חקר ביצועים: השבוע של פישר, דנקנר וצוקרברג

צוקרברג נכנע לעולם האמיתי

בגיל 22 מארק צוקרברג כבר סירב להצעה למכור את פייסבוק תמורת מיליארד דולר. בהמשך הוא דחה הצעות מפתות עוד יותר. אם זה היה תלוי בו, כנראה הוא היה משאיר את פייסבוק בידיו הבלעדיות לנצח ושומר הרחק מעיני הציבור את הנתונים הכספיים והמידע המלא על פעילות הרשת החברתית. אבל החברה הגיעה למספר המשקיעים המקסימלי שהחוק מתיר לה, וצוקרברג נגרר להנפקה הקרובה בעל כורחו. כן, האיש שהפך את כולנו למכורים לשיתוף סירב להיכנע לחוקי הרשת ולשתף בעצמו, עד שנאלץ להבין שבעולם האמיתי, לכוח ולאהבת השליטה שלו יש גבולות. לפחות הם שווים 100 מיליארד דולר.

(איתי שמושקוביץ)

עונת הקניות היא צפירת הרגעה

בעונת חג המולד הזאת יוציאו האמריקאים בשופינג, לפי הערכות, לא פחות מחצי טריליון דולר. יריית הזינוק נשמעה בשבוע שעבר, בחצות הלילה שבין חמישי לשישי. רשתות גדולות ברחבי המדינה פתחו את הדלתות ונתקלו בהמונים תאבי קניות, שאפילו הרשו לעצמם לשלוף תרסיס פלפל ולתקוף קונים אחרים ברגע האמת. מחוץ לקניונים האבטלה עדיין עומדת על 9%, ובצמיחה נרשמת האטה מדאיגה. אוקיי, אולי היא לא מדאיגה. לפחות לא את האמריקאים. הם שומרים אמונים למורשת, ולא נותנים לתחזיות על מיתון עולמי לקלקל להם את החגיגה. בעצם זאת צפירת הרגעה לחוזי השחורות - מכונת הצריכה האמריקאית לא תשקוט, ויהי מה.

(תמר טוניק)

אברכהן מביא שינוי מרענן

איציק אברכהן | צילום: סיון פרג'

איציק מה? איציק אברכהן. זה המנכ"ל החדש של שופרסל, רשת המרכולים הגדולה בישראל. השם לא ממש מוכר גם בתוך הקהילה העסקית - אברכהן אינו נוהג לפקוד את אירועי המינגלינג שלה או לככב בעמודי העיתונים הכלכליים. כך גם ניר שטרן, המנכ"ל החדש של סלקום, שלפחות בעניין הפרופיל הציבורי הוא היפוכו של עמוס שפירא. עוד בטרם הוכיחו את כישוריהם כמנכ"לים, שטרן ואברכהן כבר אחראים לשינוי מרענן במגזר הפרטי, שאת התפקידים הבכירים בו איישו במשך שנים חברי גילדה מצומצמת של אנשים ועוד כמה כוכבים לרגע, פה ושם. מוקדם לדעת אם האכזבה שהנחילו הטאלנטים במשבר האחרון היא שהניבה את הטרנד הזה, אבל כבר עתה ברור שלכולם זה יעלה פחות. אולי הדרך להחזיר את שכר המנהלים לפרופורציות היא פשוט לוותר על הכוכבים.

(גלית חמי)

החברה לישראל חברה גלובלית יחידה

עידן עופר | צילום: גלעד קוולרציק

אפשר להגיד הרבה דברים על עידן עופר, אבל העובדה היא שכאשר כולם רק מדברים על גלובליות - החברה לישראל היא כבר מזמן חברת השקעות בינלאומית אמיתית. מספר הפרויקטים שהחברה מעורבת בהם בחו"ל מרשים: היא שחקנית מרכזית בשוק האנרגיה וייצור החשמל בדרום אמריקה, שותפה בבטר פלייס, קשורה בהסכמים אסטרטגיים של טאואר עם גופים מובילים, ואפילו שולחת את כיל לקנות מכרות ומחצבים במדינות שונות. השבוע הצטרף לרשימה המיזם השאפתני קורוס, המכונית הסינית־ישראלית ששואפת להתמודד ראש בראש עם טויוטה, יונדאי ופולקסווגן. נכון, יש בתיק ההשקעות של החברה לישראל כאב ראש שנקרא צים, אבל השבוע עופר לא היסס והכניס את היד לכיס כדי לתמוך בחברה. ככה נראה ניהול גלובלי.

