אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
נפילה מתוכננת של טייקון

נפילה מתוכננת של טייקון

יש הרבה תום בתפיסה הרואה את החברות עם חובות העתק כ"הסתבכות" ובבעלי השליטה כקורבנות. היתכן שהתחכום שהיה מנת חלקם בדרך למעלה, נעלם להם כשהגיעו לפיסגה?

22.02.2013, 08:18 | איתי שילוני
פורים, הקרב ובא, מזכיר לנו כי העם היהודי למוד מצבים של אסון מתקרב מהם הוא נחלץ ברגע האחרון ובנס. אין כמעט חג יהודי שהמיתוס הזה איננו חלק ממנו. חציית ים סוף, נס המן והשלווים ביציאת מצריים, נס פח השמן בחנוכה וכאמור ההתערבות של הרגע האחרון של אסתר שמנעה טבח בעם היהודי הם חלק נכבד מהמיתוסים הללו עליהם גדלנו. באה הישראליות ושיכללה את המיתוס עוד יותר תוך שהיא מקדשת את התעוזה, את יכולת האילתור של הרגע האחרון, וקרבות חילוץ הרואיים. רובנו למדנו להתבונן במציאות דרך המשקפיים הללו. אנחנו מאמינים שהסתבכות היא לרוב חרף כוונות טובות של המסתבכים ואנחנו מאמינים שסופה של הסתבכות להגמר בנס.

קראו עוד בכלכליסט

החשיבה הזו כה מושרשת שהיא משמשת אנשים לתפיסה אופטימית גם במצבי משבר, כשאין שום סיכוי לחילוץ ממנו. יותר מזה: אנחנו קצת כועסים כשזה לא עובד ככה. כך למשל, עד הרגע האחרון התקשינו להאמין שלא הצלחנו לחלץ בלא פגע את גלעד שליט. כמעט הופתענו מכך שהסיפור הסתיים במו"מ, ממש כמו בין בני תמותה רגילים.

טיפוס הרים. מתכננים בקפידה גם את הדרך למטה טיפוס הרים. מתכננים בקפידה גם את הדרך למטה טיפוס הרים. מתכננים בקפידה גם את הדרך למטה

הציבור מתבונן בבעלי שליטה של חברות שלהן חובות עתק ומאמין כנראה שזה יסתדר בדרך נס. לא נראה הגיוני שבעלי החברות לא יחולצו מההסתבכות שנקלעו אליה כביכול. לא ניכר אפילו שהציבור כועס, להיפך. עוקב בסקרנות אחר הסיפור. וככל שהסיפור יותר מורכב, פנטזיית החילוץ יותר מפוארת. בסופה אמורים הגיבורים למצוא את עצמם חבולים ונחלצים בשן ועין, אבל מונחתים בחוף מבטחים.

יש הרבה תום בתפיסה הזו הרואה בכל מה שקורה לחברות הללו ״הסתבכות" ובבעלי השליטה קורבנות של מצב עניינים מורכב. כחלק מהתום הזה שוכחים כנראה שמדובר באנשים מתוחכמים, המוקפים באנשים מתוחכמים לא פחות המסייעים להם לחשוב. היתכן שהתחכום שהיה מנת חלקם בדרך למעלה, נעלם להם כשהגיעו לפיסגה ואחר כך בדרך למטה?

כידוע, מטפסי הרים מתכננים בקפידה את הדרך למעלה ואת הדרך למטה. ישנם הטוענים שהדרך למטה דורשת תיכנון מדוקדק יותר בשל תחושת האופוריה, כיוון התנועה והעייפות. אין מטפס הרים שלא מתכנן את דרכו אל וחזרה מן הפיסגה, ודאי שלא מטפס הרים מנוסה. ובעלי החברות? האם לא תיכננו בקפידה את הדרך למעלה? האם לא בנו פירמידות שליטה? תכנוני מס? תוכניות למשיכת דיווידנים מחברות משורשרות ומה לא. ראינו כיצד בדרך למעלה הם הסתייעו בכל מומחה אפשרי, שכרו רגולטורים לשעבר, הפעילו לוביסטים. עבדו כמו מכונה משומנת היטב. והופס... פתאום מחליקים ככה למטה ללא שליטה, מחכים בייאוש ליחידת החילוץ.

תארו לכם מצב דמיוני בו תסריט הנפילה והחילוץ הוא תסריט מתוכנן, ממש כמו תסריט הטיפוס. שככה זה עובד, על פי התוכנית. עולים ועולים, רוכשים חברות, משרשרים, מושכים, ועכשיו כשזה מתאים, כשזה נכון, כשזה משתלם, מחליקים במדרון, במה שנראה כנפילה חופשית וסיחרור אבל הוא בעצם פירואט מתוכנן. מה כולל התכנון? למשל- הגדלת משכורות, הגנות על שליטה, עסקאות פרטיות, הרחקת בני משפחה ומקורבים מדירקטוריונים, הפסקת קניית אגח״ים גם כשהמחירים נמוכים, גיוס רגולטורים לשעבר הנתפסים מומחי חילוץ להבדיל ממומחי הטיפוס, והעיקר: מתחילים לספר את סיפור ההסתבכות שנכפתה עליהם עקב נסיבות מצערות. מה שנראה כ״נפילה של טייקון״ בהחלט יכול להיות החלקה מתוכננת, דרך להיפרד מחובות, לסגור פוזיציות ולהתייצב מחדש, עם שליטה מופחתת, הון אישי עצום, נפש שטוהרה בקצת סבל, וההיי השמור למי שהצליח לסובב את כולם על האצבע.

