צילום: אוראל כהן
אור ירוק ליחסי הון־שלטון: וינרוט ניצח, הנורמה החברתית הפסידה
המדינה רצתה לגרום לפרקליטי הצמרת לחשוב פעמיים לפני שהם מגלים נדיבות כלפי עובד ציבור שעשוי לטפל בעניינם. אך בזמן שפסק הדין בפרשת וינרוט מבקר קשות את עובד הציבור ויטה, הוא מכשיר מתן טובות הנאה בדיוק לאנשים כמוהו - כל עוד הן ניתנות גם ללקוחות רגילים
הכרעת הדין של עו"ד יעקב וינרוט ופקיד השומה שוקי ויטה משתרעת על פני לא פחות מ־307 עמודים צפופים. נראה כי ניתן היה בקלות לחלק אותה לשתי הכרעות דין נפרדות, שכל אחת מהן מגלמת תפיסת עולם שונה לחלוטין: כ־100 עמודים מהכרעת הדין מוקדשים לביקורת חריפה ביותר על מעשיו של ויטה, שהורשע בשלוש עבירות של מרמה והפרת אמונים; לעומת זאת, ב־150 העמודים המתייחסים לווינרוט כמעט אין מילת ביקורת עליו - להפך: הם כוללים פירוט נרחב של כל טענות ההגנה של וינרוט, אחת לאחת, וקבלתן כטענות אפשריות וסבירות ביותר מול טענות המדינה.
החלק הנוגע להרשעתו של ויטה בעבירות של הפרת אמונים אינו מחדש דבר וגם אינו מפתיע כלל. השופט גלעד נויטל חוזר על אמירות שנקבעו בפסיקות אחרות, שלפיהן התנהלותו של עובד הציבור ויטה - שמחד קיבל ייצוג משפטי מווינרוט ומאידך טיפל בשומות של לקוחותיו - אינה מתקבלת על הדעת.
נויטל מציין כי סביר שוויטה "עלול להיות חייב לווינרוט" נוכח העובדה שקיבל ממנו ייצוג משפטי בעבר, ומזכיר כי "ויטה הוא בתפקיד בכיר ורם של פקיד שומה גוש דן", ושהוא טיפל בלקוחותיו של וינרוט, הנישומים מיכאל צ'רנוי וארקדי גאידמק, אשר הסכמי המס בעניינם היו "מיוחדים וחריגים". "במצב דברים זה", כותב נויטל, "נוצרה פגיעה מהותית ממשית באמון הציבור בעובדי ציבור ובמערכת השלטון, בטוהר המידות של עובדי ציבור, ובפעילותו התקינה של המינהל הציבורי".
עבירת השוחד אינה המסגרת המתאימה
אלא שמבחינת הפרקליטות, חשיבות התיק לא היתה קשורה לוויטה, אלא לווינרוט. המדינה ניסתה באמצעות תיק תקדימי זה לבסס נורמה ערכית וציבורית, שתגרום גם למי שאינם עובדי ציבור ואינם יכולים בשל כך לעמוד לדין בגין הפרת אמונים, לחשוב פעמיים לפני שהם נותנים כל הטבה או הקלה לעובדי ציבור שעשויים לשרת אותם.
נויטל מבהיר כי עבירת השוחד החמורה שבה הואשם וינרוט - שלא יכול היה להיות מואשם בהפרת אמונים שכן אינו עובד ציבור - אינה המסגרת המתאימה לקביעת נורמה ערכית כזו. בתיק כמו זה, שבו הראיות נסיבתיות בלבד, מספיק שווינרוט יציג גרסה חלופית סבירה כדי למוטט את תיק השוחד, וכדי להשיג הרשעה היה על המדינה להוכיח ששוחד הוא "המסקנה ההגיונית היחידה". בהמשך, על פני 150 עמודים מפרט נויטל את כל ההסברים הסבירים האחרים שאותם הציג לו וינרוט, ונראה שהוא בהחלט מקבל אותם.
שוקי ויטה לא לבד:
נויטל מוסיף ומבהיר לפרקליטות כי "בתמיהות אין די להרשעה", ונראה כי ממילא הוא עצמו כלל אינו שותף לתמיהות. מי שמקווה למצוא לצד הזיכוי מעבירת השוחד אמירה ערכית כלשהי, או אפילו רק הרמת גבה על כך שפרקליט צמרת מעניק ייצוג משפטי לעובד ציבור ובמקביל פועל מולו בתפקידו הרשמי של עובד הציבור ועבור לקוחותיו - לא ימצא אותה לכל אורכה ורוחבה של הכרעת הדין. הנורמות הערכיות נותרו מחוץ להכרעת הדין בכל הנוגע לווינרוט, ונויטל התמקד אך ורק בשאלה האם הסבריו של וינרוט מתקבלים על הדעת.
חלק נרחב מהכרעת הדין מוקדש לעיסוק בשאלת הנורמה שהיתה נהוגה במשרדו של וינרוט, ולמעשה זיכויו מעבירת השוחד נשען במידה רבה מאוד על העובדה שגם לקוחות אחרים במשרדו נהנו ממדיניות התעריפים הייחודית שלו.
