אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
האם גם הציבור ירוויח ממכירת כיל לפוטאש?

ניתוח כלכליסט

האם גם הציבור ירוויח ממכירת כיל לפוטאש?

רגע לפני שהמדינה מאשרת את העברת השליטה במחצבי ים המלח לחברת פוטאש הקנדית, הממשלה החדשה תצטרך להשיב על כמה שאלות הנוגעות למיסוי, תעסוקה ואיכות הסביבה

28.02.2013, 06:54 | שאול אמסטרדמסקי

מזג האוויר האביבי של הימים האחרונים בדרום בקעת הירדן לא הסגיר את הסערה שמתחוללת גבוה גבוה מעל מימיו השלווים של ים המלח. דיפלומטיה בינלאומית בדרגים הגבוהים ביותר, אינטרסים ביטחוניים חשאיים, מיליארדי דולרים שממתינים במינרלים על קרקעית ים המלח, גאווה ישראלית, ועדי עובדים שמוכנים לפעולה, חברי מרכז ליכוד, ארגוני איכות סביבה, רשויות מקומיות, המלונאים הגדולים בארץ.  

קראו עוד בכלכליסט

כל אלה מעורבים עד צוואר ובוחשים מאחורי הקלעים בעסקה שתהיה או לא תהיה בין ענקית האשלג הקנדית פוטאש לבין חברת כימיקלים לישראל (כיל) שבשליטת עידן עופר.

פוטאש, שמחזיקה 14% מכיל, שואפת לרכוש את השליטה בחברה הישראלית שמחזיקה בזיכיון הממשלתי להפוך את מחצבי ים המלח לכסף. בטנגו הזה, שלרגע נע קדימה ולרגע אחורה, שותפים גם הממשלה הישראלית, שמחזיקה מניית זהב בכיל, וגם הציבור הישראלי.

לכן, לפני שהעסקה הזו הופכת לעובדה מוגמרת, יש שורה של שאלות שהציבור הישראלי והממשלה החדשה יצטרכו לענות עליהן כדי להבין דבר אחד בסיסי מאוד - למי העסקה הזו טובה? לקנדים? לעידן עופר? לישראל? לציבור?

1. מה מקומה של המדינה בעסקה?

לפני שהמדינה בכלל בוחנת את העסקה, יש להגיש בקשה רשמית לעסקה כזו. וזה, ככל הידוע, עדיין לא קרה. אם המגעים בין פוטאש לבין כיל יבשילו לכדי עסקה, הן יצטרכו לקבל את אישורה של ממשלת ישראל, שמחזיקה במניית זהב בחברה. בלי הסכמה של ישראל אין עסקה. זו נקודת הפתיחה.

אפילו אם עסקה כזו תוגש לבסוף לאישור הממשלה, עדיין לא ברור מה מקומה של המדינה בעסקה כזו מבחינה משפטית. בדיקה ראשונית מאוד כזו נעשית בימים אלה בידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט, כמעין הכנת תשתית משפטית למקרה של פנייה רשמית בעניין, שטרם נעשתה.

האם הממשלה יכולה להציב תנאים לעסקה? במשרדי הממשלה סבורים שכן. האם הממשלה תהיה צד למשא ומתן עסקי בין פוטאש לעידן עופר? הרי האינטרסים שלה שונים מהותית מהאינטרסים של עופר: האחרון שואף למקסם את התשואה שלו על ההון שהשקיע בכיל, וככל שהמדינה מציבה דרישות שעלותן גבוהה יותר, כך המחיר שפוטאש תהיה מוכנה לשלם יהיה נמוך יותר והרווח של עופר נמוך יותר. ובכל זאת, בירושלים סבורים שכל הצדדים מבינים שהעסקה לא תצא לפועל אם לממשלת ישראל לא תהיה אפשרות להתנות תנאים מסוימים.

2. מי יערוב לתעסוקת עובדי הנגב?

אחת מההתניות של המדינה יכולה להיות בתחום התעסוקה. כיל מעסיקה כ־12 אלף עובדים ברחבי העולם, כ־5,300 מתוכם בישראל, רובם המוחלט עובדים בנגב - במפעלי ים המלח ובמפעלים במישור רותם. מעבודת מחקר שנעשתה בעבר, התברר כי כיל אחראית ל־20% מהתוצר של הנגב, יותר מאשר מפעל אינטל בקריית גת. העובדים של כיל מתוגמלים היטב, ודאי ביחס לשכר הממוצע במשק. עלות השכר הממוצע בכיל, לא כולל בכירי החברה, היא 30 אלף שקל בחודש לעובד. הסכום הזה כולל אמנם גם את ההפרשות לפנסיה, ובכל אפשר להבין שגם השכר ברוטו (הממוצע) הוא גבוה למדי.