כשחושבים על זה זה לא כזה הזוי. נדמה לנו שכל אחד היה רוצה להישאר על הפיסגה לנצח, ולכן קשה לנו להאמין אולי שמישהו יחליט להפרד ממנה מרצונו. אבל, יכול להיות שאנשים מתוחכמים יודעים מתי צריך להתחיל להתקפל, אולי אפילו קצת לפני. ואם צריך לרדת יורדים, והדרך הזו טובה כמו כל דרך. היא גם יותר זולה משנדמה, כי כמו תמיד את החילוץ הציבור משלם. יותר מזה, היא מעוגנת במסורת, בתרבות, ממשיכה משהו המוכר לכולנו שאנחנו נוטים לקבלו ולראות בו חלק מן החיים.

ד"ר איתי שילוני הוא מייסד ומנכ"ל S2R Strategy2Results חברה לייעוץ ארגוני-אסטרטגי ומרצה-עמית בביה"ס אריסון למינהל עסקים במרכז הבינתחומי הרצליה

תגיות

6 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

6.
היכן האגו של הטייקון?
כתבה מצויינת. לדעתי אינה לוקחת בחשבון את האגו הנפוח של טייקונים שאינם חושבים על הגלישה מהפסגה. כאשר הם למעלה הם חוגגים וכאשר הם מסתבכים הבעיה עוברת לבנקים ומלווים אחרים. הצלחתם לרוב אינה בזכות כישורים מיוחדים אלא בזכות קירבתם למוקדי ההשפעה וכוח וקירבה זו מחסנת אותם מהתרסקות טוטלית ואובחן כל הנכסים, תרחיש אפשרי לכל בעל עסק קטן שהיה מסתבך.
שלי , שרוןשלישון  |  24.02.13
4.
כתבה מענינת ולגבי רוב המקרים מתאימה ונכונה
המקרה הבולט הוא כמובן תשובה . וראינו את ההפנמה שלו להצעות של יועציו. בתחילה העדיף להישאר על ההר , אבל אז השתכנע שהזמן לרדת מההר ולא בגילגולים , אלא בהחלקה איטית מבוקרת , היא עכשיו ואז השתנה הטון , השתנתהה צורת הדיבור לציבור והסוף ידוע. תודה על כתבה יפה ומענינת . שבת שלום.
ד"ר חכמון  |  22.02.13
3.
העיקר להישאר על הגלגל הענק.
שאפו על הכתבה ועל הרעיון בכלל! אתה מצייר עקומת V הפוכה (טיפוס למעלה וירידה מתוכננת למטה). אלא, שה"למטה" של הטייקונים הוא הרבה מעל ה"למעלה" של רובנו. לרובנו, האתגר הסבוך ביותר הוא איך לשמר את גובה ההכנסה שלנו, מרגע שעברנו את השיא בקריירה, ועד יומנו האחרון. חוברים לזה משתנים משתי קבוצות: א. נתונים אישיים - לכל אחד השיא הזה בא בנקודה אחרת בזמן האישי, בהתאם למקצוע שלו, להכשרתו, לכשרונו, לקשריו, לניסיונו המקצועי, לנתוניו המשפחתיים, הרפואיים וכו'. ב. נתוני שוק לוקאלי ועולמי - ביחס למקצוע עצמו, לפוליטיקה, לערך הכסף וכו'. אם מסתכלים על האתגר כיעד ליניארי, אז אין לנו ממש סיכוי. ברור שלא ניתן לצפות ו/או לחשב כול מה שעתיד לקרות לנו בהמשך הדרך. וממילא, זאת דרך של ירידה, אטית או מהירה. אך, אם מסתכלים על הקריירה שלנו כמשהו מעגלי, כמו הגלגל הענק (או אפילו סלילי), אז יש לנו סיכוי. אם לוקחים מראש בחשבון שיהיו תקופות של שפל, ניתן לתכנן אותן טוב מספיק כך שבממוצע נוכל גם לשמור על גובה הכנסה רצוי וגם למנף את העלייה הבאה למעלה. למשל, ע"י התמחות בשני מקצועות (קשורים או לא). כך, בזמן שאתה עובד באחד, אתה מקדיש חלק ממשאביך להתפתחות במקצוע השני. אפשר אפילו לייצר שפל מדומה דווקא בתקופה רווחית. נראה לי שזו אחת התפיסות מאחורי הספר "אבא עני, אבא עשיר".
הנזיר שמכר את הפרארי  |  22.02.13
לכל התגובות