אף מדינה אינה חסינה מהורדת דירוג

האיום האחרון של סוכנות דירוג האשראי סטנדרד אנד פור'ס להוריד את דירוג החוב הציבורי של ארה"ב נחת כרעם ביום בהיר. החששות לגבי החוב הציבורי, שבעבר היו נחלתן של מדינות מקרטעות בלבד, מעיבים כיום על הכלכלות העשירות בעולם.

המסר שמועבר ברור: אם הגענו למצב שבו מטילים ספק אפילו באיכותן של אג"ח אמריקאיות - שנחשבו תמיד לנכסים הפיננסיים הבטוחים ביותר - אף מדינה אינה חסינה מהתקפה. לפיכך, השאלה כיום אינה האם צריך לצמצם גירעונות, אלא באיזו מהירות, היקף ואמצעים.

בלונדון, ראש הממשלה דיוויד קמרון מנהל התקפה. עם כניסתו לתפקיד, הוא הכריז על תוכנית נועזת לקיצוץ הגירעון התקציבי המחזורי המתואם ב־1.5% מהתמ"ג בכל שנה, והציב יעד גירעון של 3.5% מהתמ"ג ב־2013. קמרון הימר על כך שהמהלך הזה יעודד את הצמיחה ולא יעכב אותה. ואולם, כדי לבטל את ההשפעה הרגילה שיש לקונסולידציה פיסקאלית, צריך להתקיים לפחות תנאי אחד משלושה: ירידה במנגנון החיסכון של משקי הבית, נפילה של שיעורי הריבית ארוכי הטווח ומדיניות מוניטארית רחבה יותר שמחלישה את שער החליפין. בהיעדר התנאים הללו, ההתאמות התקציביות כמעט תמיד גובות מחיר גבוה מהצמיחה.

בבריטניה לא נרשמה ירידה במנגנון החיסכון (משקי הבית שנמצאים בחובות כבדים, כך שעליהם לחסוך יותר), ושיעורי הריבית ארוכי הטווח נמוכים כבר עכשיו. לכן המדיניות המוניטארית נותרה האפשרות היחידה שעשויה לתמוך בפעילות הכלכלית. אולם בשל עליית מחירי הסחורות ושיעורי פריון נמוכים, האינפלציה בבריטניה גבוהה מהתחזיות. למעשה, דו"ח האינפלציה האחרון של הבנק המרכזי באנגליה מבהיר כי בתנאים כאלה, ישנה סבירות גבוהה לעליית שיעורי הריבית. בשל כך, לבריטניה לפתע קשה הרבה יותר להתניע את הצמיחה. ההימור של קמרון עדיין לא ניצח.

המקרה האמריקאי שונה לגמרי. ממשל אובמה, שמתמודד עם שיעור אבטלה עצום, דחה את ביצוע ההתאמות הפיסקאליות כדי להימנע מפגיעה בהתאוששות הכלכלית. ההחלטה של אובמה להמשיך ולתמרץ את הכלכלה בטווח הקצר היתה החלטה הגנתית, אך היא מבליטה את המחסור בחשיבה רצינית בנוגע לדרך ולמהירות שבהן תתבצע קונסולידציה עתידית. עד לאחרונה, תחושת הדחיפות שליוותה את קביעת המדיניות באירופה כמעט לא התקיימה בארה"ב.

באחרונה החל שלב חדש, בזכות הסכם שנקבע ברגע האחרון במטרה להימנע מהשבתת הממשלה הפדראלית, והאישור שנתן הקונגרס לתוכנית התקציב שהציע חבר הקונגרס הרפובליקני פול ריאן. הדיון סביב התקציב נמצא כעת בעיצומו, אך ישנו חוסר הסכמה גדול לגבי הדרכים שבהן יש להשיג את היעדים.

ממשל אובמה תומך בגישה מאוזנת, שבמסגרתה שני שלישים מההתאמה מגיעים מקיצוצי הוצאות ושליש מהעלאות מסים. תוכנית ריאן, לעומת זאת, מאפשרת הפחתה חדה יותר בתקציב, בייחוד קיצוצים בהוצאות החברתיות שיחסלו את שנותר ממדינת הרווחה האמריקאית ויממנו קיצוץ במסים. הפער בין שני המחנות עצום. כתוצאה מכך מתרקמת לה מלחמת התשה סביב התקציב האמריקאי.

וכך שוב, בריטניה וארה"ב מתפקדות כמעבדות ניסוי עבור שאר העולם. גורל הניסוי הבריטי ישפיע באופן מהותי על ההחלטות של מדינות אחרות לפצוח בהתאמות רחבות היקף, ואילו התוצאה של הקרב האמריקאי תשפיע על הבחירות בנוגע לסדרי העדיפויות הקשורים להפחתת ההוצאות ועליית המסים. לתוצאות של הניסויים הללו יהיו השלכות משמעותיות על קובעי המדיניות ברחבי העולם.

ז'אן פיזאני-פרי הוא מנהל מכון המחקר הכלכלי ברוז'ל, ומרצה לכלכלה באוניברסיטת פריז-דופין.

פרוג'קט סינדיקט 2011, מיוחד ל"כלכליסט"