(גולן חזני)

פישר בדיעבד

סטנלי פישר | צילום: בלומברג

עשרה קבין של חוכמה ירדו לעולם, תשעה נטל בנק ישראל. ובכל זאת, אפילו שם לא הצליחו לנבא שהורדת הריבית בימי המשבר ב־2008 תנפח בועת מחירים בענף הנדל"ן. ברבות הימים סיפר הנגיד סטנלי פישר שהתופעה מתועדת היטב בספרי התיאוריה הכלכלית, אבל בבנק לא ראו את זה מגיע. לגל הורדת הריבית הנוכחי, שהתחיל לפני חודש, בנק ישראל כבר הגיע מוכן. הפיקוח על הבנקים גרם בשנה האחרונה לכך שלבנקים לא יהיה כדאי לתת משכנתה בריבית פריים ולכן סביר להניח שבועת המחירים לא תחזור להתנפח. מתברר שאפילו בבנק ישראל יודעים להיות חכמים בעיקר בדיעבד.

(שאול אמסטרדמסקי)

טרכטנברג צריך לצאת לרחובות

יותר מחודשיים חלפו מאז הגישה ועדת טרכטנברג את המלצותיה, וכלום לא קרה. נתניהו ושטייניץ שולפים את המשבר באירופה כדי להסביר למה גם עכשיו זה לא הזמן לטפל ביוקר המחיה ובצדק החברתי. הרי "עכשיו צריך פשוט לשרוד". מהם אין מה לצפות ליותר מדי. גם לא מאהוד ברק ומשה גפני - מבחינתם המחאה היתה לא יותר ממכה קלה בכנף. אבל לאן נעלם פרופ' מנואל טרכטנברג עצמו, שרואה איך הפוליטיקאים והאינטרסנטים מורטים את הנוצות מהדו"ח שלו ולא אומר מילה? איפה אתה, מנואל? אם אתה חושב שצריך לעשות שינוי, עוד לא מאוחר לוותר על הרעיון. צא לרחובות ועמוד בעצמך בראש המפגינים. אז כבר לא יוכלו להתעלם ממך.

(גבי קסלר)

דנקנר שכח את הכלל

נוחי דנקנר | צילום: אוראל כהן

בשיא הסחרחורת שאליה נקלעה אי.די.בי בחר השבוע נוחי דנקנר להשקיע בקרדיט סוויס עוד 200 מיליון שקל. ההשקעה הזאת - אפשר כבר לקרוא לה הימור - מעידה על כך שדנקנר התאהב בפוזיציה של הבנק, ושכח את הכלל הראשון בהשקעות: פיזור סיכונים. לא רק את הכסף שלו הוא מסכן, אלא גם את הכסף בקרנות הפנסיה, קופות הגמל וביטוחי המנהלים של הציבור. האנשים שמנהלים לנו את הכסף עמדו בעבר בתור להנפקות של אי.די.בי והלוו לדנקנר מיליארדים. הם עצמם לא שכחו לפזר סיכונים, אבל אצל דנקנר זה כנראה נראה להם בסדר - אחרת אי אפשר להסביר את השתיקה שלהם לנוכח אסטרטגיית ההשקעות המשונה שלו. אולי גם אצלם מדובר בהתאהבות מעוורת.

(גולן פרידנפלד)

הורביץ כמו כל חולה אחר

בהספד שנשאה על קברו של אביה אלי הורביץ סיפרה בתו ורד שליו־הורביץ כיצד נאלץ להמתין שעות לרופא בעוד מצבו הולך ומידרדר. מנהל שיבא פרופ' זאב רוטשטיין מיהר לשחרר את גרסת בית החולים לאירועים: הוא סיפר שהורביץ ביקש שיתייחסו אליו כמו אל כל חולה אחר, והוסיף שקיבל חדר לבדו והשגחה של אח צמוד. רוטשטיין אישר כי כאשר מצבו של הורביץ הידרדר, הרופאים היו עסוקים בטיפול בחולה אחר. בכך הורביץ באמת לא היה שונה משאר החולים. זו אינה אשמת שיבא כמובן, ואני בטוחה שהמצב בבתי חולים אחרים דומה, אם לא גרוע יותר - כשהרופא עסוק הרופא עסוק. בתו של הורביץ נתנה במה למה שעובר כל מי שנזקק לחסדיה של מערכת הבריאות הציבורית. זאת מערכת שפועלת על הקשקש, ושבה הצוות, מסור ככל שיהיה, נמצא באי־ספיקה תמידית. לעתים קרובות לא מתאפשר לו להעניק את הטיפול הנכון ברגע הנכון לכל חולה וחולה, גם אם הוא חתן פרס ישראל. והבעיה הזאת, חוצת האלפיונים, היא אולי הבעיה החמורה ביותר של ישראל כיום, מכיוון שהיא מאיימת על חיי כולנו. מילולית.

(מיכל פלד פליישר)