ללמוד מהטעות של משה רבנו

כלכלנים רבים העבירו השבוע שיעור לשר האוצר החדש יאיר לפיד, וייעצו לו מה עליו לעשות. אולם קודם עליו להבין את הגישות המאקרו-כלכליות, ורק אז לגזור את המדיניות הנכונה. למר לפיד יש אינטואיציה חזקה ובריאה, והצעות מ"העולם הישן", לא מתאימות לגישתו.  

בכוונתי להציג כאן בתקופה הקרובה מדיניות כלכלית ב-10 שיעורים. אני מקווה ששיעורים אלו יעזרו לשר האוצר ולקהל הקוראים להבין מהי מדיניות נכונה.

הדבר הראשון שעליו לעשות הוא להבין את הגישה החדשה של מדיניות כלכלית. גישה זו גורסת שעל מתווה המדיניות להחליט מהם ה"יעדים הסופיים". לאחר מכן עליו להבין מהם "יעדי הביניים" שיאפשרו לו להשיג את מדיניותו, ורק לאחר מכן יתווה מהם "האמצעים" שיאפשרו לו להשיג את "יעדי הביניים" ודרכם את היעדים הסופיים.

הדבר דומה לנהיגה במכונית. היעדים הסופיים הם לאן הנוסע רוצה להגיע, יעדי ביניים הם כיווני הגלגלים לכיוון הרצוי, והאמצעים ברשות הנהג הם לחיצה על דוושות הגז והברקסים אשר משפיעים אל הגלגלים. הרי הנהג לא עומד על יד הגלגלים ומכוון אותם או עוצר אותם, אלא משתמש בקשר הידוע בין הגלגלים לדוושת הגז והברקס להפעיל אותם.

האם יעלה על דעת הנהג להשתמש באמצעים אלו מבלי שהחליט לאן הוא נוסע? כך גם עם מדיניות כלכלית. הרי בלי להתוות יעדים אי אפשר לדון בשאלות על מע"מ או מס הכנסה. בשיעור הראשון אסתפק בהבנת היעדים הסופיים של מדיניות כלכלית והמחלוקות עליהם.

לפיד. אינטואיציה חזקה ובריאה | צילום: אלכס קולומויסקי

היעדים הסופיים של מדיניות כלכלית הם הצמיחה הכלכלית במשק, שגשוג אזרחי ישראל והקטנת האי-שיוויון. אין מחלוקת בין הכלכלנים על מה הם צמיחה ושגשוג כלכלי, אך על אי-שיווין וצדק חברתי יש מחלוקות רבות.

ישנם שני מישורים מרכזיים שעליהם מושתת מושג האי-שיוויון: שיוויון חלוקתי ושיוויון הזדמנויות. כלכלנים השואפים לשיוויון חלוקתי טוענים שחלוקה צודקת היא חלוקה שהפרט מוכן להסכים לה כשאינו יודע מלכתחילה לאיזה מעמד חברתי הוא ייוולד. זו גישה של שמאל כלכלי המושתתת על גישתו של הכלכלן Rawls.

כלכלנים רבים טענו שחלוקה על פי התיאוריה הזו אינה הוגנת והיא מנוגדות לערך חופש האדם. מדוע, הם שואלים, האדם אשר משתזף בחוף הים, יקבל תמיכה כספית על חשבון האדם שמשכים לעבודתו כל בוקר? כלכלנים אלה שמים דגש רב יותר על שיוויון הזדמנויות מאשר על שוויון חלוקתי. המשמעות של שוויון הזדמנויות היא ששכר ניתן רק על פי הכישורים, ולא על פי מגדר, צבע או דת.

התערבות יתר

על שר אוצר להחליט איזו גישה הוא רוצה לאמץ, ולא לתת ליועצים להכתיב לו את הגישה הכלכלית. האינטואיציה שלו הביאה אותו להשוות את עצמו למשה רבנו, ואמירה זו מסמלת את גישתו.

משה רבנו לא נכנס לארץ המובטחת, ופרשנים הסבירו שהוא נענש כי היכה על הסלע. אחת השאלות הגדולות בין המפרשים היא למה נענש על דבר כה פעוט, הרי האל אמר לו להוציא מים, והוא היכה את הסלע. מה רע?

עבור מי שמנהיג את העם זו טעות קריטית אשר צריכה לשלול ממנו את תפקידו: משה התערב בצורה חזקה מדי. טעות של כלכלנים היא התערבות יתר בשוק. מדיניות מאוזנת היא להתערב רק כאשר יש צורך. משה הראה שהוא דוגל במדיניות של התערבות יתר, ולכן לא יכול היה להנהיג את העם.

מה שהיה נכון לעם בהתהוותו במדבר, כבר לא נכון בהמשך. מטרת השיעורים היא לאפשר לשר האוצר להימנע מטעות זו של משה, ולהגיע בבטחה לארץ המובטחת ולשגשוג הכלכלה.

הכותבת היא פרופסור, ראש מרכז אהרון מאיר, במחלקה לכלכלה באוניברסיטת בר-אילן