אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
אי אפשר לקנות נאמנות צילום: דור מלכה

אי אפשר לקנות נאמנות

יוגב אוחיון מייצג את הישראלי הצעיר - שהסתכל סביבו, למד מהמבוגרים והגיע למסקנה שעדיף לו לדאוג לעצמו ולעזוב

24.09.2012, 09:54 | בקי גריפין

יוגב אוחיון הפך לשחקן הישראלי הכי מדובר בישראל, ואולי אפילו באירופה - ולא בגלל הישג שרשם על המגרש, אלא, בעקבות פרשה צהובה (תרתי משמע) לוגיסטית.

מקריאת כל הדיווחים על השחקן הצעיר לאחרונה, לא ברור האם יש לו סוכן רשמי, או רק "יועצים" למיניהם. גם לא ממש ידוע מה באמת רצה אוחיון בעצמו בתוך כל סבך הסקופים לגבי ״האמת" מאחורי סאגת עונת המלפפונים שעומדת להסתיים.

מה שכן ברור זה שאוחיון עשה מהלך מסריח, פיב"א הכריעה לטובתה של מכבי תל אביב, ויוגב הולך ללבוש העונה מדים צהובים. דיוויד פדרמן ושמעון מזרחי דרשו התנצלות והם קיבלו אותה. הילד התייצב ואמר את כל מה שהיה צריך לומר כדי לכפר על מעשיו - באופן סימבולי זה קרה בימים שבין ראש השנה לערב יום הכיפורים.

האם הוא באמת התכוון לכך? נדמה לי שלא.

אוחיון עם שמעון מזרחי. הפנים את המכביזם? ממש לא, צילום: יובל חן אוחיון עם שמעון מזרחי. הפנים את המכביזם? ממש לא | צילום: יובל חן אוחיון עם שמעון מזרחי. הפנים את המכביזם? ממש לא, צילום: יובל חן

לא הראשון

יוגב אוחיון הוא לא השחקן הישראלי הראשון שניהל מו"מ עם קבוצה אחרת בזמן שהיה תחת חוזה עם קבוצה ישראלית, אבל נראה כי הוא הראשון שנתפס ונתלה בכיכר העיר (או היכל נוקיה) בגלל זה.

במשך שנות הסיקור שלי את הליגה הישראלית, ניתן היה לראות התנהלות דומה מטעם שחקנים, סוכנים, מאמנים וקבוצות. במקרים רבים, קבוצת האם הסכימה למעבר של שחקן כזה או אחר תמורת פיצוי כלכלי כלשהו. אבל שחקנים עזבו בעיקר בגלל האמונה בקבוצה שאם שחקן לא מרוצה - עדיף שילך למקום אחר. במקרים רבים, השחקן עוזב אחרי עונה לא מוצלחת במיוחד ובעיקר בגלל שהמאמן לא חש בהפסד גדול מהאובדן.  

היו עשרות סיפורים ומקרים כאלה קרו במשך עשורים. ומעולם לא שמעתם עליהם.

אז למה דווקא הסיפור עם יוגב התפרץ? כנראה בגלל שמכבי, ודיוויד בלאט, לא היו מעוניינים לוותר עליו. הוא הפך לכלי חשוב מדי במכונה הצהובה. 

באופן אישי, אני מאמינה שהוא היה צריך ללכת ולו רק בגלל שזה מה שהוא רצה. מהצד, או יותר מדויק, מעבר לים, הסיפור הזה מצטייר כמו כוחניות מכביסטית קלאסית. חלק מהקולגות שלי אפילו כתבו בעמודי הפייסבוק והטוויטר שלהם שכל מה שאוחיון עשה הוא להפנים את הרוח הצהובה הדורסנית של שמעון מזרחי וחבריו ולהישאר. האמת? הם מגזימים קצת.

נכון, מכבי לא נקייה מפגמים בדרך ההתנהלות שלה במהלך השנים. אבל יוגב אוחיון לא מייצג מכביזם ולא "הפנים" את המכביזם.

הוא מייצג את הישראלי - זה שדואג קודם כל לדאוג לעצמו. זה שלא רואה ממטר את המילה שלו, גם אם חתום עליה בחוזה מחייב. יוגב מייצג את הישראלי הצעיר, שמסתכל סביב ולומד מהמבוגרים מסביבו - ובהרבה פעמים מגיע למסקנה שבשביל לדאוג לעצמו, הוא צריך לעזוב את מדינתו.

הוא לא יוצא דופן. ממש לא. דברים דומים קורים בכדורסל, בספורט, בשוק הנדל״ן ובתקשורת בישראל. הוא פשוט הפך לשעיר לעזאזל של השיטה (הישראלית) אותה ניסה לנצח.

את עתידו כשחקן, באופן כללי ושל מכבי בפרט - רק הזמן והופעותיו על המגרש יכתיבו. מה הוא ילמד מזה, זה כבר עניין אחר.

   

כמו קטש

אגב, הפעם האחרונה שחרוטה לי בזיכרון בו מכבי הפעילה את שריריה ונפנפה בחוזה נגד רצונו של שחקן לעזוב - היה זה עודד קטש. אז הוא שהה בניו יורק עד לאמצע העונה בזמן השביתה הגדולה הקודמת של ה-NBA ובסוף חזר למדים הצהובים. את העונה הבאה קטש כבר עשה ביוון ואין אוהד כדורסל שלא זוכר אותו מניף את גביע אירופה בעוד נדב הנפלד ודורון שפר יורדים מהמגרש כמפסידים.

בכדורסל, כמו באהבה - אי אפשר לקנות נאמנות. השאלה הגדולה היא האם הסיפור הזה קשור רק לספורט - או לישראל בכלל.

ניתן לעקוב אחרי בקי גריפין בחשבון הטוויטר שלה: @dorothyofisrael

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות