סופית: בעלי הדוכנים יפונו מהטיילת באילת

סוף לסאגת דוכני הרוכלים בשטחי הטיילת באילת -  שופטת המחוזי בב"ש דפנה אבינאלי פסקה כי על בעלי הדוכנים להתפנות משטח הטיילת. 

בדצמבר 2010 החליטה השופטת כי ההסכמים להפעלת הדוכנים בטיילת נחתמו בחריגה מסמכות על ידי ראש העיר הקודם גבי קדוש, וכי הם אף מנוגדים לחוק התכנון והבנייה, דיני רישוי עסקים והסדר הציבורי.

על פסק הדין הוגש ערעור לעליון אשר נדחה ברובו. השופטת נאור אימצה את קביעותיה  של השופטת אבינאלי בנוגע לאי החוקיות שבהפעלת הדוכנים והסיכון הבטיחותי הנובע מהם. עם זאת קיבלה השופטת נאור את טענת בעלי הדוכנים בערעור שלפיה לא ניתנה להם הזדמנות להתגונן בפני צו הפינוי, והחליטה על החזרת הדיון בתיק לשופטת אבינאלי על מנתת שזו תדון בטענות הנוגעוות לצו הפינוי.

בפסק דינה של השופטת נאור נקבע בין היתר כי ישנה חשיבות ציבורית רבה בפינוי מהיר של הטיילת וכי פסק דינה אינו מהווה היתר לעיסוק ברוכלות בטיילת שלא כדין. השופטת אבינאלי אמרה על הדוכנים כי הם "אימתניים ומאלצים את ההולכים בטיילת לפלס דרכם בנתיב הצר שנותר להם במקום ליהנות מאוויר הים והמנוף הנפרש על עבר הרי אדום".

בעלי הדוכנים העלו בין היתר במסגרת הדיון המחודש בתיק טענות לפגיעה בחופש העיסוק. השופטת אבינאלי קבעה כי אין לנתבעים הגנה טובה מפינוי,  וכי נראה שכל מטרתם היתה לעשות שימוש בהליכים המשפטיים כאמצעי להרוויח זמן ולהמשיך בניהול עסקי הרוכלות.

לדברי השופטת, גם אם יאמר כי הנתבעים הוזמנו על ידי ראש העיר הקודם לסחור בטיילת, רישיון רוכלות ניתן לתקופה מוגבלת מראש - שנה בלבד. השופטת הדגישה כי ההיתר שניתן לנתבעים בהסכמי ההפעלה לעסוק ברוכלות במשך 5 שנים, לא רק שהוא נוגד את אופיו הארעי של עיסוק זה, אלא הוא נוגד גם את הוראות הדין והפסיקה.

לדעת השופטת,  עם ביטול ההסכמים שנכרתו בינם לבין ראש העיר הקודם, בטלה גם ההרשאה שהיתה להם לסחור בטיילת, והם אינם רשאים להמשיך ולהפעיל את דוכניהם בשטח הטיילת הצפונית. השופטת דחתה את דרישת הרוכלים להתנות את צו הפינוי במציאת מקום חלופי בנימוק כי דרישה זו אינה במקומה ואף אינה מעוגנת בדין. הנתבעים חוייבו בתשלום הוצאות בסך 50 אלף שקל לאור הימשכות ההליך.