דו"ח טכנולוגי: סופר אנלוגי בעולם דיגיטלי

מי אוהב את מה שכתבת

 

פעם, לא כל כך מזמן, למוציא לאור שהוציא ספר היה קשה לדעת מה חשבו עליו הקוראים. הם קנו אותו, כן, אבל האם הם גם סיימו אותו? האם הם אהבו אותו? מספיק בשביל להמליץ עליו? האם הם שנאו אותו שנאת רצח, ונשבעו שלעולם לא קראו עוד מילה שיכתוב הסופר האומלל? המו"ל יכול היה להישען רק על מבקרים, והם – מאז המבקר הפרה-היסטורי הראשון ההוא, שהשתין על ציורי קיר במערות – אף פעם לא היו מדד למתרחש במוחותיהם של הקוראים הרגילים.

הספרים הדיגיטליים משנים את חוקי המשחק, ומספקים למו"לים חלון שדרכו אפשר להציץ אל הקורא. למשל, ניתן לדעת יודעים תוך כמה זמן אנשים קוראים ספר. בממוצע, הספר האחרון בסדרת משחקי הרעב נקרא תוך שבע שעות – ממוצע של 57 עמודים בשעה. יותר מזה: המו"לים יכולים גם לדעת איזה חלק בדיוק של הטקסט משך את תשומת הלב של הקוראים.

זה טוב למו"לים, אבל עלול להיות רע מאוד לסופרים. מדידת הרייטינג, המוכרת מהטלוויזיה ומאתרי התוכן, צפויה להכות עכשיו גם בסופרים - ולהיות מתוחכמת בהרבה מרשימת רבי המכר. אז אולי אף מו"ל לא יגיד לסופרת מצליחה "הפסקה הזו שכתבת אהובה על שני שנדריליון קוראים, נסי לכתוב יותר ככה". אבל מסרים ברוח הזאת כנראה יעברו במרומז, והלחץ על הסופרים לייצר טקסט על פי הזמנה יגבר. ייזהר הקורא - והכותב.

שבוע הספר בכיכר רבין | צילום: טל שחר

 

צניחה חופשית

היה צפוי שהסיכום הרבעוני של RIM, יצרנית הבלקברי, יהיה קשה, אבל מעטים חזו את הקטסטרופה. החברה הפסידה 518 מיליון דולר, למרות הכנסות של 2.8 מיליארד. מניית RIM נראתה לאחרונה כשהיא קופצת בצעקה צרודה מגג הבורסה, ואיבדה 15% מערכה. החדשות החיוביות היחידות, סוג של, הוא שלמניה לא היה כל כך מהיכן ליפול גם קודם.

ואם זה לא הספיק, אז החברה נאלצה להודות שהיא מכרה רק 7.8 סמארטפוני בלקברי ברבעון האחרון, בהשוואה ל-11.1 מיליון ברבעון הקודם. אשר לטאבלט הנכה שלה, הפלייבוק, המכירות שלו עמדו על 260 אלף יחידות יותר מדי. מביך.

המנכ"ל החדש של RIM, תורסטן היינס, כנראה עוד לא קלט שהוא מונה לתפקידו כדי שמייסדי החברה לא יצטרכו לחתום גם על תעודת הפטירה שלה. היינס הבהיר שהוא ממש לא מרוצה מהתוצאות, ומתכוון לעבוד קשה כדי להוציא את החברה מהבוץ בעתיד.

השאלה היא איזה עתיד. כחלק מגל בשורות האיוב של RIM, היא הודיעה שהיא דוחה את השקת מערכת ההפעלה הבאה שלה, הבלקברי X. תאריך היעד החדש הוא 2013, במקום סוף השנה הנוכחית - מועד שעליו היא מדווחת כבר שנה. כל יום שעובר בלי המערכת החדשה הוא יום שבו לאנשים אין סיבה טובה לרכוש בלקברי. במקביל, פיטרה היצרנית 5,000 עובדים. האם RIM בכלל תשרוד בשלום את 2013? בארס טכניקה מפקפקים בכך, והתחילו לעקוב אחר מותה של החברה.