טבלת הלקוחות של וינרוט, שכללה עשרות דוגמאות ללקוחות שקיבלו מידיו ומידי עובדיו שירות משפטי בחינם או בתעריף נמוך יחסית, נחשפה "בכלכליסט" בינואר 2011, ועוררה תגובות מעורבות. היו שטענו כי וינרוט נמצא במצוקה ולכן נוקט טקטיקה של "תמות נפשי עם פלישתים", ולמעשה מוכיח כי היה צריך להעמיד לדין עוד לקוחות רבים שלו.
ואולם, זו רחוקה מלהיות תמונת המצב שנקבעה על ידי נויטל. שופט המחוזי אימץ למעשה את הטענה של וינרוט וקבע כי הדוגמאות שהציג לו מעלות "אפשרות סבירה ששכר הטרחה ששילם ויטה איננו חריג או מופחת, ושוויו האובייקטיבי הנו בר־השוואה לזה של לקוחות אחרים".
ואיפה השופט זפט?
נויטל מפרט דוגמאות רבות מתוך אותה טבלה בהכרעת הדין שלו, ומציין שורה של לקוחות - בהם עובדי ציבור - שקיבלו, בדומה לוויטה, שירות משפטי נרחב תמורת תשלום לא גבוה.
מעניין שמתוך שלל הדוגמאות המובאות בפסק הדין נפקד דווקא מקומו של השופט יהודה זפט. כפי שנחשף ב"כלכליסט", זפט ורעייתו קיבלו שירות משפטי ממשרדו של וינרוט במשך חמש שנים בראשית שנות התשעים, כולל 12 נסיעות של השותף בזמנו עו"ד בעז בן צור לבית המשפט בחיפה, ושילם תמורת זאת 16,597 שקל בלבד. וינרוט ראה בזפט את אחת ההוכחות המשמעותיות ביותר לכך ששכר הטרחה בגובה 20 אלף שקל ששילם ויטה אינו חריג, ואף ביקש להגיש לבית המשפט את תיקו המלא של זפט, אך נויטל סירב.
נויטל ציין בקצרה כי מקרים נוספים שבהם ניתן שירות משפטי דומה ללא תשלום או בתשלום נמוך יחסית אינם מספיקים כדי לסתור טענת שוחד. עם זאת, לדבריו, הם מלמדים כי במקרה הספציפי הזה ההטבה שניתנה לוויטה אינה הטבה מושחתת.
למעשה, העובדה שרבים אחרים נהנו ממדיניות התעריפים המיוחדת של וינרוט מעידה לדעת נויטל שגביית שכר הטרחה הנמוך מעובד ציבור לא נעשתה ממניעים פסולים. המדינה טענה כי אין להשוות בין ייצוג מי שאינם עובדי ציבור, כמו נזקקים שאותם מייצג משרד וינרוט בהתנדבות, לבין עובדי ציבור שעשוי להיות לווינרוט אינטרס כלשהו מולם בהווה או בעתיד, אך נויטל דחה טענה זו ובמובנים רבים ראה את כל הלקוחות כמקשה אחת.
שירות החנינות החינמי של וינרוט
גם טענת המדינה כי כאשר מדובר בעובד ציבור, חזקה שהשירות ניתן בעד פעולות הקשורות בתפקידו, נדחתה על ידי נויטל. כך למשל, בעניין בקשת החנינה שניסח וינרוט עבור ויטה מבלי לגבות תשלום, נקבע כי בקשות חנינה ניתנו ללא תשלום במשרדו של וינרוט "ללא קשר נראה לעין לזהות הלקוח", כלומר לא רק ויטה נהנה מהשירות בחינם.
מה שעולה מכל דבריו אלו של נויטל היא הקביעה המשתמעת כי פרקליט בכיר יכול להציע את שירותיו בזול, בהנחה או בתשלום "מידתי" לעובדי ציבור, בתנאי שהוא מציע אותם גם למי שאינם עובדי ציבור. במובן זה, זיכויו של וינרוט משאיר טעם חמוץ בפיו של כל מי שעקב אחרי המשפט, שמע את העדויות, עיין במוצגים וקרא את הכרעת הדין. וינרוט זוכה מאישום השוחד וייתכן מאוד שבצדק, אך השאלה שנותרה באוויר ללא מענה והתייחסות היא האם התנהלותו רצויה וצריכה להיחשב כנורמטיבית. על פניו נראה שהשופט נויטל משיב לשאלה זו בחיוב, וטענת המדינה, שיש להפריד בין השירותים המשפטיים שהוענקו לאנשים רגילים לבין כאלו שניתנו לעובדי ציבור - אינה זוכה לדיון.
למעשה, המסר שמשוגר כאן למדינה הוא כי אם ברצונה למנוע מצבים כאלה בעתיד, הרי שעליה לחוקק חוק ברור שימנע אותם ויטיל חובות גם על מי שנמצא במגע עם עובדי ציבור. עד אז, מתן הנחות לעובדי ציבור, לא רק שלא יעלה לכדי עבירת שוחד, אלא אפילו לא יגרור נימה של ביקורת מבית המשפט.
22 תגובות לכתיבת תגובה