אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
אובמה מסמן לעולם: יותר מס על עשירים צילום: רויטרס

אובמה מסמן לעולם: יותר מס על עשירים

טורי הדעה והפרשנויות שהתפרסמו מאז הבחירות בארה"ב מביאים למסקנה אחת: בדיוק מהמקום שבו נמצא אובמה - כוח יחסי של אחרי ניצחון, לוח זמנים דוחק ומפלגה רפובליקנית מוחלשת ומטולטלת - יגיע הפתרון שימנע הידרדרות כלכלית והוא יבוא על חשבון העשירים. בעולם ייתכן שיאמצו את הצעד

11.11.2012, 08:18 | ארז רומס

1. אובמה סימן מטרה מיידית: העלאת המס על עשירים

אם מישהו בכלל היה זקוק לחיזוק נוסף לתחושה שמערכת הבחירות לנשיאות ארה"ב סבבה סביב הנושא הכלכלי, הגיע שלשום נאומו של הנשיא החדש־ישן ברק אובמה והסיר כל צל של ספק. תוך שהוא מוקף בתומכים הקוטעים את דבריו כל כמה משפטים במחיאות כפיים, אמר אובמה: "צריך להעלות את המסים לעשירים. זאת היתה שאלה מרכזית לכל אורך קמפיין הבחירות, והתוצאות מיום שלישי האחרון הוכיחו שהעם האמריקאי מסכים עם הגישה שלי".

קראו עוד בכלכליסט

אובמה מתייחס כמובן לתוקפן של הקלות המס שנכנסו לתוקף בשנות שלטונו של ג'ורג' וו. בוש ואמורות לפקוע בסוף השנה. נקודת החזרה של אותם מסים מכונה "הצוק הפיסקאלי", שממנו עלולה ארה"ב להידרדר למיתון חמור. זאת, אם הקונגרס לא ישכיל להגיע להסכמה עד סוף השנה, כפי שלא הגיע להסכמה מאז שאובמה איבד את הרוב שלו בו בבחירות האמצע לטובת הרפובליקנים.

ברק אובמה בנאום הניצחון, צילום: אי פי איי ברק אובמה בנאום הניצחון | צילום: אי פי איי ברק אובמה בנאום הניצחון, צילום: אי פי איי

"מטרתנו העיקרית כעת היא להשיג בקונגרס את הרוב הדרוש להגשמת רצונו של העם האמריקאי", הוסיף אובמה ושרטט בכך את המטרה המיידית שלו.

במאמר שכתב לפני היבחרו של אובמה זוכה פרס הנובל בכלכלה ג'וזף שטיגליץ, הוא הסביר את העובדה הפשוטה ששוקי העולם נוטים לאמץ את המודל האמריקאי. להערכתו, לתוצאות הבחירות לנשיאות בארה"ב תהיה השפעה מרחיקת לכת על הכיוון שייקחו הכלכלות הליברליות בעתיד הקרוב. בהסתמך על העיקרון הזה, הרי שניתן לטעון שאם ארה"ב תמשיך ללכת בכיוון של הכבדת נטל המס על העשירים והקשחת הרגולציה על המגזר הפיננסי, גם כלכלות אחרות ייקחו את הדוגמה הזאת, והדבר יהפוך לקונצנזוס. זאת כמובן בהנחה שבכלכלות אחרות יתעורר צורך דומה, ותנאי הכרחי לכך הוא כמובן חוסר שוויון משווע, כפי שקיים בארה"ב.

2. הקושי הנוסף: שיקום הקשר בין אובמה לוול סטריט

לפי דיווח של "הבוסטון גלוב", בקרבת אובמה מעריכים שהנשיא יטיל וטו על כל החלטה של הקונגרס שתאריך את תוקפן של הקלות המס עבור משקי בית המרוויחים יותר מ־250 אלף דולר בשנה. במילים אחרות: הביטחון בניצחונו והעובדה שזאת הקדנציה האחרונה שלו עשויים לגרום לאובמה להקשיח את תדמיתו הרווחת כמי שיגביר את הפיקוח על עשירי המדינה והמגזר הפיננסי. מצד שני, אי אפשר כידוע להגיע לפשרה באמצעות הקשחת עמדות, ולכן אותם מקורבים הזכירו בנשימה אחת שאובמה מגלה במקביל "נכונות מחודשת להגמיש עמדות ולהגיע לפשרה עם הרפובליקנים".

השאלה המסקרנת והבוערת ביותר בהקשר הכלכלי בארה"ב היא כיצד יצליח אובמה מצד אחד לפתור את המשבר העמוק סביב סוגיית הצוק הפיסקאלי, אך מצד שני לשקם את הקשר שלו עם וול סטריט ועשירי המדינה. תשובה חד־משמעית לשאלה הזאת עדיין אין, אבל הערכות יש, והן כמעט תמימות דעים: יהיה בסדר. המחלוקות ייושבו וארה"ב לא תידרדר למיתון חמור, כפי שחוזי השחורות של הצוק הפיסקאלי צועקים בחוצות העיר כדי לגייס תומכים לעמדתם. כעת יש לבחון מדוע מאמינים שיהיה בסדר. שכן מה שנכון לתקופה שלפני הבחירות, לא נשאר בהכרח נכון לתקופה שאחריהן.

באותו יום שבו נאם אובמה, חזר דובר הקונגרס (תפקיד המקביל ליו"ר הפרלמנט) הרפובליקני ג'ון ביינר על עמדתו, ולפיה על ארה"ב להאריך בשנה נוספת את תוקפן של הקלות המס (מעבר לשנתיים שעליהן הוסכם ב־2010) כדי "לאפשר מסגרת זמנים לעבוד על פתרון רחב יותר". ביינר הדגיש בדבריו שהקונגרס אינו מוכן לשקול שום אפשרות שבמסגרתה יועלו המסים על הציבור, עמדה העומדת בניגוד ישיר לזו שאובמה הציג.

אובמה ניצב כיום בפני שלושה יריבים עיקריים, שאף אחד מהם לא מחבב אותו במיוחד, אם לנסח זאת בעדינות: גבעת הקפיטול (הקונגרס בעל הרוב הרפובליקני), וול סטריט (המגזר הפיננסי על מנהליו ושכיריו המרוויחים הון עתק ומשלמים מס מופחת), ומיין סטריט (העסקים הלא פיננסיים, כמו התאגידים הגדולים ומנהליהם הנהנים גם הם מפטורים והקלות מס מאז ימי ג'ורג' בוש).

מיט רומני, צילום: בלומברג מיט רומני | צילום: בלומברג מיט רומני, צילום: בלומברג

3. אנשי וול סטריט ייאלצו לפנות לתחום הנדל"ן

במאמר דעה לסוכנות רויטרס, כתב העיתונאי והכלכלן הבריטי אנטולי קאלצקי שניצחונו של אובמה בבחירות יגרום לשינוי עמדה עמוק במגזר העסקי והפיננסי בארה"ב. להערכתו, תאגידים וחברות השהו בחודשים האחרונים כל שינוי מהותי במצבת כוח האדם או במבנה ההון שלהם, מתוך תקווה שמיט רומני ייבחר לנשיא, יאריך ביד אחת את הפטורים והקלות המס, ויבטל ביד שנייה את המסים הקשורים לרפורמת הבריאות של אובמה. החלום הזה כמובן נכזב, ולכן לדעת קאלצקי, "המנהלים הגדולים במשק יצטרכו לבחור בין התאמתם למדיניות של אובמה, פשיטת רגל או מעבר למדינה בעלת סביבה עסקית מסבירת פנים יותר". ברור כמובן שהאפשרות הראשונה היא הסבירה יותר.

קאלצקי מאמין שגם בוול סטריט יחול שינוי עמדות שיפנה את מקומה של החשדנות והטינה לטובת ודאות מועילה. להערכתו, המגזר הפיננסי בארה"ב סבר שאם רומני יעלה לשלטון, תצטמצם המעורבות המוניטרית של הבנק הפדרלי בכלכלה. כעת, משהם מבינים שאין בכוונת הבנק לצמצם את מעורבותו עד ששיעור האבטלה במדינה יירד אל מתחת לרף ה־7%, הם יכולים לפעול ולסחור לפי ההנחה הזאת.

מכיוון שבמסחר שוק הוני אפשר להרוויח מכל דבר אם יודעים על מה להמר, הרי שגם תחת הסיבוב השני של אובמה יוכלו בוול סטריט להרוויח, פשוט באמצעות התמקדות במוצרים שנהנים מפעילות כלכלית חזקה יותר ואינפלציה גבוהה - משכנתאות ונדל"ן, לדוגמה, בניגוד לאג"ח ממשלתיות ומזומנים. אם אכן פעילי וול סטריט יזרימו הון לשוק הנדל"ן והמשכנתאות, ישתפר מצבו של המגזר שהיה אבן השתייה של המשבר שפקד מלכתחילה את ארה"ב והעולם ב־2008.

