים גבוהים מאוד ביחס לתוצאה הארצית, כך על פי נתוני משרד החינוך.

אמנם מעסיקים רבים חוששים מהעסקת חרדים, אולם עם חלוף הזמן הם מבינים כי התרומה לארגון גוברת על הסיכון כביכול. העלייה בהשמת עובדים מהמגזר החרדי תפסה תאוצה בשנת 2009 על רקע התאמת מבחני מיון לאוכלוסייה זו והתאמת מתודולוגיות מקצועיות ייחודיות. עד היום שילבה מנפאואר כ־2,000 חרדים במקומות עבודה שונים - לפי הערכתי, כ־60% נשים והשאר גברים.

אברהם ביגר, צילום: אוראל כהן אברהם ביגר | צילום: אוראל כהן אברהם ביגר, צילום: אוראל כהן
אברהם ביגר, יו"ר מכתשים אגן: "להקנות ידע אוניברסלי לחרדים וגם לחילונים"

"אני שותף לחשש של כלכלנים שמה שעלול לקרות בישראל הוא שהפירמידה התעסוקתית תתהפך. הבסיס של האנשים שהולכים לעבודה ומהם יש יצירה ותוצר לאומי - משקלו היחסי הולך וקטן, מספר האנשים שיצטרכו לסחוב את המשק על גבם יצטמק וכל הפרופורציות ישתנו", אומר אברהם ביגר, יו"ר מכתשים אגן.

התהפכות הפירמידה עתידה להתרחש בקרוב?

"לא באופן מיידי, אבל בראייה ל־50 שנה קדימה, כשאחוז השכבה שמייצרת תוצר לאומי הולך ופוחת, זה נשמע כמו צעידה לקראת קטסטרופה. התהליך הזה של כרסום מתמיד בבסיס הפירמידה לא יכול להימשך לנצח. אתה שומע את סימני האזהרה. בסוף התהליך יתקן את עצמו, או בהובלה (בידי מנהיגות) או במהלך של הטבע. תיווצר מצוקה גדולה במשק, ורק אז יבינו שצריך לעשות משהו. ההבנה שצריך לנקוט תהליך מגיעה רק כשנמצאים על סף התהום".

האם מקצועות הליבה קריטיים?

"מקצועות הליבה הם לאו דווקא מתמטיקה, אנגלית, פיזיקה או מקצועות המדעים. בעיניי היסטוריה וגיאוגרפיה הם מקצועות מאוד חשובים. הידע הכללי חשוב לא פחות, כי הוא מאפשר לאנשים לבחון בנוגע לעצמם חלופות של חיים. כשנפתחים לאנשים האופקים, יכולות הבחירה גבוהות יותר, לכן יש חשיבות לחינוך רחב. אין ספק שמקצועות הליבה הם בסוף כלי העבודה להתפרנס, אבל צריך ידע רחב יותר. הבעיה שמטרידה לא רק בחינוך החרדי היא העובדה שגם בחינוך הממלכתי יוצאים עם פחות ידע כללי ואוניברסלי. זה כך למרות הנגישות הגדולה של הידע. נראה שלקלות הזאת יש גם חסרונות".

האם ניתן להתחיל בעידוד יצרנות בשלב הלמידה בישיבות?

"זהו דור של אנשים שהם חלק מפוטנציאל העבודה, שחסר את הכלים הבסיסיים כדי להשתלב בו. מבחינת הידע - צריך לטפל בהם עכשיו, ולא בשלב הישיבות, שאין לי שום דבר נגדן, אבל אז זה בהחלט כבר מאוחר. בארה"ב יהדות שלמה עובדת. ישנה בעיה וצריך להתחיל לטפל בה עכשיו, כדי שבדיספרופורציה בין מועסקים ללא מועסקים, יהיו לאחרונים כלי עבודה שיאפשרו להם להשתלב בשוק העבודה בעת הצורך, כי בסוף הטבע יעשה את שלו".

 

סטף ורטהיימר תעשיין ומייסד ישקר, "המדינה צריכה להקים מערכת שתקנה לאוכלוסייה החרדית חינוך טכנולוגי"

"יש שלוש קבוצות בישראל שצריך לבדוק מחדש את החינוך שלהן: ערבים, חרדים והנוער שהולך לשירות צבאי של שלוש שנים, עוסק בלחימה ואז רץ להודו ולאוניברסיטה במקום לרכוש מקצוע. הפתרון לגבי שלוש האוכלוסיות האלה הוא אחד, יחיד ואחיד - חינוך טכנולוגי.

סטף ורטהיימר, צילום: אוראל כהן סטף ורטהיימר | צילום: אוראל כהן סטף ורטהיימר, צילום: אוראל כהן

"מדינת ישראל החליטה אחרי מלחמת ששת הימים לוותר על החינוך המקצועי ובגלל זה אנחנו מקבלים היום ציון נכשל בחינוך, כי לפני 40 שנה החלטנו שאנחנו יותר חכמים מכולם ואפשר לוותר על לשלוח חצי מאוכלוסייה ללמוד מקצוע. התוצאה של זה היא שנותרנו גלותיים. אם לא נדע לשנות את זה עכשיו, המצב ימשיך להידרדר.

"ניהול הוא לא מקצוע וגם לא פיננסים וגם אי אפשר שכולם אצלנו יהיו עורכי דין או רופאים. המדינה צריכה לשאול את עצמה אילו מקצועות היא צריכה כדי שהארץ הזו תמשיך להתקיים ולנתב לשם אנשים. אבל לא עושים את זה בצורה מערכתית, ומעבירים לנוער מסר שגורם לו לרוץ אחר תארים במקום לרוץ אחר מקצוע וזה האסון הגדול ביותר שלנו".

