דו"ח טכנולוגי: לגלות מי מסתתר מאחורי כתובת המייל

לא רוצה שנעקוב אחריך? למה לא אמרת?

פייסבוק וגוגל הצליחו, למגינת ליבם של רבים, להתעשר על חשבון המידע שלנו: הן חיות על פרסומות שמותאמות לחיפושים ולתחומי העניין שלנו. אבל הן לפחות טורחות, בדרך כלל, להפוך את המידע לאנונימי. חברת כריית מידע ידועה לשמצה, RapLeaf, שעלתה לכותרות בפרשת הדלפת המידע של אפליקציות פייסבוק, לוקחת את זה כמה צעדים יותר מדי.

מעתה היא מציעה שירות מהפכני: תמורת תשלום, תוכל לשלוח לה כתובת מייל או סתם כתובת מגורים, ולקבל שורה של פריטי מידע על האדם שמאחוריהם. למשל, פרטים דמוגרפיים (גיל, מין, מיקום), כלכליים (הכנסה, בעלות או אי בעלות על בית, מקצוע), תחומי עניין, ואפילו סיכום של יכולת ההשפעה החברתית שלו. את כל המידע הזה, שחלקו נאסף מאתרים ממשלתיים רשמיים, מתעתדת Rapleaf להעמיד לרשות אנשי שיווק.

החברה מתגוננת מפני ההאשמות המתבקשות באמצעות האמירה שלפיה מי שלא רוצה להכנס למאגר המידע שלה, יכול להודיע לה על כך והיא תוציא אותו. נו, באמת לא יכולתם למצוא תירוץ עלוב יותר? כדי לעדכן את ראפליף, אתה קודם כל צריך לדעת שהיא קיימת, שהיא אוספת עליך מידע, ומה המשמעות של זה. רוב האוכלוסיה לא יודעת, לא תדע, ותישאר חשופה.

ובנימה אופטימית זו...

ואם נציע לך כל מיני שירותים חמודים?

שיטה נאלחת במיוחד לאסוף מידע על אנשים, כזו שחביבה במיוחד על משטרים אפלים, היא Deep Packet Inspection, כלומר בחינה של חבילות ה-TCP/IP, אבני הבניה של הרשת, בשלב שבו הן נעות בין המחשב של השולח למחשב של הנמען. כלומר, נמצאות במחשבי ספקית הרשת או בשרת אחר.

השיטה הזאת אינה מוגבלת לדיקטטורות: ממשלת בריטניה ננזפה בעבר בידי האיחוד האירופי על כך שאיפשרה לספקית הרשת הגדולה בממלכה, BT, להשתמש בשירותיה של חברה ידועה לשמצה בתחום, Phorm. המטרה, כמובן, היתה לברר מה מעניין את המשתמש ולהתאים לו פרסומות.

זמנים רעים עברו על פורם (מבחינתה, כמובן. מבחינת הגולשים הבריטים זה לא היה רע כל כך), אבל כעת היא חוזרת לעצמה. היא וחברה אחרת בתחום, Kindsight, התחילו שוב לרחרח מידע אישי. אבל הן למדו מהתקלה של הסיבוב הקודם: בפעם הקודמת המעקב נעשה במסתרים, ללא עדכון הגולשים. אנשים ממש לא אוהבים את זה. עכשיו, בגרסה החמודה והפרוותית שלהן, חברות המעקב מספקות שירות: אבטחת רשת או "חוויה מעוצבת" עבור המשתמש, שבתמורה מעניק להן את הזכות לחטט בתעבורה שלו. מדובר למעשה באותו סוג עסקה בדיוק שעושה המשתמש עם פייסבוק: תנו לי שירות, וקחו בתמורה את הפרטיות שלי.

לפני שלוש-ארבע שנים, כשפורם פעלה בבריטניה ללא כל הודעה מוקדמת, אנשים לא היו רגילים לכך. עכשיו, אחרי שלוש-ארבע שנים של פייסבוק, הם התרגלו. וכרגיל, האנשים שמוכנים למכור את הפרטיות שלהם מסכנים גם את הפרטיות של אנשים אחרים, שכמו בפרשת האפליקציות - אפילו לא יודעים שהמידע שלהם נחשף.