אם שני התנאים הללו יתקיימו באופן הזה, הרי שארה"ב תחווה בחודשים הקרובים המשך במגמת ההתאוששות הכלכלית, מה שיוציא את העוקץ מהפילוג הפוליטי ויכין את הצדדים לפשרה בבואם לפתור את המחלוקות התקציביות.

"אין לוול סטריט ברירה, חייבים שם להשלים עם בחירתו המחודשת של אובמה ולבדוק איך אפשר לגרום למערכת היחסים המקרטעת הזאת לעבוד", אמר ל"ניו יורק טיימס" גלן שור, אנליסט בנקאות במטה הניו יורקי של ענק הבנקאות היפני נומורה. לדבריו, "המגזר קיווה לצאת אחרי הבחירות לדרך אחרת מנקודת מוצא שונה".

ב־2008 - אם מתוך פרגמטיות בלבד ואם מתוך שכנוע עמוק יותר - התגייסו בחברות הגדולות של וול סטריט לניצחונו של אובמה, כאשר ענק הבנקאות גולדמן זאקס היה התורם המרכזי של הנשיא הנבחר. בבחירות הנוכחיות השתנתה המגמה לחלוטין, ויש מי שסוברים שלדבר יהיו השלכות מעט פחות חיוביות משצופה קאלצקי.

עורך דין בכיר מטעם המגזר, שסירב להזדהות בשמו, אף אמר ל"ניו יורק טיימס" כי וול סטריט "שגתה משגה חמור כשדחפה חזק כל כך למען בחירתו של רומני". להערכתו, "יהיה לכך מחיר במסדרונות השלטון, אף כי עוד לא ידוע מה יהיה המחיר הזה".

4. ביל קלינטון ורומני יכולים להציל את אובמה

ג'ונתן אלטר, פובליציסט של סוכנות בלומברג ומחבר הספר "ההבטחה: הנשיא אובמה. שנה ראשונה", כתב בטור דעה כי "רק כיוון שזהו נוהג בקרב מנהיגי העולם לחזר אחר המנהיגים העסקיים, אין זה אומר שגם אובמה צריך ללכת בדרך הזאת".

אלטר מאמין שהמגזר העסקי בארה"ב "חייב להפסיק להתבכיין ולהיעלב מכל התבטאות של הנשיא", תוך שהוא תוהה על הפגיעה העמוקה של עשירי ארה"ב מהכינוי "חתולים שמנים" שהדביק להם אובמה בתחילת השנה בתוכנית "60 דקות": "האם העשירים לא מבינים שכדי להיבחר מחדש היה אובמה חייב להציג את עצמו כגיבור של מעמד הביניים?".

אלטר גם מציע בטור הדעה שלו פתרון מעניין כדי לאפשר לאובמה להגיע לפשרה עם המגזר העסקי והפיננסי: לשבת לדבר עם... רומני עצמו. לדבריו, אובמה אמר בנאום הניצחון שלו שהוא מתכוון להיפגש עם רומני כדי לדון איתו בדרכים האפשריות להתניע מחדש את התהליך התקוע של הגעה להסכמה על הצוק הפיסקאלי. להערכתו, רומני יכול להגיע לפגישה הזאת כשהוא כבר לא מודאג מהצדדים הקיצוניים במפלגתו הימנית, ולתפור עם אובמה תוכנית שתתקבל על ידי המגזר הפיננסי, שאותו רומני מכיר כל כך מבפנים.

אשר לשכנוע הצד הדמוקרטי של המפה להגיע לפשרה בקונגרס, שם מציע אלטר לשלב את הנשיא לשעבר ביל קלינטון במאמצים.

5. מתוך חישובי עלות־תועלת יבוא פתרון לקונפליקט

קריאה מקיפה של טורי דעה ופרשנות, לצד החדשות שזורמות מארה"ב מאז הבחירות, מצביעה על עובדה פשוטה: הפתרון יגיע, ולא מתוך איזשהו אלטרואיזם פוליטי או הבנה עמוקה שהאזרח האמריקאי ייפגע אם אובמה לא ישקם את יחסיו עם המגזר העסקי והפיננסי. הסיבה שהפתרון יגיע היא פשוט כי הצדדים יארגנו מחדש את האינטרסים האישיים שלהם ויפעלו כך שהפתרון יתאים להם. זה משחק פשוט וציני, אם תרצו, של חישוב עלות־תועלת.