האם גוגל מבינה בני אדם?

 

גוגל הציגה שורה של גרוטאות חדשות (בהן טאבלט), וכמה שירותים חדשים בכנס המפתחים בשבוע שעבר. התצוגה עוררה לא התעניינות, אלא גם שאלה קצת פחות סימפטית מבחינת גוגל: האם היא בכלל מבינה בני אדם?

השאלה עלתה כבר אחרי פרשת גוגל באזז, ב-2010. גוגל ניסתה להפעיל אז את הרשת החברתית הדנדשה שלה (שבינתיים הוחלפה בגוגל+). היא לא היתה בטוחה – בצדק – שהגולשים ירצו בה, אז היא פשוט הכניסה אותה כברירת מחדל. התוצאה היתה סקנדל פרטיות ענק, גוגל שילמה קנסות כבדים, והחברה הודתה שהיא לא בחנה את השירות על בני אדם רגילים, אלא רק על המהנדסים שלה, ושזו היתה טעות.

המוצרים החדשים של גוגל דווקא נראים חיוביים למדי. מפרויקט המשקפיים החכמים (Glass), עבור בתחליף סירי שלה (המכונה Google Now), וכלה בנגן המוזיקה החברתי שלה, Nexus Q. כל אחד מהם, מצד שני, משנה את צורת החיים שלנו, וגורם למחשבים לפלוש אליהם עוד יותר .

מי, ברצינות, באמת ירצה להסתובב ברחובות כשהוא מרכיב את המשקפיים של גוגל, ומקבל מידע בלתי פוסק ולא הכרחי על מה שקורה סביבו? איך הייתם מסתכלים על אדם כזה שמגיע מולכם ברחוב? יש צורת חיים בודדת יותר מזה? מי באמת יגיע לחבר כדי להשמיע לו את השיר החדש והמדהים ששמע זה הרגע, ויתחיל להקיש את הסמארטפון שלו בנגן המוזיקה? ועוד לא דיברנו על גוגל Now, שינסה לחזות מה יהיה – או מה צריך להיות – המהלך הבא שלך.

גוגל נראית כחברה של מהנדסים גיקים, למען מהנדסים גיקים. יש סיבה לכך שחלק ניכר מהמוצרים שלה – ואני אפילו לא אתייחס לגוגל+ - נכשלים: הם פשוט לא מיועדים לאנשים רגילים.

אל הרשת האלחוטית, הסתער!

משטרת איוונסוויל שבאינדיאנה שלחה את יחידת הימ"מ שלה להסתער אל מול המצלמות, על בית שליו בעיירה. השוטרים הסתערו אל הדירה דרך דלת צדדית – הדלת הראשית אפילו לא היתה נעולה – והשליכו רימוני הלם לעבר הדיירת המפוחדת שלה, צעירה בת 18.

ולא, לא היה מדובר בחברה באל קעידה או משהו דומה. המשטרה זיהתה ברשת איומים על אנשיה, הגיעה למסקנה שהאיומים הגיעו מאותו הבית, והסתערה עליו. אלא שזו היתה טעות מביכה בזיהוי: רשת ה-WiFi אצל הצעירה היתה בלתי מאובטחת.

זמן קצר לאחר הפדיחה – ששודרה על ידי הטלוויזיה המקומית – עצרה המשטרה צעיר שחשוד בכך שהשתמש ברשת כדי לשלוח את האיומים. אם אכן עשה זאת, הוא סיכן ללא צורך משפחה אחרת. בפעם השנייה השוטרים היו זהירים יותר, והם לא הפעילו את יחידת הימ"מ. הם פשוט דפקו על הדלת ועצרו את החשוד. העירייה תשלם על הנזק שגרמו השוטרים הנלהבים מדי.

עצה לחיים טובים יותר: נעלו את רשתות ה-WiFi שלכם. אין לכם מושג מי ישתמש בהן. 

