צילום: בועז אופנהיים
"סיכויים טובים שאבחר ליושב ראש בנק לאומי"
אחרי ארבע שנים בדירקטוריון לאומי פרופ' אפרים צדקה משוכנע שיש לו "הידע, הכישורים והניסיון" למלא את תפקיד היו"ר. למרות התפקיד הממלכתי אליו הוא שואף, הוא אינו מהסס להביע את עמדותיו על המגזר החרדי, על בעלי ההון ועל ראש הממשלה
המירוץ לדירקטוריון בנק לאומי - ובמיוחד לתפקיד יו"ר הבנק - מגיע בימים אלה לישורת האחרונה. חמישה מקומות בלבד מתפנים בדירקטוריון, ו־25 המתמודדים מקיימים מרתון שיחות אחרונות עם בעלי המניות כדי לגייס את תמיכתם באסיפה הכללית שתתקיים בעוד שבועיים, ב־2 ביוני. מבין המועמדים לתפקיד בולטים שלושה במאבק על תפקיד היו"ר, אם יצליחו להיבחר כדירקטורים: מועמדי ועדת המניות דוד ברודט ו אהוד שפירא והמועמד העצמאי איזי תפוחי. מי שכבר הצהיר שיתמודד גם על תפקיד היו"ר הוא פרופ' אפרים צדקה, שמכהן כדירקטור בבנק מאז 2006.
"אני מעריך שהסיכויים שלי להיבחר כיו"ר הבא של לאומי טובים מאוד", אומר צדקה בראיון מיוחד ל"כלכליסט". "אני מאמין שיש לי הידע, הכישורים והניסיון העסקי למלא את התפקיד. מלבד זאת, כדאי לזכור שכאשר מגיע לבנק דירקטור חדש, כפי שאני הייתי ב־2006, לוקחת לו לפחות שנה כדי להבין מה קורה. אני חושב שאת שכר הלימוד הזה כבר שילמתי", הוא אומר.
צדקה נהנה כבר עתה מתמיכתו הפומבית של דירקטור אחד בבנק לאומי - פרופ' אריה גנס - וככל הידוע, מספר נוסף של דירקטורים צפויים אף הם לתמוך במועמדותו לראשות הבנק. לדברי צדקה, "דירקטוריון לאומי מתנהל בצורה מאוד עניינית, וכל אחד מחבריו נבחר בקפידה על ידי ועדת המניות. אני חושב שגם בין הדירקטורים המכהנים האחרים יש מועמדים ראויים לתפקיד היו"ר".
צדקה (64) הוא פרופסור לכלכלה באוניברסיטת תל אביב. בעבר כיהן, בין היתר, כיו"ר דירקטוריון חברת שיכון ובינוי וכחבר המועצה המייעצת לבנק ישראל. בראיון עמו הוא מקפיד להדגיש את היתרון שלו על פני המועמדים המובילים האחרים לתפקיד היו"ר - העובדה שהוא חלק מהבנק זה ארבע שנים. "חשובה גם שאלת ההמשכיות", הוא אומר, "בבנק לאומי, חלק גדול מחברי ההנהלה קרובים לגיל פרישה ויתחלפו בשנים הקרובות. חשוב לשמור על יציבות בבנק ולא לבצע שינויים רבים מדי. בכל החלפה יש גם תשלום שכר לימוד לא קטן".
מבחינת האסטרטגיה העסקית של לאומי הבנק מחזיק בתיק ניירות הערך הגדול במערכת, בעוד שתיק האשראי הניתן ללקוחות הצטמצם ב־4% במהלך 2009. אתם קמצנים באשראי?
"המטרה היא לא לתת הרבה אשראי, אלא להרוויח. לתת אשראי שלא מקבלים אותו בחזרה זה דבר רע מאוד. לגבי תיק הנוסטרו (תיק ההשקעות העצמי של הבנק, ת"ז), אני מעריך שגם הרגולציה בישראל - בעקבות המגמה בעולם ובראשה הרפורמה שמקדמים נשיא ארה"ב ברק אובמה ויועצו פול וולקר - תטיל מגבלות חדשות על הבנקים. יש להיערך לכך".
