תקדים החזרת הריבית לגד זאבי: מחיר העמימות

התקדים שיחסוך לזאבי מיליונים עלול להביא לגל תביעות נגד בנקים גד זאבי יקבל מהבנקים 50 מיליון שקל החזר ריבית המחוזי מרכז קבע כי בסמכותו של ביהמ"ש להתערב בריבית הפרה שנקבעה בחוזה הלוואה בין בנקים ללקוחותיהם זוהר שחר לוי, תגובה אחתלכתבה המלאה

בשיאה של ההתקפה על המורשת השיפוטית של אהרן ברק החליטה הכנסת לתקן את החוק כך שישמוט את הקרקע מתחת להלכת אפרופים, אחת האנדרטאות המרכזיות למשנתו של ברק - מתן שיקול דעת נרחב לשופטים להתערב בחוזים. כלומר להעדיף במקרים מסוימים את הכוונה ורצון הצדדים בעת החתימה על פני לשון החוזה.

אלא שתיקון החוק היה עמום ורשלני, עד שלעליון לא נותר אלא לקבוע שגם אחרי התיקון, מה שהיה הוא שיהיה. ואכן, גם השופט ארנון חוזר לחיקה החמים של הלכת אפרופים. השופט מציין את המתח שבין רצון הצדדים לוודאות המשפטית, שני ערכים שלא תמיד עולים בקנה אחד. בסיפור של זאבי העדיף השופט ארנון את כוונת הצדדים על פני לשונו הברורה של החוזה - 3% ריבית הפרה. ארנון מתערב ומפחית ל־2.5% - הפחתה שמשמעותה 50 מיליון שקל.

גד זאבי. הפחתה ששווה מיליונים | צילום: יריב כץ

זאת, לאחר שקבע במפורש שהצדדים לא צפו תקופת כינוס של שבע שנים. הציפייה הסבירה בין מועד ההפרה למימוש המניות היתה קצרה בהרבה, כפי שטען זאבי בעדותו: "זה לא נועד ליצור קופת חיסכון לבנקים". גם הכנ"ר וגם העדים מטעם הבנקים הודו שאיש לא תיאר שזה ייקח כל כך הרבה זמן. השופט קבע שריבית של 3% היא סבירה לנוכח הסיכון של הבנקים לכך שההלוואה לא תיפרע גם לאחר הפרטת המניות. אבל לשיטתו תקופה כה ארוכה של כינוס לשם מימוש המניות

לאחר ההפרטה לא היתה צפויה בעת כריתת הסכם ההלוואה, ולכן פיצוי של 3% על מלוא התקופה ממועד ההפרה ועד הפירעון אינו סביר ביחס לנזק שהיה צפוי בעת כריתת ההסכם. על הניתוח הזה מבסס השופט את התערבותו: "יש לפרש את הסכם ההלוואה כך שסעיף ריבית ההפרה יחול מרגע ההפרה ועד לפרק הזמן הסביר שנדרש לכונס להשלמת מימוש הבטוחות. בהתייחס לתקופה שלאחר מכן... ראוי לחלק את הסיכונים מחדש".

להחלטה זו עשויות להיות השלכות רוחב בדמות תביעות נגד בנקים כשהליכי כינוס נמשכים זמן רב. לחייבים נפתחה הדלת להפוך גם את ריבית ההפרה המוסכמת לפיצוי שבסמכות בית המשפט להפחית.