אתה סבור שהאוכלוסייה החרדית שמסוגלת להשתלב במעגל העבודה מעוניינת בחינוך הטכנולוגי?

"מהניסיון שלי - בהחלט כן. אבל אין ספק שגם אנחנו צריכים לעשות הרבה מאמץ כדי לשלב אותם ולהכניס אותם למערכת החינוך שלנו ולהקנות להם חינוך טכנולוגי. אני מקים היום עם הרב יצחק דוד גרוסמן בית ספר במגדל העמק ועוסק גם בשילוב האוכלוסייה החרדית במעגל החינוך. אני רואה אצל החרדים רצון גדול לעשייה וללימוד טכנולוגי, צריך רק לפתוח להם את הפתח, ליצור את המסגרות הנכונות ואז הם גם לא יביאו כל כך הרבה ילדים ונטל העבודה בעתיד יתחלק בצורה שווה יותר. הם יכולים להשתלב בצורה נפלאה בתעשייה אם רק נדע לעודד אותם ולהכווין אותם לשם. הם לא שונים מאיתנו גם אם הם חובשים כיפה. רצוי שהם יופנו לתעשייה ולא אכפת לי מה הם שמים על הראש. אבל המדינה לא חושבת שזו הבעיה שלה, וכל אחד במדינה הזו דואג לתואר של הילד שלו וזו הופכת להיות הבעיה של כולנו. יצרנו כאן מציאות שכל מי שמוצלח הולך ללמוד וכל מי שלא מוצלח הולך לעבוד וזו טעות גסה".

ורטהיימר סבור שאנשי עסקים בכלל ותעשיינים בפרט צריכים להגביר את מעורבותם החינוכית: "המדינה היום מפריעה במודע לקדם תהליכים חינוכיים ושילוב של אוכלוסיות באמצעות קו הפעולה האחיד שהיא נוקטת בשנים האחרונות של ריצה לתארים. אני חושב שאם המדינה תעמוד בצד ורק תימנע מלהפריע ותיתן לאנשי חינוך ועסקים להפעיל מסגרות של חינוך טכנולוגי, זה יכול במידה רבה לעשות את ההבדל", אומר ורטהיימר.

"אני לא חושב שיש הבדל בין היכולת של החרדים לבין היכולת של האוכלוסייה החילונית לייצר תעסוקה - הם טובים כמונו ומניסיוני גם רוצים. צריך להפסיק לטמטם אנשים לחשוב שכל החוכמה והכבוד טמונים בתעודות של האוניברסיטה ולהבין שיש בישראל תעשייה, לא רק תעשיית הייטק, ושאפשר להצטרף אליה".

אורנה ברי, לשעבר המדענית הראשית: "לא רק החרדים אשמים"

אורנה ברי, צילום: יובל חן אורנה ברי | צילום: יובל חן אורנה ברי, צילום: יובל חן

"האוכלוסיה הערבית מוכנה להשתלב בכלכלה, בניגוד לאוכלוסיה החרדית. ערבים מוכנים להיות מועסקים בתפקידים מקצועיים. למשל, באזור הגליל 40% מהסגל הרפואי, רופאים, אחיות וסניטרים, הם ערבים. החרדים הופכים אותנו לשבויים שלהם, במובן זה שהם חיים לא כאזרחים שתורמים לכלכלה, אלא כמי שמשמשים נטל עליה". כך אומרת אורנה ברי, שותפה עצמאית בקרן ההון הסיכון ג'מיני ולשעבר המדענית הראשית.

לדבריה, "תקציב שימור החרדים בקואליציה דורס את התקציב שניתן להשקעות בפריפריה, בתעשיות, בהשכלה גבוהה, להכשרה מקצועית ולחינוך שכולל את מקצועות הליבה, כל הנושאים שתורמים לחברה ולמדינה. לאורך כל החיים אני מחפשת את העשייה שמייצרת מקומות עבודה ופריון במשק שחציו לא מייצר לישראל לא ביטחון ולא כלכלה".

האם רק החרדים אשמים במתרחש?

"לא ייתכן שרק צד אחד, הצד החרדי, אשם. פוליטיקאים שדבקים בכיסאם נתנו אפשרות להתפרצות הדבר הזה. כשבן גוריון יצר הסכמה ל־400 תלמידי ישיבות שיקבלו מעמד של חוקרים אקדמיים בלימודים התורניים, אלה היו אמורים להיות אנשים שישמרו את הפילוסופיה היהודית בהיבט הדתי שלה. העובדה שהם הפכו את כף המאזניים מבחינה קואליציונית יצרה מצב שהם מכריעים לא בהתאם לגודלם אלא בעקבות השפעתם על הקואליציה".

מה הפתרון לדעתך?

"כדי שהממשלה תוכל לעשות משהו קונסטרוקטיבי, צריך קודם כל לשנות את שיטת הממשל כך שהמפלגות החרדיות יפסיקו להוות את כף המאזניים. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה גם תקציב ביטחון גדול וגם לתקצב מרכיב באוכלוסייה שאינו יצרני ולא תורם לתוצר הלאומי הגולמי, אלא להפך, מרושש את המדינה. הכלכלה שלנו, חדוות היצירה והציונות לא מתקדמות בהתאם לפוטנציאל, אלא בהתאם למה שמושך אותן כלפי מטה, שזו המחויבות הקואליציונית, לחרדים בעיקר".

כתבו: תומר זלצר, מיקי פלד, מאיר אורבך, נעמה סיקולר, דיאנה בחור-ניר

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות