האפליקציה שהציתה מלחמת מעמדות בסן פרנסיסקו

עלי בריקדות ניפגש

עמק הסיליקון מבטיח לנו, כבר שני עשורים בערך, שהתפקיד שלו בחיים הוא לעשות את החיים שלנו קלים יותר וטובים יותר. בינתיים, הוא הצליח לייקר את סביבותיו, לשמח כמה משקיעים וייצר כמה מסחטות מידע פרטי, חברות שמוצריהן גוררים פגיעה בזכויות אדם במזרח הרחוק וחוות שרתים ענקיות שיונקות אחוז לא מבוטל מכל החשמל של האנושות. שורו, הביטו וראו את ההישג האחרון שלה: יריית פתיחה למלחמת מעמדות על אדמת ארצות הברית.

מעמק הסיליקון יצאה Lyft, אפליקציה שמאפשרת לכל בעל רכב להפוך לנהג מונית. מורידים, נרשמים, שמים שפם ורוד ענקי על האוטו ויוצאים לרחובות בחיפוש אחר מישהו שצריך טרמפ ולא בא לו לשלם מחיר מלא לנהג מונית. 

השירות לוקח אנשים מהשורה שרוצים להרוויח כמה גרושים מהעובדה שיש רכב בבעלותם וזמן פנוי (כמו למשל, מי שעובד בחצי משרה ועדיין יכול להרשות לעצמו. למשל, מפתחים, שרבים מהם מתגוררים בסן פרנסיסקו) ומציב אותם במלחמה חזיתית עם נהגי המוניות. אלה לא קיבלו בהבנה את האתגר החדש. החיים שלהם גם ככה לא קלים. היכולת שלהם לקבל ג'וב אחר לא משהו. ועכשיו הם צריכים להתחרות באיזה משועמם ששם שפם על האוטו שלו.

ככה המעמד העליון אוהב אותנו: נלחמים כמו עכברושים על הפירורים. וזו אכן מלחמה: יותר ויותר נהגים של ליפט מסרבים לשים את השפם הוורוד, משום שעל פי דיווחים, קבוצה של נהגי מוניות זועמים בסן פרנסיסקו הסתערה על נהג ליפט אומלל אחד ושיבשו אותו בצורה כזו שרק אמא שלו זיהתה אותו, וגם זה על פי רישומי שיניים. הוא הגיע לבית החולים וכעת, על פי המנהג העממי האמריקאי, הוא שוקל תביעה. נהגי ליפט אחרים דיווחו על התנכלויות, בין השאר על נהגי מוניות ששורטים את כלי הרכב שלהם.

ובסוף כל משפט כזה יושב איזה איש עסקים מגחך ועושה כמה מיליונים מכך שדרך על אנשים. אבל הוא, מה אכפת לו? הוא יזם.  

הנתון שפייסבוק לא רוצה שתראה

מדוע? משום שהוא כולל את מספר האנשים שאשכרה ראו את הסטטוסים שלכם. והוא גבוה משנדמה לכם.

פייסבוק מספקת את המספר הזה למי שמפעיל עמודים. אחרי הכל, העמוד אמור לקדם מותג. כשאתה מנסה לקדם משהו, אתה צריך משוב. אז פייסבוק מספקת את המספר. אבל היא עושה כמיטב יכולתה כדי לא לתת אותו לסתם בני אדם שכותבים אצלה. היא, כמובן, מספקת אותו למפרסמים. הם מביאים לה כסף. אתם לא.

למה היא מחביאה את הנתון הזה? מסיבה פשוטה למדי. רוב האנשים מודדים את המעורבות שלהם במדיה החברתית על פי מספר הלייקים או ההערות על הסטטוס שלהם. אם יש מספר נמוך של כאלה, הם מעריכים שמעט מאוד אנשים ראו אותם.

זה לא נכון. פייסבוק אמרה בעבר שרק כ-16% מהמנויים של עמוד רואים פוסט ספציפי, אבל מחקר שמתבסס על מדגם של כ-220,000 חשבונות פייסבוק מגיע למסקנה שכ-35% מהחברים של משתמש פייסבוק רואים כל סטטוס שלו, ו-61% מהם קוראים את התוכן שלהם במהלך החודש. אלא שברוב המקרים, אין להם כוח להגיב או משהו מעניין לומר.

הבעיה, מבחינת פייסבוק, היא שאם תראו את המספרים האמיתיים, תבינו שלחברים שלכם לא באמת אכפת ממה שיש לכם להגיד. והעובדה המצערת הזו עלולה לגרום לכם ללכת ולעשות משהו פרודוקטיבי יותר עם הזמן שלכם מלשבת מול הפיד וללחוץ על "רענן". ואז פייסבוק לא תוכל למכור לכם פרסומות ולהתקיים. היא מסתירה את המספרים משום שהיא תלויה בציפייה שלכם ללייק, לשיתוף או להודעה ממישהו. לכן, היא חייבת לטפח את האשליה שאם אף אחד מחבריכם לא מתייחס להברקה האחרונה שלכם, כנראה שהם פשוט לא ראו.   

צאו לנו מהווריד, לכו לבית משפט

אריק שמידט, יו"ר גוגל, אמר בסוף השבוע שאם תעשיית התוכן רוצה להלחם בפיראטיות שתואיל ותעשה את זה בשיטה המתורבתת: שתשקיע את המאמץ, תביא ראיות נגד הגנב, ותיקח אותו לבית המשפט. אחרי הכל, התעשיה טוענת שמישהו עושה מזה כסף. אם מישהו עושה מזה כסף, אז אפשר לזהות אותו.  

למה שמידט הפך פתאום לחסיד נלהב של אכיפת חוק? בגלל שכרגע, התעשיה עושה משהו שונה לגמרי. היא דורשת מגוגל להסיר קישורים מהאינדקס שלה, ומספר עצום שלהם: על פי הנתונים של גוגל, היא הסירה חמישים מיליון קישורים עד סוף 2012. וזה די נמאס לה. שמידט אומר עכשיו שהמהלך של חברות התוכן שקול לצנזורה של הרשת.

כמובן שזה נכון. עקרון של זכות הדיבור אומר שלך יש זכות לפרסם משהו, ואם אני נפגע מזה אני תובע אותך אחר כך. מה שחברות התוכן עושות בפועל הוא לצנזר תוכן מבלי שיש לך יכולת מעשית לערער על ההחלטה. אם הן באמת נפגעות, אז יאללה - שכרו כמה עוכרי דין שאולפו במיוחד להריח דם ושסו אותם בגנבים המנוולים. אם לא, תפסיקו להתנהל כאילו פגיעה בזכויות היוצרים שלכם שקולה לטרור.

חוות שרתים יפה יש לך פה, לא חראם?

הסליק של סנודן ממשיך לעורר את העיתונות האמריקאית לחפור עוד מידע על העולם הקודר והניהיליסטי של ה-NSA ושאר הסוכנויות הפדרליות. דיווחנו בעבר של-NSA יש יכולת למנוע מחברות טלקום למכור את עצמן אם הן לא מקימות עבורה "מרכז פיקוד" שמאפשר לה לעקוב אחרי הלקוחות שלהן גם אחרי שהן נמכרות. עכשיו נחשף סוג חדש של אמצעי לחץ.  

אפשר לקרוא לו "או בטוב, או ברע": כשרשויות השיטור או המודיעין רוצות מידע, הן אומרות לחברות הטלקום והרשת בפשטות: או שתתנו לנו את מה שאנחנו רוצים, או שננחת עליכם ונתקע מכשירי האזנה לתוך הרשת שלכם. המכשירים האלה, כדאי שתדעו, ישתו הרבה יותר מידע ממה שאתם צריכים לספק בדרך כלל, והם עשויים לשבש את הפעילות של הרשת שלכם. לא עדיף לכם לספק את המידע מראש, לפני שנצטרך להתעסק עם השרתים שלכם?

זו הסיבה, בין השאר, שמיקרוסופט (כפי שחשפו עוד מסמכי סנודן בסוף השבוע) פיתחה מערכת שמטרתה לסייע לבקשות מידע ממשלתיות. השת"פ הזה פשוט זול יותר ומסובך פחות מאשר להתחיל לתת למומחים של הממשלה להתעסק במערכות שלך בעצמם. אם כל גוף אחר היה נוקט בשיטות האלה, היו קוראים לזה סחיטה. אבל הפעם הממשלה היא זו שסוחטת.