לבנקים בדרך כלל יש טענות על כך שיש סיכון לרגולציית יתר.
"חשוב מאוד שתהיה רגולציה הדוקה על פעילות הבנקים. ההון שהשקיעו בעלי המניות מהווה רק חלק קטן מהכסף שנמצא בבנק. החלק המרכזי שייך לציבור בעלי הפיקדונות. לכן הבנק חייב להיות יותר שמרן מאשר חברה רגילה, אולי יותר שמרן אפילו מאשר האופן שבעלי המניות היו רוצים שיהיה".
"רפורמת ברודט ב־96 - חלקית ביותר"
בשבועות האחרונים שב ועלה נושא מידת הריכוזיות במשק הישראלי. הן שר האוצר והן ראש הממשלה התייחסו לנושא והבטיחו לפעול לצמצום הריכוזיות, בין היתר על ידי הגבלת אחזקותיהם של בעלי ההון בתאגידים ריאליים ובחברות פיננסיות במקביל. כמי שהיה חבר לאורך השנים בכמה ועדות ציבוריות, לצד פעילותו האקדמית והעסקית, מחזיק צדקה בדעה נחרצת בנושא, ובפרט לגבי מודל הפירמידה. במסגרת מודל זה, מחזיק בעל השליטה במישרין במניות המקנות לו שליטה בחברה אחת, וזו מחזיקה במניות המקנות לה שליטה בחברה אחרת, וכן הלאה. "מודל השליטה דרך הפירמידה הוא אחת הבעיות הקשות במשק הישראלי", הוא אומר.
אבל ב־1996 ועדת ברודט כבר הגבילה את אחזקות הבנקים בתאגידים ריאליים.
"זו הבעיה כשעושים משהו חלקי, ומה שעשה ברודט הוא דבר חלקי ביותר. אבל הבעיה היא לאו דווקא שליטה של תאגידים ריאליים בגופים פיננסיים, אלא כל מודל הפירמידה, שיש לו השלכות גם על שכר המנהלים. אין לי בעיה שאנשים עשירים ישקיעו במשק הישראלי ויקנו חברות. להפך, אני בעד. אבל הם צריכים לקנות חברות באופן ישיר ולא דרך חברות ציבוריות שבבעלותם, כאשר חלק גדול מהמניות נמצא בעצם בידי הציבור. המודל הזה הוא בעייתי ביותר".
ומה לגבי הטענות החוזרות ונשנות נגד הדואופול של לאומי והפועלים במערכת הבנקאית?
"המחקרים בעולם מראים שאם בשוק יש שלושה מתחרים, אז לא צריך יותר מזה בשביל להיות קרובים מספיק למודל של תחרות משוכללת. במערכת הבנקאית בישראל אנחנו לא כל כך רחוקים מזה. יכול להיות שאם היו נותנים לשני בנקים קטנים להתאחד, כל השאלה של התחרותיות במערכת הבנקאית בישראל היתה יורדת מהפרק".
"המנהיגות החרדית צריכה לגלות אחריות"
בשנת 2000 היה צדקה חבר בצוות שהציע סדר עדיפויות לאומי חדש בתחום הכלכלי־חברתי במסמך שחובר לבקשת ראש הממשלה דאז אהוד ברק. צדקה היה חבר בצוות שבראשותו עמדו פרופ' חיים בן שחר ופרופ' אלחנן הלפמן. לפני כמה שבועות הוציא חבר אחר באותו צוות, פרופ' דן בן דוד, מחקר שהתריע על תופעות דומות שעליהן התריע הצוות במסמך המקורי: שיעורי אי־תעסוקה גבוהים בקרב גברים חרדים ואיכות הולכת ומתדרדרת של מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה.
חלפו עשר שנים מהמסמך שניסחתם על הצורך בשינוי כיוון כלכלי־חברתי, ונראה שדבר לא השתנה.