לבד מסוגיות המיסוי ישנה סוגיה חשובה נוספת שמאיימת לכאורה לדרדר את ארה"ב: רפורמה בחוקי ההגירה, שאמורה להסדיר בעיקר את מעמדם של מיליוני היספאנים בארה"ב. לדברי אלטר, הניצחון של אובמה הוכיח לרפובליקנים שאם הם רוצים להמשיך ולהתקיים כמפלגה, עליהם למצוא דרך ללבו של המגזר. וגם כאן, צפוי שהדרך תהיה כרוכה בפשרה.

אובמה, שטוען שהעם "מסכים עם דרכו", מבין במישור הסמוי יותר שמחצית מהעם - זה שלא הצביע לו - מסכים עם הדרך המנוגדת. בדיוק מהמקום הזה, של כוח יחסי של אחרי ניצחון, לוח זמנים דוחק ומפלגה רפובליקנית מוחלשת ומטולטלת, יגיע הפתרון שימנע את ההידרדרות. וכן, זה בהחלט עשוי לבוא על חשבון העשירים.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

10 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

10.
גופי טכנולוגיה מתקדמת מוסדות אקדמאיים גוגל פייסבוק תרמו לאובמה ווהיו חזקים מענקי הפיננסים
באמת ראייה חד צידית וצרה, אובמה לא לבד , תרמו לו ענקי הון שונים, חדשים ובעלי אינטרסים, הם ייהנו ,כמו שהבנקים הגדולים נהנו בתקופת בוש....השליטה היא לא של הנשיא אלא של גופי ענק . חברות טכנולוגיה מתחדשת וענקי הננוטכנולוגיה והידע....נו באמת....הכול ישתנה ....כדאי להתאים לשינויים שיתרחשו....הניתוחים לפי מה שהיה כבר חסרי טעם....ספקולציות חסרות בסיס....תראו בננו טכנולוגיה קצב השינויים הולך ומתגבר מאוד, העולם משתנה בקצב מהיר ואתו הכלכלה... פקחו עיניים ...זה מעניין
דד  |  24.11.12
9.
ל-5 בדיוק להפך
בימי בוש הייתה התערבות מאסיבית של המדינה על הנעשה בשוק. בגלל זה קיבלנו את המשבר האחרון. בימי בוש המדינה נתנה ערבות לכל המשכנתאות שהבנקים חילקו. בגלל זה הומלסים ללא משכורת הצליחו להשיג הלוואות של מיליונים. פרדי מאק ופאני מאי למי שכח היו המצאה של הממשלה. העיוות השני של המשק בא מכיוון הבנק המרכזי של ארה"ב. הורדת ריבית באופן מלאכותי (הריבית אמורה להיקע על ידי המשק), הדפסת כספים כאילו אין מחר וסיוע לחברות הגדולות, בחירת מנצחים ומפסידים, רגולציות חונקות ומטומטמות מפה ועד להודע חדשה. כל זה היה בימי בוש וכל זה הביא למשבל של 2008. הרבה אנשים חושבים שהמשבר הזה הוא תוצאה של היעדר התערבות המדינה במשק, המציאות הפוכה לחלוטין. דווקא התערבות גסה של המדינה והבנק המרכזי במשק היא זאת שהביאה לעיוות בכלכלה, בועת הנדל"ן והמשבר. תתחיל להעמיס על העשירים והם יפסיקו לעבוד, כי גם ככה הם כבר לא יוויחו שום דבר. ואם הם יפסיקו לעבוד אז הם יפסיקו לשלם מיסים (ואת רוב המיסים משלמים דווקא העשירים ומעמד הביניים הגבוה). ונוסף, לאנשים לא תהיה עבודה כי מפעלים ייסגרו. הפתרון שלך במקרה כזה יהיה להלאים את המפעלים ולהפוך הכול לממשלתי, למנוע מאנשים לצבור רכוש או להחזיק ברכוש פרטי. ומשם הדרך לקומוניזם קצרה מאוד. זה כבר נוסה. זה כבר נכשל. השיטה הזאת פשוט לא עובדת. והמדינה לא יודעת לנהל שום דבר. רק המשק יודע לפזר את המשאבים בצורה נכונה ואפקטיבית. ההבדל בין קומוניזם לקפיטליזם זה ההבדל בין צפון קוריאה לדרום קוריאה. אם אתה מעדיף את הצפון אז שיהיה לך לבריאות.
אהוד  |  11.11.12
לכל התגובות