לבד מהעובדים המועסקים ישירות במפעלי ים המלח, המפעלים יוצרים עוד מעגלי תעסוקה נלווים. באלה נכללים כל נותני השירותים למפעלי ים המלח והקבלנים שלהם - בין אם אלה שירותי קייטרינג, הסעות או ספקים של חומרי גלם שמפעלי ים המלח משתמשים בהם.

אבל מלבד כל אלה, מפעלי ים המלח יוצרים עוד מוקד שלם וחשוב של תעסוקה - מלונות ים המלח. בניגוד לדעה הרווחת, המלונות כלל אינם שוכנים לחופו של ים המלח, אלא לחופה של בריכת האשלג הגדולה של מפעלי ים המלח. אם אין מפעלים, אין בריכה, אין מלונות, אין תיירות ואין תעסוקה במלונות.

אם פוטאש הקנדית תשתלט בסופו של דבר על מפעלי ים המלח הישראלים, היא תחזיק למעשה בים המלח מכל צדדיו, שכן היא שותפה פעילה (25%) במפעלי ים המלח הירדנים, ובעצם זו שמחליטה מה יהיה היקף התפוקה שלהם. בממשלה חוששים מתסריט שבו פוטאש, שמחזיקה כיום ב־20% משוק האשלג העולמי ולמעשה מתנהגת כמונופול עולמי ומכתיבה את המחירים בשוק, תקטין את הייצור הישראלי משיקולי עלות תועלת.

אם קיים פער משמעותי בין עלות השכר של עובד ירדני לבין עלות השכר של עובד ישראלי, מי יערוב לכך שפוטאש לא תקטין את הייצור בצד הישראלי ורק תשתמש במפעלי ים המלח כמחסן אשלג גדול?

עידן עופר, בעל השליטה בכיל, צילום: אוראל כהן עידן עופר, בעל השליטה בכיל | צילום: אוראל כהן עידן עופר, בעל השליטה בכיל, צילום: אוראל כהן

3. מה יקרה לתמלוגים בגובה מיליארד שקל?

מאז מרץ 2011 ממשלת ישראל מנהלת בוררות עסקית בנושא התמלוגים מול כיל. ממשלת ישראל טוענת שכיל לא שילמה לה תמלוגים על כריית האשלג בין השנים2000 ל־2009, שעל פי המדינה מסתכמים במיליארד שקל. מנגד, כיל טוענת שהיא לא חייבת למדינה ולו שקל אחד, וכי כל התמלוגים ששולמו למדינה שולמו כדין ועל פי הנהלים.

בלב המחלוקת עומדת שיטת החישוב - על מה בדיוק משלמים את התמלוגים. המדינה טוענת שכיל הפעילה שיטות משוכללות של מכירת חומרי גלם לחברות בנות שלה במחירים שנמוכים ממחירי השוק כדי לחמוק מתשלום תמלוגים מלא. כיל טוענת כי הכל נעשה כחוק.

עתה כשפוטאש מעונינת לרכוש את כיל, האם צריך להתנות את אישור העסקה בכך שתסתיים הבוררות? אולי עקב הבוררות פוטאש תדרוש להוריד את מחיר העסקה? או אולי משום כך עידן עופר יעשה מאמצים להשלים את הבוררות בהקדם?

4. איזה מס תגבה המדינה מהעסקה?

הממשלה תצטרך לבדוק כיצד קופת המדינה תושפע בטווח הארוך מהעברת השליטה במפעלי ים המלח לידיים קנדיות.

מה שיצטרכו במשרדי הממשלה לבחון הוא אילו אמנות מס קיימות בין ישראל לבין קנדה, שמונעות כפל מס. הרעיון הוא לבדוק האם פוטאש תשלם מסים בקנדה עבור רווחים שיוצרו בישראל, או בישראל?

הואיל ותאגידי ענק בינלאומיים מסוגה של פוטאש יודעים לתמרן את מערכת המס הגלובלית כדי לשלם כמה שפחות מס, בממשלת ישראל יצטרכו לוודא היטב שכיל תמשיך לשלם מסים לישראל, ולא לקנדה.

