נשיקת החיים הצרפתית

מעל חצי עשור של כישלונות ואכזבות הסתיים כשיובנטוס, הגברת הזקנה, זכתה בעונה שעברה באליפות איטליה מבלי להפסיד משחק ליגה אחד. הקפיצה המדהימה באיכות, מקבוצה שסיימה פעמיים ברציפות במקום השביעי לאליפות, כה מרשימה, עוררה באופן טבעי את התיאבון לעוד, ובעיקר לליגת האלופות. בהגרלת הבתים דורגה יובנטוס בקבוצת הדירוג השלישית והוגרלה לבית קשה עם אלופת אירופה צ'לסי ושחטאר דונייצק. אבל למרות פתיחה מגומגמת, הביאנקונרי סיימו במקום הראשון ללא הפסד והוכיחו כי מה שעבד כל כך טוב בשנה שעברה באיטליה, בר־קיימא גם ברמות הגבוהות ביותר של אירופה.

ישנם כמה גורמים האחראים לחילוץ העגלה היובנטינית מהבוץ: אנטוניו קונטה, שחקן נשמה וקפטן מיתולוגי, שהתגלה כאחד המאמנים הטובים באירופה; הג'נרל מנג'ר בפה מארוטה, שבנה קבוצה איתנה משחקנים במחירי מציאה; וההתנהלות הכלכלית יוצאת הדופן של המועדון, ביחס לליגה האיטלקית.

אנטוניו קונטה. האיש הנכון בזמן הנכון | צילום: איי פי

מביא הבשורה

הצרפתי ז'אן־קלוד בלאן היה המנכ"ל של יובנטוס בשנים 2007–2009 וכיהן כנשיא המועדון בשנת 2010. בלאן הגיע ליובנטוס בתקופה הגרועה ביותר בהיסטוריה ארוכת השנים של המועדון. בעקבות פרשת הקאלצ'יופולי השנויה במחלוקת, הקבוצה המעוטרת באיטליה נזרקה לליגה השנייה, הופשטו ממנה שני תוארי אליפות, היא נאלצה למכור את מרבית כוכביה ואיבדה מעל שליש מהכנסותיה (ירדה מ־214 מיליון יורו ל־142 מיליון יורו) מזכויות שידור, ספונסרים ואובדן המקום בליגת האלופות.

הנהלת המועדון הוחלפה על ידי בעלי המניות הגדולים של המועדון, משפחת אניילי, ובלאן גויס לתפקיד המנכ"ל בזכות ניסיון העבר שלו בניהול ושיווק מגוון רחב של אירועי ענק ספורטיביים כמו אולימפיאדת החורף, הטור דה פראנס, ראלי פריז, ואליפות צרפת הפתוחה וגביע דיוויס. למרות הביקורת שגרסה שבלאן הוא "לא איש כדורגל", הצרפתי הצליח לייצב את הקבוצה כלכלית למרות האסון הספורטיבי.

בשנת 2007, לאחר החזרה המיידית לליגה הראשונה, הציגה מועצת המנהלים של יובנטוס את התוכנית ל"השקה של יובנטוס החדשה" כמועדון מוביל בכדורגל האירופי מבחינה ספורטיבית וכלכלית. החזון הצביע על מצוינות ספורטיבית, קרבה לאוהדים, ניהול מקצועי המתאים לעולם הכדורגל של המאה ה־21 והתמקדות בניצול הזדמנויות מסחריות.

בלב התוכנית זו עמדה בנייה של אצטדיון חדש במקום הדלא אלפי הישן והמנוכר. באיטליה האצטדיונים אינם בבעלות הקבוצות, מה שפוגע באופן מהותי ביכולות שלהן לגייס כספים בימי משחק. יובנטוס החליטה לשנות זאת ולהשקיע בתשתית הזו, שתעזור לה לחזור - מבחינת הכנסות - להתחרות ביריבות הגדולות באירופה. תוכנית המימון לאצטדיון צריכה להוות דוגמה ומופת לכל קבוצת כדורגל מקצוענית השואפת לשחק באצטדיון משלה. התוכנית נבנתה על שלושה עמודי תווך: 1. ספורטפייב, חברה בינלאומית המתמחה בשיווק ספורטיבי, רכשה את זכויות הפרסום ומושבי ה־VIP באצטדיון עבור 75 מיליון יורו כשרוב הסכום משולם מראש; 2. נורדיקונאד, רשת סופרמרקטים גדולה, רכשה עבור 20 מיליון יורו שטחים מסחריים הסמוכים לאצטדיון; 3. הלוואה של 60 מיליון יורו ל־12 שנה מ"המוסד למתן אשראי בספורט" (Istituto per il Credito Sportivo).