 

זאת עדיין הכלכלה, טמבל

האגדה הנפוצה על הרשת, שנמאס כבר להתמודד איתה אבל היא מתעקשת להיות איתנו, אומרת שהיא תיצור שוויון בין כל בני האדם, תיתן לכולם גישה לכל המידע ותקדם את כולנו למישור תודעה אחר. וירבצו נמר עם גדי יחדיו, ולא ידעו עוד מלחמה, אלא אם מדובר בהתקפת ציפורים זועמות. אוםםםםםםם.

נו, סין ודיקטטורות אחרות כבר הוכיחו שזה לגמרי לא מדויק, ושממשלות מסוגלות, אם הן ממש רוצות, לקבוע לאזרחיהן לאיזה מידע יהיה להם גישה. ועכשיו מתחוור למי ששכח שלפני שאנחנו מדברים על חופש הדיבור וחופש המידע, צריך קודם כל לדאוג לחופש מעוני וממחסור.

מחקר של מכון Pew מצא שאם ההכנסה של משק בית אמריקאי כלשהו גבוהה מ-75 אלף דולר בשנה, הסיכוי שהנפשות הפועלות בו יגלשו ברשת "לפחות מדי פעם" עומד על 95%. אם ההכנסה נעה בין 75-30 אלף, הנתון הזה צונח ל-75%. אם ההכנסה נמוכה מ-30 אלף, הוא יורד עוד יותר, ל-57%.

אבל זה לא עוצר שם. הסיכוי למצוא חיבור אינטרנט מהיר במשקי בית עם הכנסה של יותר מ-75 אלף עומד על 93%, לעומת 85% בבתים עשירים פחות. ב-95% ממשקי הבית האמידים יש לפחות טלפון סלולרי אחד, לעומת 83% אצל מי שמרוויחים קצת פחות. הסיכוי למצוא מחשב שולחני - 79% לעומת 55%. לאתר מחשב נייד -79% לעומת 47%. ובכל מה שקשור לאייפדים, טאבלטים אחרים, ספרים דיגיטליים, משחקי קונסולה וכל השאר – טוב, אתם מבינים את העקרון.

כל זה יוצר את הפער הדיגיטלי שמדברים עליו כל כך הרבה. הוא מסוכן מפערים חברתיים קודמים, כי מהירות האימוץ של טכנולוגיית המידע על ידי אלה שיש להם – כולל המגזר הממשלתי, שמתחיל להעביר יותר ויותר שירותים לרשת – גבוה הרבה יותר מיכולת ההתמודדות עם הפער של אלה שאין להם. בגלגול קודם, ראש הממשלה נתניהו הבטיח "מחשב לכל ילד", אבל אנחנו יודעים מה קרה עם זה.

תשכחו מהשאנטי

 

הודו, הדמוקרטיה הגדולה ביותר בעולם, הצליחה לבצע תרגיל יח"צ שבחוגי ההסברה הישראלית יכולים רק לקנא בו: היא מוכרת את עצמה לשני קהלים בו זמנית, קהל ההייטק שמסתכל על הבום הטכנולוגי שלה, וקהל הניו אייג', שמאמין משום מה שיש בה סודות עתיקים ועמוקים שאינם מוכרים לעולם המערבי. העובדה שחלק ניכר מאנשי ההייטק הם גם קצת ניו אייג'יים לא מזיקה בכלל.

אבל רוב אוכלוסיית הודו לא חיה בערים ולא עובדת בהייטק, גם לא באשרמים. היא חיה בכפרים, ורמת החיים שם, כמו גם רמת ההשכלה והסובלנות, נמוכה משמעותית מזו של הערים. דוגמה קלאסית לכך הגיעה השבוע.

מועצת כפר בצפון הודו, לאנק שמו, קיבלה החלטה יוצאת דופן: היא אסרה על נערות לא נשואות להשתמש בסלולרי, והתירה לנערים לא נשואים להשתמש בהם רק תחת פיקוח הוריהם. הסיבה לכך היא החשש שהמכשירים המסוכנים יאפשרו לנערות לארגן לעצמן נישואים ללא פיקוח המשפחה – ונישואים כאלה נגמרים לעיתים קרובות במה שמכונה בלשון מכובסת "רצח על רקע כבוד המשפחה", כשהכוונה היא בעצם ל"רצח על רקע כבוד הפאלוס של הגברברים".

