אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"אתה לא נותן לעובד צדקה אלא שכר הגון שייתן מוטיבציה ושיהיה אפשר לחיות ממנו" צילום: עמית שעל

הטובים למשק

"אתה לא נותן לעובד צדקה אלא שכר הגון שייתן מוטיבציה ושיהיה אפשר לחיות ממנו"

אהרן זאבי פרקש (64), ראש אמ"ן לשעבר וכיום איש עסקים: "למעט במקרים מאוד מיוחדים, התגמול לא צריך להיות מבוסס על בונוסים אלא על שכר"

23.12.2012, 06:59 | דיאנה בחור ניר
קודם כל להצליח עסקית: חברה עסקית צריכה קודם כל להצליח. היעד הראשון הוא שהעסק יוכל להזרים לחברה מספיק הון כדי שתתפתח כל הזמן. כי אם לא תתאים את עצמה לשוק, לטכנולוגיה ולהתפתחויות, ההצלחה יכולה להיות רגעית.

קראו עוד בכלכליסט

לשמור את הידע בישראל: חייבים להשכיל להטמיע תרבות ארגונית נכונה בדנ"א של החברה: ערכים כמו שימור הפטנטים, הקניין הרוחני והידע של החברה בישראל. הגרעין הקשה של חברות הייטק הוא צוותי הפיתוח והעוצמה הטכנולוגית על החדשנות שיש בה. זה נושא שאמור לספק עבודה בארץ.

לדאוג לתנאי העסקה הוגנים: חייב להיות צדק חברתי באופן ההעסקה. אתה לא נותן לעובד צדקה אלא שכר הגון, שיבין שהוא חלק מהחברה. למעט במקרים מאוד מיוחדים, התגמול לא צריך להיות מבוסס על בונוסים אלא על שכר. השכר צריך להיות מכובד, שניתן לחיות ממנו בכבוד, שייתן לעובד מוטיבציה רצופה לאורך זמן. יש מקום גם לרגישות לצרכים של העובד ולבעיותיו, גם אם זה אומר שצריך לנסות לתת הלוואה.

אהרון זאבי פרקש, צילום: עמית שעל אהרון זאבי פרקש | צילום: עמית שעל אהרון זאבי פרקש, צילום: עמית שעל

אפשר ליישר את המטרות שלך לפי המטרות של החברה: יש טייקונים שנתפסים כעשירים מאוד אבל ידוע שהם פועלים ברגישות, ולכן בהפגנות על צדק חברתי היו כאלה שלא הוזכרו בכלל. מדובר למשל באנשי עסקים שרגישים למיקום המפעלים שלהם, שמייצרים מקומות עבודה בפריפריה. אפשר להגיד שמדובר רק בשיקולי מס, אבל יש כאן אינטרס משותף. לא הייתי רוצה לדבר בצדקנות, משום שאיש עסקים צריך לראות פירות ממה שהוא עושה, אבל כשאדם מקים בעקביות מפעלים באזורים שאותם ניתן "לטהר" מכיסים של אבטלה, ורואים שזה לא חד־פעמי ושזה לא המקום היחיד בפריפריה שבו אותו איש עסקים מושקע, רואים שיש כאן מגמה.

תמיד צריך להסתכל גם על הפריפריה: תראי את איזי שרצקי בקריית שמונה, האם אפשר לומר שעשה את זה רק בשביל עצמו? זוהי תרומה גדולה לעיר. יש פה חפיפה בין הרצון להצליח עסקית לפעילות במקומות שבהם הצורך במקומות עבודה הוא אקוטי ודחוף. כולם במדינה מבינים שצריך לקרב את הפריפריה ולתרום לצדק חברתי. יצירת מקומות עבודה בפריפריה משרתת יצירת מדינה אחת במקום מדינה עם עיר אחת. אף אחד לא רוצה לפשוט רגל, אבל יש שילוב אינטרסים שעוצמתו חזקה מאוד בכך שאתה יוצר לאנשים מקום עבודה שאליו יוכלו ללכת בבוקר. המוטיבציה של עובדים כאלה תהיה גבוהה מאוד מאשר במרכז, שבו מבחר מקומות התעסוקה רב יותר. כשמדברים על פניציה, על פרי גליל, לאנשים יש מוטיבציה נקייה לגמרי ללכת לעבודה כדי להביא הביתה לחם.

ליוצאי צבא יש הזדמנות מיוחדת להשפיע ולתרום: הצבא משמש כמקום למוביליות חברתית גבוהה מאוד. זה מקום מפגש מיוחד. ישנם קצינים בכירים שהגיעו למעמד בצבא ואחר כך הולכים לנהל חברות גדולות, והמעבר שלהם לשוק העסקי הוא הזדמנות נדירה לקחת מה שצברו והביאו איתם מהצבא, כדי לשלב אנשים ממגזרים שונים. תראי את עמרם מצנע, שהיה אלוף בצבא וראש עיריית חיפה וירד לעשות מעשה בירוחם. זו דוגמה קלאסית.

זה לא תמיד הכסף שחשוב, זו רוח הנתינה: היתה הרצאה שהתבקשתי לתת ואת הכסף שרצו לשלם לי ביקשתי שיתרמו לאגודה למלחמה בסרטן, ואז מי שהזמין אותי להרצאה תרם בנוסף סכום מקביל. אם יש רגישות ומודעות אפשר להשפיע רבות. אני לא מדבר רק על מי שהתעשר, הרוב הרי אינם עשירים שעשו מיליונים, ועדיין הם יכולים לתרום מזמנם ומיכולתם ולתת דוגמה אישית בשביל לחבר חלקים שונים של החברה יחד.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



18 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

17.
אנחנו זן נדיר...
כשהמעסיק שלך הוא הגון וישר אתה מרגיש את זה מייד...עם זאת מדובר בתופעה די נדירה במחוזותינו...יותר מידי עניים,פערי שכר גדולים מידי ואולי החצור מכל קבוצה קטנה של אנשים ששולטת בהכל וכל השפע זורם רק אליה...זו השיטה הקיימת וגם אם יש פה ושם כמה יוצאי דופן הדרך לשינוי היא ארוכה...כי אם התמזל מזלך "ונפלת" על מעסיק הגון אתה יכול לחייך,לשפשף ידייך בהנאה,וךהרגיש על גג העולם...זה הרגע בו מפסיק להיות איכפת לך מכל הסובלים האחרים וכבר לא איכפת לך מכלום כי אתה אישית מסודר...וההרגשה האנוכית הזו היא בדיוק מסוג ההרגשות שבגללן כלום לא משתנה...כי כל עוד כל אחד דואג רק לעצמו נישאר מפורדים ונישלטים ע"י קומץ תחת אותה שיטה...כל עוד לא נחוש בדאגה לאחר כאילו והיה חלק מאיתנו וממשפחתנו אנחנו מחמיצים את העיקר.
יוסי אנטה , בת חפר  |  24.12.12
לכל התגובות