דרך מימון מורכבת וחכמה זו אפשרה לקבוצה לבנות אצטדיון חדש בעלות של 120 מיליון יורו, שיותר מהכפיל את ההכנסות ממשחקים (40 מיליון יורו בעונה), ללא השפעה משמעותית על תזרים המזומנים או על היכולת לפעול בשוק ההעברות. "זה פרויקט חדשני המהווה עדות לכוונה שלנו לקדם קונספט חדש ומהפכני של בידור ספורטיבי", אמר בלאן, שגם שינה את האסטרטגיה העסקית של המועדון דרך מדיניות ה"פחות שווה יותר": העלאת השווי הממוצע של החוזים עם הספונסרים דרך יצירת מערכות יחסים ארוכות טווח ויציבות יותר עם קבוצה מצומצמת של חברות. מדיניות זו הובילה לעלייה של 9.2 מיליון יורו בשווי החוזים עם הספונסרים בשנים 2007–2011.

אצטדיון יובנטוס. תוכנית המימון לאצטדיון צריכה להוות דוגמה ומופת לכל קבוצת כדורגל מקצוענית השואפת לשחק באצטדיון משלה | צילום רויטרס

גב כלכלי

בעוד שהמצב הכלכלי של יובנטוס הלך והתייצב, הקבוצה עצמה רק הלכה והידרדרה. הג'נרל מנג'ר דאז אלסיו סקו בזבז עשרות מיליונים על רכש כושל, כגון דייגו הברזילאי (25 מיליון יורו), אמאורי (23 מיליון), כריסטיאן פולסן (8 מיליון), פליפה מלו (25 מיליון) וטיאגו (16 מיליון). חוסר ההצלחה על המגרש והכישלון בהעפלה לליגת האלופות ערערו שוב את הבסיס הכלכלי של הקבוצה, ובנקודה זו משפחת אניילי שלחה את היד לכיס. משפחת אניילי התחייבה על העברת כספים לבניית הקבוצה מחדש עם בסיס של שחקנים איטלקים צעירים - כך שהתשלום עליהם ישתלם לטווח הארוך.

המשפחה גם דאגה שספונסרים מקבוצת האחזקות שברשותה, אקסור (7.46 מיליארד יורו), יעניקו חסויות למועדון. חברת החקלאות ניו הולנד עשתה זאת בעונת 2009/10 וחברת ג'יפ עושה זאת כיום.

בנוסף, היא דאגה להזרמת כספים מסיבית כשהחמצן של המועדון נגמר. הפעם הראשונה הגיעה בעונת הירידה לליגה השנייה (104.8 מיליון יורו), והפעם השנייה הגיעה בעונת 2011–2012 (120 מיליון יורו) לאחר שהיה ברור לכל כי חובה להזרים כסף גדול למועדון במטרה לשבור את מעגל הכישלונות. אבל נעשו שינויים. סקו עזב ומארוטה, שהיה לו ניסיון רב בבניית קבוצות זולות בסמפדוריה, הגיע.

.

אלדו מאציה, איש הסוד של משפחת אניילי ולשעבר סמנכ"ל הכספים של אקסור, מוביל כיום קדימה את השלב הבא בחזון של בלאן, שעזב, חתם בפ.ס.ז' וצופה כיום מרחוק בפירות השקעתו. פרויקט ה"יובנטוס סיטי" הוא פרויקט גרנדיוזי המשתרע

על פני 1,800 דונם הסמוכים לאצטדיון. המתחם יכיל מרכז אימונים, בית מלון, בית קולנוע, מרכז מסחרי, בנייני דירות, בניין משרדים גדול וכמה מקומות בילוי. יובנטוס תשקיע בפרויקט לא פחות מ־320 מיליון יורו, והוא צפוי להסתיים בשנת 2016.

אף שהדו"ח השנתי מיוני האחרון מצהיר כי חובות הקבוצה צפויים לגדול כתוצאה מהשקעה זו, הרי שמדובר ב"חוב טוב", חוב שמטרתו ליצור תשואה בעתיד ושלא יעיק על תזרים המזומנים.

בנוסף, הכסף הגדול של ליגת האלופות, הצמיחה המתמדת בשווי החוזים עם ספונסרים וההכנסות מזכויות שידור, ממשחקים, ממרצ'נדייז ומהמוזיאון החדש מאפשרים ליובנטוס להיכנס לעידן הפייר פליי של אופ"א באופן חלק יותר.

לאחר שנים ארוכות שבהן ההתנהלות הכלכלית הנכונה של יובה לוותה בכישלונות על המגרש, השילוב בין ההשקעות החכמות להצלחה ספורטיבית מבטיח שהעתיד של הביאנקונרי רק צפוי להפוך לוורוד יותר.