במחוז שבו שורץ לאנק, 54 זוגות נמלטו בחודש האחרון משליטת משפחותיהם – ונרשמו בו גם שמונה מקרי רצח כאלה. המועצה הכפרית של לאנק חולשת על כ-50 אלף איש. אז הטכנולוגיה שמגיעה להודו באמת משנה את פניה – אבל נתקלת בהתנגדות אלימה מצד החברה השמרנית. גם את זה צריך לזכור.

קצרצרים

הפנטגון ומחלקת המדינה נכנסו לכוננות ספיגה, לאור הערכות שוויקיליקס עשוי להדליף בקרוב, אולי אפילו מחר, המון מסמכים של מחלקת המדינה שיחשפו סודות דיפלומטיים מביכים. ההדלפה, כרגיל, מתוכננת בשילוב עם עיתונים מובילים, וגם הפעם מנסים לטעון שהיא מסכנת חיים. הפעם התירוץ הזה נשמע לא אמין אפילו לאלו שמשמיעים אותו: הם אומרים שההדלפה "עשויה, פוטנציאלית" לסכן חיים. אולי הם מתכוונים לאפשרות שהילארי קלינטון תחטוף התקף לב.

עוד יום, עוד טמטום באפסטור: מעתה, הודיעה החנות החמקמקה של אפל, היא לא תאפשר יותר אפליקציות של תחנות רדיו בודדות, אלא רק יישומים שמאפשרים האזנה למאות תחנות. ההחלטה התקבלה למרות העובדה שתחנות הרדיו נמצאות בתחרות קשה זו עם רעותה. מתנגדי השטות החדשה מצביעים על כך שיש מאות אפליקציות לפנסים או מפות ושכל פיצריה יכולה ליצור לעצמה אפליקציה, בלי להכיל את המתחרים. אבל לך תכניס הגיון לאימפריה של סטיב ג'ובס.

ביז סטון, אחד המייסדים של טוויטר, הירהר בקול באפשרות שהשירות יוסיף שירות חדשות, או יעבוד עם אחד. "שירות חדשות של טוויטר", הוא אמר לרויטרס, "יהיה משהו פתוח מאוד ויעבוד עם ארגוני חדשות מכל העולם". הוא ציין שמימיו הראשונים של השירות הוא הפך למקור חדשות מאנשים שנמצאים סמוך למוקדי ההתרחשות. בטוויטר מיהרו להבהיר שמדובר ברעיון בלבד, ולא בתוכנית ביצועית, לפחות לא בקרוב.

דיווחנו לפני כשבוע על שחרורו מהכלא המצרי של הבלוגר כרים עאמר, שריצה ארבע שנות מאסר איומות משום שעיצבן את המשטר ואת אנשי הדת. באופן מפתיע, העובדה שהוא עונה בידי המשטר לא גורמת לו לחשוב שמדובר במשטר חיובי או מועיל, וההתקפות עליו מצד הממסד הדתי הרקוב לא הפכו אותו לאדם מאמין. הוא גם אומר שהוא מתכוון להמשיך ולכתוב. מצרים והעולם המוסלמי, ולא רק הם, צריכים עוד אנשים כמוהו.

חברת CWJobs ערכה סקר כדי לברר מה אנשים חושבים על תעשיית המידע. מסתבר ש-46% אומרים שהיא נראית אטרקטיבית יותר היום מאשר לפני חמש שנים. 40% מהם אמרו שהסיבה לכך היא מוצרים כמו האייפד, ואחרים הביעו את סגידתם לשורה של אלילים – בסדר יורד, סטיב ג'ובס, מארק צוקרברג(!), מייקל דל(?!), סטיב באלמר ולארי פייג'. החברות שאנשים היו רוצים לעבוד בהן, בסדר יורד, הן גוגל, אפל ומיקרוסופט. הם כנראה לא שמעו על כך שמסלול הקריירה הנכון היום הוא לעבוד בגוגל, ואז להעמיד פנים שאתה עומד לערוק לפייסבוק כדי לשפר את התנאים שלך.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה החמישית)
• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.
• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"