"הבעיה המרכזית היא שיש אי־שוויון גבוה מאוד ברמה הבסיסית ("אי שוויון ברוטו"), קרי לפני שהמדינה מתחילה להתערב בחלוקת ההכנסות עם תשלומי העברה וקצבאות. עד היום לא נעשה טיפול שורש כדי לצמצם את האי־שוויון הזה. הדבר הבסיסי הוא מתן כלים לצאת לשוק העבודה המודרני. כולנו מכירים ומוקירים את לימוד התורה, אבל מישהו צריך לעבוד כדי שאפשר יהיה להמשיך וללמוד תורה. המנהיגות של הציבור החרדי צריכה לגלות אחריות ולהבין שהיא חייבת להכין את הדור הבא ולתת לו את הכלים לצאת לשוק העבודה".
אתה סבור ש"ניו דיל" שכזה עם החברה החרדית אפשרי מבחינה פוליטית?
"השאלה היא מתי יגיעו לזה, אחרי שהמצב יהיה קשה מאוד או מוקדם יותר. בסופו של דבר, לא יהיה מנוס משינוי. לא יכול להיות שמחצית מהאוכלוסייה תעבוד כדי לפרנס את המחצית השנייה".
אז מהו המודל החברתי־כלכלי שלדעתך ראוי לשאוף אליו?
"יש מודל רווחה אירופי, המודל הקונטיננטלי, כמו בצרפת ובגרמניה. המסים שהאזרחים משלמים הם יחסית גבוהים, אבל המדינה נותנת להם הרבה בתמורה: חינוך טוב, בריאות טובה, פנסיה טובה. מנגד, יש מודל אמריקאי שבו המסים נמוכים, אבל המדינה לא נותנת כמעט כלום. אובמה מנסה לשנות קצת, אבל ייקח לו הרבה זמן. בניו יורק, למשל, אתה צריך לדאוג לשכר לימוד של 30 אלף דולר בשנה אם אתה לא רוצה ללכת לבית ספר ציבורי. אני לא יודע איפה מדינת ישראל תהיה בעתיד, אבל אני חושב שהציבור מעדיף את המודל האירופי".
ראש הממשלה ושר האוצר לא ממש מסכימים. למרות המלצות של קרן המטבע הבינלאומית וה־OECD הם מצהירים שוב ושוב שימשיכו להפחית מסים.
"תוואי הפחתת המסים הוא לא במקום לדעתי, וצריך לעצור אותו. נכון שמסים גבוהים מדי פוגעים בצמיחה וברצון לעבוד, אבל המסים בישראל אינם גבוהים בהשוואה בינלאומית. ברמתם הנוכחית הורדת מסים נוספת בישראל תוביל לצמצום הכנסות המדינה. מצב כזה יגרור בעיה קשה: יצירת גירעונות גדולים כפי שקרה ביוון, או הידרדרות נוספת של המערכות הציבוריות עקב קיצוצי תקציב. הורדת מס החברות היא אבסורד בפני עצמה, משום שהיא תחריף עוד יותר את האי־שוויון ולא תסייע לצמיחה".
המשבר באקדמיה: "טיעוני האוצר מגוחכים"
נקודה נוספת שעליה מתריעים המחקרים היא המשך הידרדרות ההשכלה הגבוהה. לדברי צדקה, "אפשר לדבר על התייעלות המערכת, אבל הבעיה המרכזית היא כסף. בעבר הגענו להישגים כפי שהגענו אליהם מכיוון שהיה יותר כסף, לא כי האוניברסיטאות היו יותר יעילות. הן היו הרבה פחות יעילות. מי שלא רוצה לתת כסף מתחיל לספר כל מיני סיפורים על התייעלות ותמריצים. גם כל הטיעון של משרד האוצר על ההתחייבויות האקטואריות של האוניברסיטאות מגוחך. מי יצר את הבעיה הזו? משרד האוצר, שלא תקצב אותן בעבר והעביר להן רק תקציב שוטף. חד וחלק".
בינתיים, מדי כמה שנים זוכה מדען ישראלי אחר בפרס נובל ושוכחים לכמה זמן את הבעיה באקדמיה.
"אלו החוקרים שהחלו במחקרם לפני 30 שנה, כשהמצב באקדמיה היה אחר. ישנם הרבה מועמדים ישראלים לזכות בפרסי נובל גם ב־20 השנה הבאות - הבעיה היא שהם כבר לא נמצאים בישראל אלא באוניברסיטאות בחו"ל".
3 תגובות לכתיבת תגובה