קצרצרים

גוגל ושישה ארגונים נגד גזענות בצרפת הגיעו להסכמה באשר למנהגה של החברה להשלים חיפוש אחר מפורסמים צרפתים במילה "יהודי". החוק הצרפתי אוסר על רשימת זהותו האתנית של אדם במאגר מידע. הפרטים על ההסכמה בין הארגונים ובין גוגל אסורים לפרסום, אבל נמסר שגוגל "תסייע למאבק בגזענות", כנראה באמצעות תרומה.

פייסבוק ממשיכה את מאמציה לרדד את התקשורת האנושית למינימום ההכרחי: אחרי שרוקנה את המונח "חבר" מתוכן, ואחרי שהפכה את "מחבב" למושג סתמי ולא ברור, היא עורכת כעת ניסויים בכפתור "רוצה". עד כה, הגולשים היו צריכים לאשר אפליקציית צד שלישי כדי לומר שהם רוצים משהו, או חס וחלילה לנסח משפט בנושא. בקרוב הם יוכלו לרייר בפומבי ביתר קלות.

טרויאנים עליך, מק: ימים ספורים לאחר שאפל נסוגה בשקט מהטענה שלה שהמחשבים שלה חסינים לווירוסים, גילו חוקרי אבטחה עוד סוס טרויאני שתוקף את המשתמשים חסרי המגן של אפל. הפעם לא מדובר בנוכלים שרוצים לבזוז את חשבון הבנק שלכם, אלא במה שנראה באופן חשוד כמו טרור מצד מדינה: התוכנה הזדונית מיועדת לפגוע בפעילים למען זכויות האויגור, אחד המיעוטים שסין מדכאת. מהומות פרצו בחבל האויגור לפני כשלוש שנים, וכתוצאה מכך ניתקה הרודנות הסינית את המחוז מהרשת לחצי שנה.

משטרת לונדון מסרה צו הסגרה לידי ג'וליאן אסאנג', שמתבצר בשגרירות אקוודור בעיר. מנהיג וויקליקס אמור להיות מוסגר לשבדיה, שם הוא מואשם בשני מעשי אונס. בכך שאסאנג' נמלט לשגרירות, הוא הפר את תנאי השחרור בערבות, וצפוי להיעצר ברגע שייצא מהשגרירות. ממשטרת לונדון נמסר כי אם אסאנג' יסרב לציית לצו ההסגרה שנמסר לו, זו תהיה עבירה נוספת מצידו. אקוודור טרם מסרה את תגובתה לבקשת המקלט המדיני של אסאנג'. גם אם תיעתר לבקשה, המשמעות היא שאסאנג' ייהפך לדייר של קבע בשגרירות שלה, אלא אם יחולץ ממנה (ומאירופה בכלל) במבצע חילוץ שוודאי יפרנס דורות של במאים. דברים כאלה כבר קרו בעבר – פוליטיקאי בכיר, לאון גמבטה, חולץ מפריז הנצורה על ידי הצבא הפרוסי בכדור פורח – אבל ספק אם למישהו אכפת מספיק מאסאנג'.  

דרום קרוליינה העבירה חוק שמקשה מאוד על עיריות בתחומה לבנות רשתות WiFi ולספק גישה לרשת לתושביהן. היא לא המדינה הראשונה בארה"ב שמונעת מערים לספק לתושבים שירות בסיסי כזה. למה? ובכן, אם ערים יתחילו להכנס לתחום, הן עשויות לעשות עבודה טובה יותר מאשר איזה תאגיד ענק. אחרי הכל, את ראש העיר שלך קל הרבה יותר לפטר מאשר את מנכ"ל קומקאסט או AT&T אם הוא מפשל באספקת הרשת. חברות הטלפוניה מעסיקות צבאות קטנים של שתדלנים כדי לוודא שהאזרחים לא יקבלו שירות טוב יותר, והן מפעילות לחץ על שורה של מדינות אחרות בארה"ב ללכת בדרכה של דרום קרוליינה. איזה כיף.

• "דו"ח טכנולוגי" בכל יום בתיבת המייל שלכם. להרשמה לניוזלטר לחצו כאן (ובחרו בתיבה השישית)

• לטורים הקודמים של "דו"ח טכנולוגי" - dailytech.calcalist.co.il.

• ל-RSS של "דו"ח טכנולוגי"