פינוי, כיבוי, פיצוי

עם כיבוי הלהבות ביערות הכרמל צצה סוגיית גודל הפיצוי שיקבלו בעלי הנכסים שנפגעו. מבדיקת "כלכליסט" עולה כי בין עצי היערות מסתתרת סוגיית פיצויים ענקית, שנשכחה במהלך השנים, ובמרכזה מאות בעלי קרקע בכרמל שאדמותיהם הופקעו על ידי המדינה מבלי לשלם פיצוי.

מהבדיקה עולה כי המחלוקות בנושא בעלות הקרקעות מגיעות עד לימי המנדט הבריטי. בתקופה זו רכשו מאות יהודים ממדינות אירופה השונות שטחים בכרמל. באותה תקופה חלו כמה תוכניות מנדטוריות על הקרקע, ביניהן תוכנית גלילית מספר 170. על פי התוכניות, חלק מהקרקעות יועדו למגורים וחלקן לחקלאות. אך בשנות השישים החלה המדינה לקדם תוכנית חלופית שמטרתה להפוך את השטח כולו לפארק לאומי ולהקפיא את הבנייה ביערות.

ההזדמנות שיצר אסון השריפה: זה הזמן לבנות בכרמל אהוד המאירי, יו"ר פירמת שמאי המקרקעין אהוד המאירי ושות': "עם כל הצער על נזקי השריפה, דווקא עכשיו נוצרה הזדמנות לפיתוח בנייה בחלקים מהכרמל הסמוכים ליישובים קיימים" שי פאוזנר, 18 תגובותלכתבה המלאה

בעלי קרקעות רבים לא הספיקו לממש את זכויות הבנייה שניתנו להם קודם על הקרקעות. דיירי שכונת וולפסון, שעלתה לכותרות על רקע השריפה האחרונה, הם בעלי הקרקע היחידים שהצליחו לממש את זכויותיהם. מדובר בשכונה קטנה ובה קבוצת בתים בודדים בסמוך למלון יערות הכרמל שנבנו בטרם הוקפאה הבנייה. מלון יערות הכרמל נבנה מתוקף תוכנית משנת 1968 שהתירה בניית סנטוריום, מעין בית מרפא לנפגעי השואה, ובנייתו מומנה על ידי הגרמנים. ב־1995 נרכש המלון על ידי עו"ד יהודה רווה בשותפות עם חברת בן יקר גת, ובניהולם שופץ והורחב ונהפך למלון יוקרה. לאחר כמה שנים נמכר המלון ליזם דיוויד לואיס.

עו"ד שוב: "מכיוון שהמדינה הלאימה רכוש של אנשים ולא פיצתה אותם, אפשר לפצותם כיום בהיתרי בנייה, ובכספים שיתקבלו מהיטלי ההשבחה לשקם את היערות"

לדברי עו"ד צבי שוב, שייצג במהלך השנים כמה בעלי קרקעות מוקפאות במאבקם נגד המדינה, מינהל מקרקעי ישראל שלח הודעות לבעלי הקרקעות שיועדו לבנייה על זכותם לקבל קרקע חלופית. לבעלים הוצעו קרקעות חלופיות כפיצוי בעתלית, בערד וביישובים אחרים. לבעלי הקרקעות שיועדו לחקלאות לא נשלחו הודעות כלל והם לא פוצו עד היום.

שוב מוסיף כי ב־1969, עם אישור התוכנית להפיכת השטח לפארק לאומי, התאגדו בעלי קרקעות ופנו לערכאות משפטיות בבקשה לשמור על זכויותיהם. המאבק שלהם הגיע עד בג"ץ ובסופו של דבר בעלי הקרקע משכו את העתירה מכיוון שהמדינה הבטיחה להם כי 80 דונם מתוך השטח יופשרו לבניית כפר נופש ובו הם יוכלו לקבל זכויות חלופיות. "זו היתה הטעות הכי גדולה של בעלי הקרקעות, מכיוון ש ההבטחה לא נרשמה בשום מקום ובסופו של דבר הם יצאו קירחים מכאן ומכאן", מסביר שוב.

במהלך השנים הגיעו מספר פניות מצד יורשים של בעלי הקרקעות למנהל מקרקעי ישראל בדרישה לפצות אותם על הפקעת הקרקע מידי בעליהן. עו"ד שוב למשל ייצג יורשים של תושב חוץ בלגי שרכש בשנות ה-50 שני דונם בשטח היערות. המנהל הציע לפצות אותם על פי שווי הקרקע במועד ההפקעה, כלומר שנת 1969 בתוספת הצמדה. הסכום עליו דובר היה 10,000 שקל, סכום שהיורשים טענו כי הוא רחוק משווי המגרש בהווה. שוב ליווה את התהליך בבית המשפט ובסופו של דבר היורשים פוצו היורשים בקרקע חליפית בשכונת גבעת עדן בזכרון יעקב בשווי מוערך של כמיליון שקל. במקרים אחרים מאות בעלי קרקעות אחרים לא זכו לקבל פיצוי בסדר גודל דומה וחלקם אפילו לא אותרו עד היום.

לדברי שוב, היום יש הזדמנות לתקן את העיוות ההיסטורי שנעשה לבעלי הקרקעות: "מכיוון שהמדינה הלאימה רכוש של אנשים ולא פיצתה אותם, אפשר לפצות כיום את בעלי הקרקעות בהיתרי בנייה לכפר נופש, כפי שהובטח להם בעבר, ובכספים שיתקבלו מהיטלי ההשבחה לשקם את היערות".

בניגוד לשוב, עו"ד רווה מתנגד נחרצות לכל בנייה נוספת בפארק. ההצעה של רווה היא שיפור שבילי האש והכבישים באזור והקמת מנחת מסוקים לפינוי חירום. רווה הוסיף כי "שינוי התוכניות בשטח יגרמו להרס הפארק תוך זחילה אטית של קבלנים שינגסו בשטח עוד ועוד, בלחצים שכבר היו בעבר לבנות שם דירות נופש ומסחר".