חקר ביצועים: השבוע של יעקב וינרוט ויובל שטייניץ
מה צריך לעשות שר האוצר במקום להפליג בתיאורים מטאפוריים על מזג האוויר, זיכויו המוחלט של יעקב וינרוט מעלה כמה תהיות בנוגע לפרקליטות וראש ממשלת יוון פפנדריאו יצא בצעד שקשה להחליט אם הוא נועז או מטומטם
ביווס ובאטהד מסמנים את הקץ
ביווס ובאטהד חזרו השבוע ל־MTV. יש אנשים שהקאמבק הזה עורר בהם צהלות שמחה של תיכוניסטים, וחלק מהביקורות אפילו שיבחו. יש אנשים - אני, למשל - שקיבלו מזה שיעור לחיים: חלאס עם הנוסטלגיה, זמן לזוז הלאה. חומרים ישנים הם אמנם הלחם והחמאה התרבותיים של רוב האנשים בעולם, שעוד מתרגשים מהאייטיז או חושבים שהיה הכי טוב בסיקסטיז. יש כוח אדיר בלשמוע שיר או לראות סרט ולדעת שהם יציפו אצלך לפחות את צלו של המטען הרגשי שהופעל אז, כשהיית צעיר. אבל כל כך הרבה מוצרים תרבותיים מרתקים נולדים בעולם כל הזמן, והם נגישים לנו עכשיו הרבה יותר מאי פעם. אז עוד פעם בדיחות הפלוצים והחצ'קונים מהניינטיז? לשם צריך לחזור? לא, תודה. ותודה על התיאבון המחודש למשהו חדש שהקאמבק הזה פותח.
(אדוה קיזלשטיין)
וינרוט וכל האחרים
קרוב לוודאי שההפסד בתיק יעקב וינרוט יבלום את תשוקת התביעה לחקור עוד ועוד זיקות בין פרקליטי צמרת ועובדי ציבור. זיקות כאלה ישנן כל הזמן. עו"ד חנה מגד, הפרקליטה הבכירה ממחוז דרום, למשל, שכרה את שירותיו של עו"ד אלי ביתן כדי שייצג אותה מול ועדת זיילר. ממש באותה עת היא היתה מעורבת בתיקים של לקוחות של ביתן. נגד מגד הופעל הליך משמעתי, שהסתיים בהסדר טיעון. ומה עם ביתן? חלילה לנו מלחשוד בו ובכוונותיו, אבל בהחלט אפשר לתהות למה וינרוט נשלח לספסל הנאשמים, ואילו ביתן מונה לשופט בית המשפט המחוזי. אז אולי הפרקליטות לא צריכה לוותר לגמרי, אלא לבחור את החקירות שלה טוב יותר.
(משה גורלי)
האיש שלא היה שם לא חזה את המשבר
משהו חסר במשבר הכלכלי הנוכחי. לא חסרות בעיות, לא חסרה דרמה או לכלוכים הדדיים, ובכל זאת יש משהו שונה: אף אחד לא חזה את המשבר הזה, ולא את עוצמתו. המשברים הקודמים הצמיחו כמה "גורואים", אלה שלכתיבת שמם מתלווה אוטומטית צירוף המילים "האיש שצפה את המשבר". הפעם כולם נעלמו ונאלמו. פה ושם אנחנו עדיין נתקלים בהתבטאויות הספורדיות של רוביני, פולסון או סורוס על חומרת המצב, אך נראה כי גם הם עושים זאת רק כשכבר ממש אין ברירה. היעדר הגורואים אינו מטריד כשלעצמו, ואפילו אפשר לראות בו סוג של ברכה. אבל למה זה קרה? האם משום שסוף כל סוף הכלכלנים הפנימו כי אינם יודעים לחזות את העתיד, או משום שהפנימו כי השיטה הכלכלית המקובלת הגיעה לסופה, ואין מה להוסיף?
(סופי שולמן)
פפנדריאו בצעד נועז או מטומטם
כמה ימים אחרי שמנהיגי האיחוד האירופי הצליחו סוף סוף לגבש תוכנית הצלה לגוש היורו, ובמרכזה תספורת של 50% לחוב היווני, נזכר ראש ממשלת יוון יורגוס פפנדריאו שהוא אינו מסוגל לקבל את ההחלטה הדרמטית ומעדיף לשאול את הציבור אם הוא רוצה את חבילת ההצלה. פפנדריאו הכריז על משאל עם בינואר, בצעד הזוי שגורר את יוון אחורה ומציב אותה שוב על פי התהום. למה? אולי כי באמת יש לו אמון עמוק בציבור. סקרי דעת קהל הראו אמנם כי רוב היוונים מתנגדים לתוכנית החילוץ בשל צעדי הצנע המפלצתיים הכרוכים בה, אך התרחיש שלפיו ייאלצו לפרוש מגוש היורו על רקע חדלות פירעון מפחיד אותם עוד יותר. כך שקשה לדעת אם החלטת ראש הממשלה נועזת, מטומטמת או סתם חסרת נימוס. אולי בינואר נגלה אם אפשר לסמוך על הציבור במדינה אחת שימנע טרגדיה אירופית גורפת.