בכל מקרה יש לזכור שכיל נהנית מהטבות מס מפליגות במסגרת החוק לעידוד השקעות הון. החוק אמנם שונה לרעתה לפני שנתיים, אבל ככל הידוע טרם הסתיימו הדיונים מול רשות המסים על גובה המס העתידי שהחברה תצטרך לשלם לאחר שמענקי המס שהיא מקבלת ייגמרו.

 

ומי שחושב שממשלת קנדה לא תהיה מעורבת בנושא המיסוי - טועה. כך לפחות על פי הלך הרוח בירושלים. שם מציינים כי בכל מיני מקרים בעבר - כמו במקרה של חברת נובל אנרג'י שנלחמה נגד המלצות ועדת ששינסקי בעניין תמלוגי הגז - פקידי ממשל אמריקאים בדרגים הבכירים ביותר ידעו להפעיל לחץ מסיבי על הפוליטיקאים הישראלים, לטובתם של תאגידים אמריקאים. ואם זה עבד לאמריקאים, למה שזה לא יעבוד לקנדים?

ואם לוקחים בחשבון שלישראל יש אינטרסים נוספים מול הקנדים, כמו הצורך בתמיכה מדינית של קנדה בפעילות של ישראל נגד הגרעין האיראני, ייתכן שכל מה שקשור לכיל ישמש את הקנדים כמנוף לחץ דיפלומטי.

5. איך אפשר להבטיח את קיום קציר המלח?

מפלס המים בברכת אידוי המלח של מפעלי ים המלח עולה בהתמדה, משום שהמלח נצבר על קרקעית הבריכה ומאיים להציף את המלונות.

בעשורים האחרונים בנתה כיל סוללות הגנה זמניות מול המלונות, אבל אפילו בישראל, היכן שמקדשים את הפתרונות המאולתרים והזמניים, הבינו שצריך להביא לעניין הזה סוף ולמצוא פתרון קבע.

ביולי 2012, אחרי משא ומתן ארוך ומתיש בין הממשלה לבין כיל, סוכם על פרויקט קציר המלח. במסגרת הפרויקט, כפי שמעיד שמו, מפעלי ים המלח יקצרו את המלח שהצטבר על קרקעית הבריכה בעזרת דוברות ענק, ישנעו אותו צפונה ויטביעו אותו בים המלח עצמו.

מדובר בפרויקט לאומי שעלותו מוערכת ב־4 מיליארד שקל, ועל פי ההסכם עם המדינה כיל אמורה לשאת ב־90% מעלותו.

במסגרת ההסכם סוכם גם כי שיעור התמלוגים שכיל משלמת על 3 מיליון טון של אשלג שהיא מפיקה בישראל לא יהיה 5% אלא 10%. אלא שהמדינה הכניסה להסכם סעיף כי ההסכם נכון לעת עתה. במקרה של מכירת השליטה בכיל לקנדים המדינה תשקול מחדש אם לשנות את ההסכם.

בשורה התחתונה, הממשלה תהיה חייבת לוודא שפרויקט קציר המלח ימשיך להיות פרויקט לאומי, שלקנדים לא תהיה אפשרות לסטות ממנו. גם אם גורמי התכנון בישראל יעשו להם את המוות לגבי תוואי התעלה שהם צריכים לחפור מהמשאבה לבין בריכת האידוי, וכיוצא באלה.

 

אחרת, כל החלטה של ועדת התכנון המחוזית תהפוך לתקרית דיפלומטית בין לאומית.

אין פלא, אפוא, שראש המועצה האזורית תמר - הנהנית העיקרית מהארנונה שמשלמים מלונות ים המלח - מיהר לפרסם השבוע מודעות התנגדות למכירת ים המלח לקנדים, כלשונו.

לשיטתו של ראש המועצה האזורית, את החברה הקנדית פוטאש לא באמת יעניין אם מלונות ים המלח יוצפו במי הבריכה או לא.

6. רגולציה או פוליטיקה, איזה אינטרס יגבר?

כיל נשלטת היום בידי עידן עופר (דרך החברה לישראל), ופוטאש (שמחזיקה בה כ־14% כבר היום), אבל בערך שליש ממנה שייך לציבור המשקיעים הרחב.

מישהו אמור להגן על האינטרס של המשקיעים האלה. אותו גוף הוא רשות ניירות ערך, שגם עליה לקחת חלק בבדיקה הממשלתית שצריכה להיעשות לפני אישור עסקה כזו.