קצרצרים

1. טמבל שלא מצליח לשלוט בדחפים שלו תובע את אפל משום שהיא מייצרת מוצרים שמאפשרים לו לצרוך פורנו. בין השאר הוא מתלונן שהוא הקליד לא נכון את הכתובת של פייסבוק והגיע למשהו שנקרא Fuckbook. הוא חושב שתפקידה של אפל הוא להגן עליו מעצמו. האמת? מול כל חברה אחרת זו היתה נחשבת תביעה מופרכת באופן חריג, אבל בהתחשב במה שאפל עושה גם כך כדי למנוע ממשתמשיה גישה לכל משהו שלוהט יותר מצנון, אפשר להניח שהאיש נחבט בשולי השפיות.

 

 

2. המשקיע מארק אנדרסן, שבימים טובים יותר היה ידוע כאחד הבונים של דפדפן נטסקייפ מנוחתו עדן, מזהיר שההשלכות של פרשת PRISM עדיין לפנינו: כל החשיפות האלה על השותפות בין חברות הטכנולוגיה האמריקאיות והממשלה הרגלנית שלהם צפויות, הוא מזהיר, להביא לכך שחברות זרות יקבלו הזדמנויות עסקיות על חשבון חברות אמריקאיות. ובצדק: חברות זרות טרם נתפסו כשהן משתפות פעולה עם שירותי ביון לא סימפטיים. הדגש במשפט האחרון, חשוב לציין, הוא על "טרם".

3. אמן גרמני, אוליבר ביינקובסקי, ביצע אקט משונה של מחאה והקרין תמונה של קים דוטקום על הקיר החיצוני של השגרירות האמריקאית בברלין, עם הכיתוב United Stasi of America. לטובת קוראינו הצעירים שלא היו מי יודע מה בהכרה ב-1989, השטאזי היתה המשטרה החשאית הידועה לשמצה של מזרח גרמניה. כפי שאפשר לנחש, היא ידועה לשמצה אפילו עוד יותר בגרמניה עצמה. אקט המחאה הזה גרר חקירה פדרלית (כן, גרמניה היא רפובליקה פדרלית) כנגד ביינקובסקי בחשד שעבר על החוקים שאוסרים על העלבת עובדים של ממשלות זרות או צוות דיפלומטי. לעורך הדין של ביינקובסקי היה תירוץ מעורר השראה: ההקרנה, הוא אומר, בוצעה על קיר של שגרירות ארה"ב. זו האחרונה היא, כידוע, שטח אמריקאי ריבוני וחוקי גרמניה כלל לא חלים עליה. מבריק. עכשיו נראה אם הפרקליטות הגרמנית תבלע את זה.

4. ברוסיה לוקחים את החשאיות ברצינות, וכתוצאה מכך למוצר גווע - מכונות כתיבה חשמליות - עשויה להיות עדנה חדשה. הדבר האחרון שפוטין צריך זה שהסודות שלו יסתובבו בעולם; זו גם הסיבה שהוא לא מעניק חסינות לסנודן. רק זה חסר לו, שההמונים הרוסים יראו אותו משבח מישהו שמדליף סודות מדינה. אי לכך ובהתאם לזאת, ממשלת רוסיה ביצעה סלטה נחשונית לאחור והחלה להשקיע במכונות כתיבה. נראה אתכם מדליפים את זה. ואם בכל זאת תדליפו, אז לפוטין יש מתכון חדשני לתה בשבילכם.

5. אזעקת אמת! הטרנד הזוי חדש מגיע מיפן: סטיקרים להודעות טקסט. אלו הם ציורים שאתה מצרף להודעות הטקסט שלך כדי להביע את מה שאתה חושב. בניגוד לאמוטיקונים, שנמצאים איתנו הרבה מאד זמן, התועבות החדשות הן ציור של ממש. יש מי שמוכר אותן בחבילות של תריסר תמורת שניים-שלושה דולרים - והתועבה האמיתית היא בכך שיש פה עסק רווחי. יש אשכרה כמות גדולה מספיק של אנשים שמוכנים ל.... עזבו, אני לא רוצה לחיות על הפלנטה הזו יותר.  

  

• להרשמה לניוזלטר דו"ח טכנולוגי (תיבה שישית)