(תמר טוניק)
שטייניץ צריך להיפטר מהנהלים
הדרך לממשל תקין רצופה כוונות טובות שלעתים אינן מתיישבות עם השכל הישר, והסאגה של מינוי מנהל לרשות המסים היא הוכחה טובה לכך. הוקמה ועדת איתור, המליצה על מועמד, שר האוצר יובל שטייניץ דחה את ההמלצה ופנה למשה טרי שיקבל את התפקיד, הוועדה פסקה שטרי אינו עומד בדרישות, שטייניץ ביקש למנות ועדה חדשה, בג"ץ הקפיא את המהלך, ורשות המסים מייחלת למנהל כבר חודשים. לא נעים. ועדות איתור נועדו להפוך את המינויים של בכירים בשירות הציבורי לנקיים ומקצועיים יותר. אבל מי יכול להבטיח שחברי הוועדה נטולי פניות וחסרי אינטרסים? ומה יותר הגיוני משר שימנה אנשים שהוא בוטח בהם וסומך על כישוריהם? אם אין לנו אמון בשרים שימנו אנשי מקצוע, אולי כדאי קודם כל להחליף את השרים. התקלה ברשות המסים היא הזדמנות להיפטר מוועדות האיתור אחת ולתמיד.
(גלית חמי)
שטייניץ מפספס הזדמנות
שר האוצר יובל שטייניץ מפליא בחודשים האחרונים בתיאורים מעולם מזג האוויר. השמים המתקדרים, הסערה שבדרך, הסימנים המדאיגים. הוא צודק - מספר המובטלים באירופה הגיע השבוע לשיא של יותר מעשור, חברת ברוקרים אמריקאית גדולה פשטה את הרגל ונתוני המאקרו בעולם מצביעים על האטה. גם השמים הביטחוניים נראים לא משהו. לנוכח כל זה, סבור שר האוצר, עכשיו זה לא הזמן לעשות שינויים מרחיקי לכת. אז זהו, שהניתוח של שטינייץ נכון אבל המסקנה שלו שגויה. הרי טילים ואיומים על המשבר הממשמש ובא תמיד יהיו כאן, ודווקא עכשיו, דווקא מכיוון שהמאקרו הישראלי נראה טוב, צריך לנקוט צעד גדול לשיפור המיקרו, החיים של כולנו. בכלכלית זה אומר להגדיל את התקציב, בחוכמה ובאחריות.
(גולן פרידנפלד)
צלרמאיר החמיץ את הקאמבק
לפני חודשיים התראיין כאן עו"ד מיקי צלרמאיר, מבכירי הפרקליטים המייצג בין השאר את קרן אייפקס. מחאת הקוטג' היתה בעיצומה וברקע ריחפה הדרישה לפרסם את דו"חות תנובה. לפרסם? צלרמאיר סיפק את הדימוי הציורי הבא: "אתם יכולים לבקש ממני את האמפייר סטייט בילדינג, אבל אם אין לי אותו - אני לא יכול להביא אותו (...) למה שתנובה תכין את הדו"חות? כי מישהו קם בבוקר והחליט לבלבל לה את המוח? קשקוש טוטלי ופופוליזם".
חודשיים חלפו, ובמהלכם רשות ההגבלים העסקיים פתחה בחקירה נגד תנובה, היו"ר זהבית כהן התפטרה, ותנובה החליטה לספק מרצונה החופשי את האמפייר סטייט. אגב כך היא פתחה את הדרך למסחר מחדש במניות של מבטח שמיר, השותפה והיריבה המרה שלה בתנובה. כך שמה שהתגשם, רק בכיוון ההפוך, היתה האמירה של צלרמאיר על מאיר שמיר באותו ראיון: "כשאלוהים בא אליך, מבקש ממך לקחת מתנה ואתה אומר לו 'לא תודה, לא רוצה' - אתה תחטוף בגדול. תאוות הבצע יכולה להרוג אותך".
(עומרי כהן)
המיתון כבר כאן
זה לא ריח הבמיה. זה גם לא ריח השינוי, התקווה או המלחמה. וזה גם לא הסתיו. הריח הזה באוויר עכשיו הוא ריח של מיתון. נישאים על גלי מחאת הקיץ, עוד נדמה לנו שיהיה בסדר, וכך בלי שנרגיש זוחל מתחתינו השפל הבא. הירידה בצריכה כבר החלה, הצמצום בפרסום ניכר, ותכף השינויים הללו יתחילו להשפיע על הענפים שמתפרנסים ממכירות ופרסום. הבורסה נופלת, והקיצוצים, הפיטורים וההקפאות כבר הגיעו לבתי ההשקעות וגם לחברות הסלולר. עד סוף החורף כנראה נראה אותם גם בענפים אחרים. הדקו את החגורות, אנחנו צוללים.
(גבי קסלר)
7 תגובות לכתיבת תגובה