 

מלבד רשות ניירות ערך גם הרשות להגבלים עסקיים אמורה להיות מעורבת בעניין מכירת כיל, כדי לבחון האם עלולה להיות השפעה על התחרותיות במידה של השתלטות המונופול הקנדי על כיל.

ואם זה לא מספיק, גם משרד המשפטים יהיה מעורב בעניין, גם רשות החברות במשרד האוצר, ומעל לכל אלה - משרד ראש הממשלה.

כל הגורמים שמעורבים בעניין מודים כבר עכשיו שבסופו של דבר הכל יקום ויפול על החלטתו של ראש הממשלה, שכבר הביע בעבר את תמיכתו בעסקה מעין זו. לראש הממשלה לא יהיו חיים קלים בעניין הזה.

שורה של פוליטיקאים כבר הודיעו נחרצות שייאבקו נגד ההחלטה, והם לגמרי לא לבד. העובדים של כיל, שיודעים להפעיל גם לחצים פוליטיים דרך מרכז הליכוד, הודיעו גם הם שיתנגדו לעסקה אם לא יביאו אותם בחשבון. וכך גם המועצות המקומיות באזור, שגם ראשיהן יודעים להפעיל לחצים פוליטיים.

בשנת 2030 יפוג תוקפו של זיכיון הכרייה של כיל בים המלח. באותה עת צפויה החברה לנהל מו"מ עיקש על הארכת הזיכיון, אך ייתכן שתהיה זו כבר פוטאש שתשב לשולחן המו"מ.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות

11 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

11.
לא מבין מה יש לבחון פה ? תלמדו ממשלת קנדה - היא **לא** הסכימה למכור את פוטאש !
מתוך אתר פוטאש: In August 2010, BHP Billiton (BHP) made a bid to take over Potash Corporation of Saskatchewan Inc. (PotashCorp). The Government of Canada did not approve the deal as it did not meet the net benefit criteria under the Investment Canada Act. למי שלא הבין "Investment Canada Act" קובע כללים שעל פיהם מותר או אסור למכור חברה קנדית לחברה זרה, במקרה הזה נקבע חד משמעית שאסור ! אתה הבנת את זה מר שטייניץ....
תושב חלם  |  28.02.13
10.
דגל שחור מונף מעל עיסקת פוטאש-עופר . מעבר לכל שיקולים המוזכרים
ים המלח לא למכירה. אלו עוצרות טבע שח אזרחי ישראל. בעיסקה מוטעית נמכר לאיזנברג ובתחבולה נלקח על ידי משפחת עופר. מסודר להם מס של 1% או דומה לזה. וגם במס זה הם מרמים את המדינה בעיסקות מדומות. חובה לקחת 50% תמךוגים מכל רווח שהוא כמו בעיסקות הגז אוצר טבע של המדינה. ובעיקרון לתקן העוול ולקחת ממשפחת עופר את מה שנלקח בעסקת הון-שילטון מושחתת ונמשך בהטבות מס של הון-שלטון מושחתות באופן קיצוני. די עם עיסוק ב"רווח" של כמה דולרים במקירת ים המלח לחברה קנדית, והמשך הזרמת המיליארדים לכיסי משפחת עופר . כאילו ים המלח הוא שלה .
אזרח ישראלי  |  28.02.13
8.
ליידיעה פוטאש לא צריכים את כיל ולא את מפעלי ים המלח הסבר
חברת פוטאש רוצה לישלוט בשוק העולמי של האשלג ומוצריו ולכן היא מאוד מאוד מאוד רוצה ליקנות את כיל ומיבחינת פוטאש העובדים יכולים לישבות ליסגור את המיפעלים ולעשות ככול העולה על רוחם את פוטאש זה לא יעניין כי כבר היום הם מיצרים אשלג במחיר זול בהרבה ממה שמיצרים כאן אצלנו ולכן הם רוצים שליטה מוחלטת באשלג שליטה עולמית ולאחר שירכשו את כיל הם יבואו לראשי הוועדים כל השמונה החביבים יושמנו אותם ויפנקו אותם וירעיפו עליהם כל טוב וכך יקנו אותם בנזיד עדשים ומי שיפגע רבותי זה הדור הבא ולכן זו סכנה קיומית לנגב ביפרט ולמדינה ביכלל
חיים  |  28.02.13
לכל התגובות