אגסי לא אחז לבד בהגה

פתגם אידיי קובע ש"אם שניים אומרים לך שאתה שיכור - לך לישון" ובפרפראזה על החברה לישראל: אם שלוש חברות שבשליטתך נקלעות לקשיים - עשה בדק בית". כל אירוע שקורה פעם אחת הוא בגדר "מקרה", אם הוא חוזר על עצמו בפעם השנייה זהו כבר "צירוף מקרים" אך בפעם השלישית מדובר ב"תופעה". ואכן כך, בקשת הפירוק שהוגשה אתמול לחברת בטר פלייס, הופכת את הסדרי החוב בבעלת השליטה בה - חברה לישראל – לתופעה של ממש. כמו היה זה עניין שבשגרה.

איזה מזל שיש את כיל

תחילתה של התופעה ב־2008, בהסדר החוב של יצרנית השבבים ממגדל העמק, טאואר סמיקונדקטורס, שבשליטת החברה לישראל. אז נאלצו הבנקים לאומי ופועלים להמיר חוב של 250 מיליון דולר למניות של טאואר כדי זאת תוכל לשרוד ולהתמודד עם המשבר בענף המוליכים למחצה.

בהמשך הייתה זאת חברת הספנות צים, שאחרי שכבר השלימה הסדר חוב אחד, נמצאת שוב על סיפו של הסדר חוב לגבי חוב פיננסי של כ־2.7 מיליארד דולר. כעת בקשת הפירוק שהוגשה לבית המשפט סותמת את הגולל על בטר פלייס והשקעות של 293 מיליון דולר בחמש שנים, מתוכם 66 מיליון דולר בחודשים שהושקעו בחודשים האחרונים, יורדות לטימיון.

לזכותה של החברה לישראל יאמר שהיא לא בורחת מאחריות. למעשה, בכל הסדרי החוב שהן היו מעורבות חברות הבנות שלה, וכאמור מספרם עולה על המצופה, בחברה לישראל הכניסו את היד לכיס. גם בבטר פלייס, החברה לישראל הזרימה כסף בריא למיטה חולה אנוש, ממש על לרגע שנקבע מותה של החברה.

את ההרפתקאות של החברה לישראל מממנת יצרנית המזומנים האולטימטיבית - כיל. לשם המחשה, חלקה של החברה לישראל ברווח הנקי של כיל ב־2012 הסתכם בכ־680 מיליון דולר, סכום הגבוה פי 2.3 מההשקעה שירדה לטמיון בבטר פלייס לאורך שנות פעילותה. למעשה, רווחי העתק הניגרים מיצרנית האשלג מכפים על הכישלונות של החברה לישראל ביתר תחומי הפעילות שלה ומאפשרים להנהלת החברה להיכנס להרפתקאות שספק רב אם היו עולות על שולחן הדירקטוריון של החברה לישראל אלמלא הרווחים מכיל.

החברה לישראל היא חברת השקעות וככזאת מצופה ממנה להשתמש ביתרות המזומנים שלה למימון השקעות חדשות, לפתח, להעז, לחלום. ההשקעות האלו הן נשמת אפה של הכלכלה ובלעדיהן לא היינו זוכים לראות בתקומתן של טבע, צ'ק פוינט, תגליות הגז, ישקר ואחרות. גם בטר פלייס, על אף אקורד הסיום העגום, העסיקה בשיאה קרוב ל־1,000 עובדים. עם כל הצער שבדבר, כישלון הוא חלק בלתי נפרד מהעשייה העסקית.

25 מיליון שקל למנכ"ל

בחברה לישראל לא משאירים כישלון יתום בשטח. לפני כחצי שנה סולק בבושת פנים שי אגסי מתפקידו כמנכ"ל בטר פלייס והוא זה שנושא, במידה רבה של צדק, באחריות לפארסה של החברה שנבראה בצלמו ובדמותו.

אלא שהוא לא אחז לבד בהגה והנהלת החברה לישראל הייתה שותפה מלאה להחלטות בחייה הקצרים של בטר פלייס ולכן צריכים גם לשאת באחריות לגורלה. הדברים נכונים שבעתיים כשהכישלון הופך מאירוע חד פעמי לתופעה. הדירקטוריון מצופה לבחון את עצמו וההנהלה נדרשת לקחת אחריות. אך בחברה לישראל חושבים אחרת ומעזים להעניק למנכ"ל, ניר גלעד, אופציות בשווי של 25 מיליון שקל.