אלבום: רוד סטיוארט / "Time"

יש דמיון לא מועט בין רוד סטיוארט לשמעון פרס. שניהם נראים מצוין לגילם, וסוחטים מחמאות. שניהם שרדו, אחרי שרבים מבני המחזור שלהם כבר אינם. ושניהם ממשיכים לעשות מה שהם יודעים הכי טוב: פרס מחפש את השלום וסטיוארט מוציא אלבום חדש שמזכיר את ימי הזוהר שלו.

קהל היעד: המעריצים המושבעים וסתם כאלה שמחפשים אלבום של פאן.

דבר המבקר: הוא כבר לא ילד, למרות הפוזה הנערית על שפת הים שבה הוא מצולם. לכן השם "Time" נושא משמעות כפולה: גם הכרה בכך שהזמן הארור מנצח, וגם ההצלחה של סטיוארט במאבק בו תוך שמירה על נעורי נצח. כמה הצלחה? האלבום זינק למקום הראשון במצעד הבריטי, כמעט 40 שנה אחרי שסטיוארט עשה זאת בפעם האחרונה עם "A Night On The Town" ב־1976.

עטיפת האלבום החדש של רוד סטיוארט Time

מעבר לעובדה שמדובר בעוף חול מדהים, זה רק מעיד על הצימאון מצד מעריציו של סטיוארט, שנאלצו לספוג ממנו בעשורים האחרונים אלבומי קאברים נוסטלגיים ואיזי ליסנינג דביק, ולא את חומרי הרוק והפופ שציפו להם. התגובה של סטיוארט כשנודע לו על ההישג היתה: "נו, זה מוכיח שנותרו כמה שירים טובים בכינור הקשיש". אז מה מצב המיתרים של הכינור הקשיש? המקטרגים יגידו שזה שוב מקבץ שירי האהבה הקצביים, חלקם דביקים, שבהם סטיוארט הצטיין בעבר. המסנגרים דווקא ימצאו טקסטים מעניינים של אדם מבוגר, שמדבר בנוסטלגיה על האהבה הראשונה ("Brighton Beach" המרגש) או מסכם את חייו, על העליות והמורדות שבהם.

"זה היה קשה ומפרך, אבל לא יכולתי להפסיק / חשקתי בקצב ובבלוז / שרתי בפאבים, שרתי במועדונים / ואז פתאום הגיע 'מגי מיי'", הוא נזכר בשיר שהזניק את הקריירה שלו ב"Can't Stop Me Now". בשיר אחר, "Live The Life", הוא מספר על אימייל שקיבל מהבן שלו בקולג' על נערה ששברה את לבו. "תן לעצמך לעוף, תן לעצמך לבכות / השנים נעלמות במצמוץ אחד / תאהב את החיים שלך, תחיה את החיים שאתה אוהב", הוא שר ברגש לבן. אז נכון, סטיוארט אולי פתטי בשיר "Sexual Religion" שבו הוא מנסה להחיות את ימיו כסמל מין, אבל הוא עדיין בן ה־68 הכי סקסי שתמצאו (הליקון, 50 דק').

שורה תחתונה: פופ אוורירי ומענג, עם הרבה אהבה.