אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ה"פייננשל טיימס": "איטליה התקבלה לגוש היורו בזכות תרגילים חשבונאיים" צילום: אי פי אי

ה"פייננשל טיימס": "איטליה התקבלה לגוש היורו בזכות תרגילים חשבונאיים"

דו"ח מסווג חושף הפסדים של כ־8 מיליארד יורו הצפויים לאיטליה בגין חוזי נגזרים משנות התשעים. החוזים אפשרו לה לפרוס חובות מחדש ולעמוד בקריטריונים של הקבלה. מנכ"ל משרד האוצר באותה תקופה — מריו דראגי, המכהן כנשיא הבנק האירופי

26.06.2013, 22:00 | ענת ציפקין

צרה נוספת מתגלגלת לפתחה של איטליה, נוסף לתוהו ובוהו הפוליטי השורר בה כעת, בעקבות מאסרו הצפוי של ראש הממשלה לשעבר סילביו ברלוסקוני.

קראו עוד בכלכליסט

דו"ח מסווג בן 29 עמודים שנכתב על ידי משרד האוצר האיטלקי במחצית הראשונה של 2012 והגיע לידי "פייננשל טיימס" הבריטי מגלה כי המדינה צפויה לספוג הפסדי עתק של כ־8 מיליארד יורו. זאת בגין חוזי נגזרים שעליהם חתמה טרם כניסתה לגוש היורו ב־1999.

מדובר בשמונה חוזים שנחתמו עם בנקי השקעות זרים בשנים 1995–1999 בסכום כולל של 37.1 מיליארד יורו. על פי המפורט בדו"ח, מטרת העסקאות היתה לאפשר למשרד האוצר האיטלקי, שהיה נתון כבר אז במצוקה תזרימית, לפרוס תשלומי חוב לטווחי זמן ארוכים יותר ולקבל מקדמות במזומן במועד מוקדם יותר. שני המהלכים הללו אפשרו לאיטליה לעמוד בקריטריונים שנדרשו אז כדי לצרפה לגוש היורו.

מפגין בעד התפטרות סילביו ברלוסקוני (ארכיון), צילום: איי פי מפגין בעד התפטרות סילביו ברלוסקוני (ארכיון) | צילום: איי פי מפגין בעד התפטרות סילביו ברלוסקוני (ארכיון), צילום: איי פי

על פי הדו"ח, כבר ב־1995 עמד הגירעון התקציבי של איטליה (כאחוז מהתמ"ג) על 7.7%. ב־1998 — השנה הקריטית לאישור הצטרפותה לגוש היורו — הצליחה איטליה לחתוך את הגירעון לרמה פנטסטית של 2.7% בלבד — שיעור הירידה הגדול ביותר שרשמה אחת מ־11 המדינות שהיו אז מועמדות להצטרף לגוש.

עוד עולה מהדו"ח כי טרם הצטרפותה לגוש היורו היתה איטליה צריכה לאשר את נתוני החשבונאות הלאומיים ולקבל אישור רשמי של מבקר המדינה, אך הוא היה מוטרד מהמספרים שראה וביקש ממשטרת האכיפה הפיננסית האיטלקית להתערב ולהתחיל לחקור את הסוגיה. אף שהנושא הגיע לחקירה רק במחצית הראשונה של 2012, מציינים ב"פייננשל טיימס" כי כבר באפריל האחרון ערכה משטרת האכיפה הפיננסית ביקורים במשרדים של ראש תחום החוב הלאומי Corte Dei Conti של איטליה, וביקשה הסברים על הנתונים שהיו בידיה — כולל פירוט מקורי של כל עסקאות הנגזרים שבוצעו בעשור הקודם.

כפי הנראה, הסיפור כולו נמצא עוד בחיתוליו וצפוי לצבור מומנטום ציבורי רב, בעיקר לנוכח העובדה כי מנכ"ל משרד האוצר האיטלקי בתקופה המדוברת היה לא אחר מאשר מריו דראגי, כיום נשיא הבנק האירופי המרכזי.

אין זו הפעם הראשונה מאז כינונו של גוש היורו שנושא זה עולה לכותרות, אולם בפעם הראשונה והאחרונה שזה קרה הוא התפוגג מהר מאוד מסדר היום הציבורי. בתקרית הקודמת, שאירעה ב־2001, גרם גוסטבו פיגה, פרופ' איטלקי לכלכלה, לסערה גדולה כאשר השיג את אחד מחוזי הנגזרים שנחתמו בין "מדינה מסוימת לבנק השקעות מסוים" ששמם לא צוין. פיגה הודיע אז כי מדובר בכלי חזק ביותר המסוגל "לייפות מאזנים וחשבונאות לאומית".

משרד האוצר האיטלקי פרסם הצהרה שבה הוא מכחיש כי פעל לא כשורה בכל הקשור לחוזי הנגזרים והדגיש כי מצב הפיננסים של המדינה אינו בסכנה. עוד הוסיף כי חוזי הנגזרים נבדקו באופן שיטתי על ידי סוכנות יורוסטאט, שאישרה כי הם עומדים בחוקים.

תגיות